
מלוא הנזק האגבי של ז׳אבו ארליך לא יימדד לעולם
סמל גור קהתי, לוחם גולני, נהרג בלבנון בסיור עם ז׳אבו ארליך, האיש שהכפיף את צה״ל לצרכיו והפקיר את חיי החיילים בשם הארכיאולוגיה • מלוא הנזק שגרם ארליך לא יימדד לעולם. איש לא שואל על כמה תושבים הוטל עוצר וכמה חקלאים לא הגיעו לאדמתם כי מתנחל אחד ביקש לראות משקוף או בור מים | דעה
הטור ב-82 מילים
- בשם הארכיאולוגיה, העתיקות והמורשת הכפיף ז׳אבו ארליך את צה״ל לצרכיו, ומותו של גור קהתי בלבנון חשף את המחיר של הסיורים האלה בחיי ישראלים. המחיר הפלסטיני לא ייספר לעולם: תושבים שהוטל עליהם עוצר, בתים וחצרות שנפרצו, חקלאים שלא הגיעו לאדמתם כי מתנחל ביקש לראות כתובת או שבר כלי. ז׳אבו לא היה יוצא דופן. הוא אחד ממתנחלים ואקדמאים רבים שהופכים את המורשת בגדה ובירושלים לכלי נשק לנישול. ושורשי התקרית בלבנון נמצאים גם בישראל עצמה. גם כאן הושמד ועדיין מושמד העבר כדי לטהר את ההווה.
רבים הזדעזעו מהתחקיר של בר פלג ב״מוסף הארץ״ בשישי האחרון (16.10) אודות נסיבות מותו של סמל גור קהתי ז״ל וירידת המשפחה מהארץ. אבל בפועל לא מדובר בתחקיר כלל כי אינו חושף כמעט דבר שלא ידענו. הוא רק מאשר, בפירוט מכאיב, את מה שידוע כבר שנים ארוכות: זאב (ז׳אבו) ארליך הצליח, באמצעות השימוש בארכיאולוגיה, עתיקות ומורשת, לחדור לעומק צה״ל ולהכפיף אותו לצרכיו האישיים.
ז׳אבו לא היה ארכיאולוג ולא חוקר. הוא היה מדריך טיולים ואיש שטח, אבל בידיו הפכו ה״טיול״ וה״טיילנות״, אחד הטקסים האהובים של החברה הציונית והישראלית, למעשה צבאי של הפגנת עליונות ונוכחות בשטח. יש שיטענו שכבר מראשיתה מסורת זו של ״ידיעת הארץ״ לא הייתה תמימה כלל, שמעולם הסיירות הישראלית לא הייתה מסע של היכרות עם הנוף ועם יושביו, אלא מעשה של כיבוש, ניכוס וסימון שתכליתו להודיע לכל יושבי הארץ: כאן אנחנו, וכאן נישאר.

בכך, ז׳אבו אינו שונה הרבה מקודמיו או מיורשיו. העדויות על האופן שבו העמיד חיילים בסכנה עבור הפסאודו־מחקר שלו כבר ידועות, ומילים רבות נכתבו עליהן. גם העובדה שהאיש הצליח לגייס לרשותו קצינים בדרגות הגבוהות ביותר, שאישרו ושילחו ליווי לכל מיני פעולות בלב אוכלוסייה ושטח עוינים בכל רחבי הגדה המערבית, כבר אינה סוד. עכשיו, סביב מותו האכזרי של גור קהתי, אפילו המחיר של הסיורים האלה בחיי ישראלים אינו סוד.

אולם, שני היבטים שלא קיבלו ביטוי כלל הם מלוא היקף התופעה ומלוא היקף הנפגעים של פעולות אלה. כמו את התחקיר על מותו של קהתי, גם את ההיקף המלא, יש לכולם אינטרס להסתיר. שהרי ברור שאחרי שחיילים כבר העידו כי נשלחו לאבטח את ז׳אבו ב״מחקריו״ (״מחקר״ שביצע עבור עצמו ומטעם עצמו) היקף התופעה גדול בהרבה מאירועים ספורדיים. כמו כן לגבי היקף התופעה, אנו מקבלים תזכורת מדי כמה ימים או שבועות עת ״טיול״ כזה או אחר שמוביל לחיכוך, דוגמת ה״תקריות״ בכפר תל או בכפר סעיר, מסתיים במוות של מתנחלים ופלסטינים.
איש לא שאל
לעומת זאת, את מלוא הנזק האגבי של פעילותו של ז׳אבו, ואת אומדן הנפגעים הפלסטינים, אף אחד אפילו לא ימדוד. לא נדע על כמה תושבים הוטל עוצר למימוש גחמה מתנחלית זו, או כמה בתים וחצרות נפרצו? כמה משפחות עמדו בחצרן מול קני רובים וכמה חקלאים לא הגיעו לאדמתם כי מתנחל אחד ביקש לראות כתובת, משקוף, בור מים או שבר כלי? כמה מסגדים חוללו? את כל אלה איש לא שאל, ואיש גם לא ישאל.
כמה משפחות עמדו בחצרן מול קני רובים וכמה חקלאים לא הגיעו לאדמתם כי מתנחל אחד ביקש לראות כתובת, משקוף, בור מים או שבר כלי?
אלון ארד
בגדה המערבית יש אלפי אתרי עתיקות. כמעט כל כפר יושב על שכבות של התיישבות קדומה, והוא עצמו המשכה. ז׳אבו לא היה מיוחד. הוא היה אחד מני רבים, בקרב המתנחלים והאקדמיה, שפולשים בשם הארכיאולוגיה לשטח הפלסטיני בניסיון לייהד כל תל, שעל ורגב ברחבי הגדה, יהיה המחיר אשר יהיה. לצורך האובססיה למצוא או להמציא לכל אבן עבר יהודי, היסטורי או מיתולוגי, המתנחלים יעמידו בסכנה כל חייל, ובטח שכל פלסטיני או פלסטינית. כי באמצעות העבר הם מקווים לבסס הן את העליונות היהודית והן את האחיזה הצבאית והאזרחית בשטח.
כך הופכת המורשת, שאמורה להיות נכס משותף לכל העמים והקהילות שחיו בארץ הזאת, לכלי נשק. היא מוחקת שכבות שלמות של היסטוריה, ובעיקר את העבר הקרוב וההווה הפלסטיני. במקום לתרום להרחבת הידע האנושי מקריבים קורבנות אדם על מזבח שנטען פעם כי ייתכן שקיים קשר כלשהו בינו לדמות מקראית.
ז׳אבו לא היה מיוחד. הוא היה אחד מני רבים, בקרב המתנחלים והאקדמיה, שפולשים בשם הארכיאולוגיה לשטח הפלסטיני בניסיון לייהד כל תל, שעל ורגב ברחבי הגדה, יהיה המחיר אשר יהיה.
אלון ארד
כלי אלים לשליטה
התחקיר הצבאי העלוב והשקרי על נסיבות מותו של גור קהתי אינו שונה, כפי שכתבתי בעבר, מההתחמקות מחקירת המקרה של מאיר רוטר, ראש מדור החברה החרדית במשטרה וחברו של ז׳אבו. רוטר נכנס בליווי כוח צבאי לכפר שבשטח A, ובאותו מקרה החרים אבן עתיקה בלי כל סמכות. מאז, לפי עדויות תושבים, הגיע עם חיילים גם למערת קבורה בכפר אלמורק שבדרום הר חברון.
המורשת אינה מושא לנוסטלגיה, הערכה, מחקר או שימור אלא כלי נשק לנישול, והעתיקות אינן מכלול עדויות לעבר אלא כלי אלים לשליטה בהווה.
אלון ארד
הוא גם אינו שונה משאר אלפי הפעולות הארכיאולוגיות שבוצעו לאורך השנים על ידי יחידת קמ״ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי ואקדמאים כדי להשתלט על מרחב החיים הפלסטיני בגדה ובירושלים, להגביל אותם או לפגוע בהם. טיולי ז׳אבו גם אינם שונים מעשרות, אם לא מאות, ההכרזות על אתרים חדשים וההרחבות של גבולות אתרים ידועים. אינם שונים מההיתר הרבני לגזול את הזיתים הפלסטיניים, ואינם שונים מחקירתו של עובד עמק שווה בחשד לפגיעה בגן לאומי, כשהגיע לתעד מסיק פלסטיני בגיא בן הינום. ואינם שונים מהפשיטות הדתיות לציוני קברים כאלו ואחרים. כאמור, בכל המקרים האלה המורשת אינה מושא לנוסטלגיה, הערכה, מחקר או שימור אלא כלי נשק לנישול, והעתיקות אינן מכלול עדויות לעבר אלא כלי אלים לשליטה בהווה.
״הארץ ירדה מאיתנו״
מעין, אמו של גור קהתי, אמרה לרמטכ״ל: ״אנחנו לא יורדים מהארץ, הארץ ירדה מאיתנו״. זהו לב העניין – ישראל לא באמת מתקפלת ומתכופפת בפני האלימות של ״יהודה״. מדינת ישראל לא נכבשה על ידי אלימות המתנחלים והיא גם לא נכנעה לה בלי קרב בכלל. כי אולי, רק אולי, ישראל ויהודה היו, מאז ראשיתן, שני צדדים של אותו מטבע. מי שמבקש להבין את שורשי התקרית של ז׳אבו בלבנון צריך להביט לא רק אל התלים, אל המערות ואל המשקופים בגדה המערבית, אלא גם אל ישראל. שם, לצורך טיהור ההווה, הושמד ועדיין מושמד העבר על דרך ההרס הפיזי, ההזנחה וההשכחה המכוונת. זה מתחיל בשפה והחלחלה מהמילה ״נכבה״, ממשיך בהעלמת שרידי העבר הקרוב ומסתיים בהאדרת השמדת עזה. עד שלא נחדול מהערצת העליונות היהודית ונשאף לקיים סדר חברתי־פוליטי המכונן על שוויון מוחלט – הנז״א הארכיאולוגי ימשיך בישראל, בגדה, בפלסטין, בלבנון ובסוריה.
הכותב הוא ארכיאולוג ומנכ״ל עמותת עמק שווה



הגיבו לכתבה
9 תגובותבתגובה לתגובה הראשונה:
איש לא הסתיר את העובדה שז'אבו נהרג ע"י מחבל מהחיזבאללה. הוא לא נרצח, כי נכנס ביוזמתו לאיזור מלחמה, ושם נהרגים ולא נרצחים.
ז'אבו היה בחור חביב וידיד, אבל מעשיו היו בהחלא שנויים במחלוקת. היה לי קשה לשמוע כשאמר לי "אין בעיה, אני אטפל בזה. כל מנכ"לי משרדי הממשלה אצלי בנייד". לו היו בודקים כמה מג"דים ומח"טים נענו לבקשותיו שמעבר למותר, כי הוא היה ידיד של כולם, תרם להם מידיעותיו על האזור עליו הופקדו, ובתמורה ידע להשיג דרכם את מה שרצה.
זה בדיוק מה שקרה במצודה הבלתי-חשובה לידע בידיה"א בה רצה לבקר.
המהירות בה "גוייס" למילואים, ע"י אותו צבא שמסרב להכיר בחייל פוסטראומטי, או במי שהתאבד אחרי ששוחרר ממילואים, כי זה היה מחוץ לימי הגיוס, ראוייה לחקירה מפורטת, לא כדי לגמור חשבון עם עשרות קצינים מהעבר, אלא כדי להרתיע קצינים מהענות לבקשות "פרטיות".
די מהכיסוי "זה היה באישור צה"ל ".
גם ז'אבו נהרג שם. אצלך זה רק כיתוב לתמונה. גם לו מגיע "ז"ל".
אלון ארד, כתבת טור שלם על "הנזק האגבי" של ז'אבו ארליך, ובגוף הטקסט אין משפט אחד שאומר את העובדה הפשוטה: ז'אבו נהרג. הוא נרצח באותו מקום, באותו רגע ובידי אותם מחבלי חיזבאללה שהרגו את סמל גור קהתי ז"ל. אצלך המוות שלו מופיע רק בשורה קטנה מתחת לתמונה, כאילו מדובר בפרט טכני.
ובאותו טור מצאת מקום לפרט כל עוצר, כל חצר וכל מסגד בכפרים הפלסטיניים. את הנזק שנגרם להם אתה סופר בדקדקנות. את האזרח היהודי בן ה-70 שנהרג אתה לא סופר בכלל. זה כבר לא ויכוח על ארכיאולוגיה. זו הכרעה מוסרית: הסבל של צד אחד נספר עד הפרט האחרון, והמוות של יהודי מתכווץ לכיתוב תמונה.
כתבת ש"ז'אבו לא היה ארכיאולוג ולא חוקר". הוא הקדיש עשרות שנים לחקר ארץ ישראל והוביל אלפי אנשים בשביליה. בגיל 70 הוא יצא לשטח מסוכן כי האמין שיש שם עדות להיסטוריה של העם שלו. אפשר לחלוק על ההחלטה להכניס אזרח ללבנון, ולבקר בחריפות את מי שאישר אותה. אבל לקחת אדם שנרצח, למחוק את מותו ולהפוך אותו לסמל של "נישול", זו כבר לא ביקורת. זו התעללות בזכרו של מת.
ומעל הכול אתה מציג את היהודים ביהודה ושומרון כבעיה. ב-7 באוקטובר ראינו מה קורה כשהאויב יושב על הגדר. בלי נוכחות יהודית וצה"לית ביהודה ושומרון, הגדר הזאת עוברת ליד כפר סבא, נתניה וירושלים.
ז'אבו וגור נפלו יחד. מי שמספר על מותו של אחד מהם ומשתמש בו כדי להשמיץ את השני, לא כותב היסטוריה. הוא כותב תעמולה.
אלון, מעט צניעות.
גם אתה לא חוקר בעצמך, ומאז התואר הראשון בארכיאולוגיה, עסקת בעיקר בדיבורים.
עם הכל אני מסכימה, אבל לכתוב שאנחנו ממציאים מסורת או ארכיאולוגיה יהודית מתחת לכפרים ממש חוטא לאמת. ממצאים יהודיים אכן קיימים. האם בשבילם שווה להיהרג או להרוג? בפירוש לא.
כואב הלב על גור, ועל אביו היקר, שבאופן הכי אבסורדי – הוא הוא למעשה ארכיאולוג, ולא האיש שטען כך. כואב הלב.
לדעתי אתה פשוט עיוור, וזה מתחיל בדמיון במילה פלסטינים, אם תשמש במילה ערבים , אצליח להבין, איזה עבר ואיזה הווה ? מה מגדיר פלסטיני? אבא שלי נולד לפני קום המדינה ויש לו תעודת לידה של פלסטינה – האם זה גם הופך אותו לחלק מהעם הפלסטיני…? זאת תחילת הכסילות, בשאר הדברים ומתו המיותר של גור – מסכים איתך , אבל להשתמש בזה בשביל להצדיק משהו אחר…. לא משרת שום מטרה , אלא הנצחת העוול , פשוט.
שיקחו את הילדים שלהם לאבטח, מופקרים. איזה פחד כשיש לך ילד בצבא
תודה אלון ארד. המדינה ירדה מאיתנו ונקוה שנצליח להעלותה על הפסים ב27.10. הכיבוש חייב להסתיים כדי שתהיה מחילה
תודה על טקסט בהיר וברור! מאוד מאוד חשוב
הכתבה של אלון ארד גרמה לי צער רב. את גור קהתי הכרתי לפני שנים, בהיותו ילד שהצטרף עם אמו, אחיו ואחותו לאבא רון שהעביר סדנת עצמות בהתכנסות "שבע אבנים" למלאכות קדומות. בתחילת אוקטובר 23, ימים לפני השבעה באוקטובר, בילינו חמישה ימים בסדנת כתיבה עם נעמה תל צור, בדיוק בהתכנסות כזאת. זה היה ממש טרם גיוסו לצה"ל והוא היה נלהב לקראת הגיוס.
בחור צעיר שגדל במשפחה ציונית ושורשית. אומן בנשמתו, סייר וטייל, בעל חשיבה עצמאית ועמוקה הרבה יותר מגילו הכרונולוגי.
טוב, כבר הבנתם שגור קהתי ומשפחתו יקרים מאוד לליבי.
אבל, העצב מקריאת הכתבה נובע ממה שקורה במדינת ישראל.
הכל, כולל הכל, הושחת להחריד. המגזר הציבורי, המשטרה, הצבא, החינוך, הבריאות, הכל!
גם לאחר הבחירות ובתקווה שנצליח להעיף את ממשלת האסון, דבר אינו מבטיח לנו שיהיה שינוי כיוון במדיניות.
אייזנקוט, שאני מעריכה מאוד, מצהיר כי לא ישב עם אף מפלגה ערבית ובכך מנציח את ההדרה של למעלה מ 20% מאזרחי ישראל.
בנט וליברמן תומכים בטרנספר. בקיצור, כדאי להפנים כי תידרש עוד עבודה רבה לתיקון כל הדרוש תיקון.
מקווה שנצליח בכך, בשנים הקרובות, בכדי שנוכל לאפשר את חזרתם של משפחת קהתי ורבים אחרים שהתייאשו.
מכעיס ומדאיג נורא