ושוב אותו הכביש - עקלתון קרח - מבהיל בערבים רגליים הרוגות. ושוב אותו הנוף: ירח-לא-ירח בחיוורוני-קיאו מציף את הגגות. מכל פנס בודד אליך יעפילו תעתועי הבוז הקר והרעב. שמחות לאין-תקווה בשיכרונן יכפילו הלמות הכיסופים במדוחי הלב. הנה התחנה… בדלת מפהקת שלכת המונים תצהיב בחרדה. השלט מבשר, כעין-זנונים דולק: "קפה...