יום ב"מסאפר יטא" שבדרום הר חברון הוא כמו קפיצה לעתיד. עתיד שבו העולם כמעט חרב (גרעין? פיצוץ אוכלוסין? קריסת האידיאולוגיה של יש עתיד לתוך עצמה?), על פני האדמה נשארו רק שורדים מבודדים, לקטי מזון, נעזרים בטכנולוגיה עילית ומנסים להתגונן מול כוחות אדירים שמגיחים מדי פעם מהאוויר. זה לא עתיד יפה, מה שמצויר לנו ב"מסאפר יטא". אי אפשר אפילו להתנחם בכך שזה עוד לא קרה.