חיליק גרופינקל

שירה, בית קפה עזוב ושייק פירות בשאנז אליזה שלנו

ושוב אותו הכביש – עקלתון קרח – מבהיל בערבים רגליים הרוגות. ושוב אותו הנוף: ירח-לא-ירח בחיוורוני-קיאו מציף את הגגות. מכל פנס בודד אליך יעפילו תעתועי הבוז הקר והרעב. שמחות לאין-תקווה בשיכרונן יכפילו הלמות הכיסופים במדוחי הלב.…