לא עוד ״אלימות מתנחלים״: המנגנון הישראלי למחיקת הקיום הפלסטיני בגדה המערבית

דו"ח חדש של ארגון ״בצלם״ שפורסם אתמול (שני) משרטט מציאות שבה ישראל מפעילה מנגנון שלם המכוון להרס כל תחומי החיים בגדה המערבית. הדוח, המבוסס על 2,000 עדויות של פלסטינים, עבודת שטח ועשרות שנות תיעוד, מבקש לחבר בין תופעות שבדרך כלל נידונות בנפרד לכדי פרויקט פוליטי אחד שנועד למחוק את הקיום הפלסטיני במרחב.

בצלם מזהה חמישה צירים שפועלים במקביל ומחזקים זה את זה: אלימות והטלת אימה, הגבלות תנועה, חנק כלכלי, הרס חברתי ופוליטי, וטיהור אתני הכולל השתלטות על המרחב. אחת הטענות המרכזיות של בצלם היא שהחלוקה המוכרת בין אלימות הצבא לבין "אלימות מתנחלים" כבר אינה מסבירה את המציאות. רבים מהמתנחלים שפועלים כיום כנגד פלסטינים ביו״ש מחזיקים בנשק ונהנים מאבטחה, מתשתיות, מקרקעות ומתקציבים, ולעיתים פועלים בחסות כוחות צה״ל או כמשרתים בעצמם.

"כשמסתכלים על המערכת ומחברים את הדברים רואים שמדובר בפרויקט פוליטי אחד שמכוון להרס של כל תחומי החיים בגדה", אומרת מנכ"לית בצלם, יולי נובק. "קהילות מגורשות, הכלכלה נדחקת לסף קריסה, ומיליוני פלסטינים חיים בפחד מתמיד מפני אלימות של הצבא ושל מתנחלים. כל המנגנונים האלה מפרקים את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי בגדה ומבססים בה משטר קבוע של עליונות יהודית".

לא "אלימות מתנחלים", מערכת אחת 

מאז אוקטובר 2023 חולקו אלפי כלי נשק לחברי כיתות כוננות, ומועצות אזוריות רכשו וחילקו מאות כלי נשק נוספים לתושבים ובהם רובי צלפים. במקביל הוקצו תקציבים לריינג'רים, מצלמות, שערים חשמליים ורחפנים שסופקו למאחזים ולחוות. התוצאה המצטברת של המערכת הזו קטלנית: מאז ה-7 באוקטובר 2023 ועד ה-31 באוגוסט 2026 נהרגו בגדה המערבית 1,107 פלסטינים, בהם 245 קטינים, כתוצאה מתקיפות של כוחות ישראליים ומתנחלים.

במקביל, המדינה פועלת לנישול קרקעות. מאז 7 באוקטובר 2023 גורשו 64 קהילות ומקבצי רועים פלסטיניים ממקומם ובהם 4,328 בני אדם, ועוד 18 קהילות גורשו חלקית. וחוות ומאחזי מתנחלים שולטים כיום בכ-1.07 מיליון דונם – כ-18 אחוז משטח הגדה. אחת הדוגמאות הבולטות למנגנון היא מאחזי החוות. המדינה מקצה שטחים למרעה, מספקת כבישים ותשתיות ומאבטחת אותם. סא״ל בפיקוד המרכז, שהתראיין בדצמבר 2025 לתוכנית "זמן אמת", תאר מנגנון מסודר של תיאום. "אנחנו לא רק יודעים שהולכים להקים חוות, אנחנו שותפים לתיאום", אמר, וציין כי באוגדה ובחטיבה המרחבית קיימת "פקודת עליית חווה על הקרקע" הכוללת סד"כ לאבטחה, סיורים מקדימים והעברת מפות לאישור.

הדפוס חוזר על עצמו: חווה מוקמת ליד קהילה פלסטינית; מתנחלים משתלטים על מרעה ומקורות מים, ובהמשך נרשמות פלישות לבתים, השחתת רכוש ותקיפות פיזיות, פעמים רבות בליווי חיילים או בידי מתנחלים מחוילים במדים ובנשק צבאי. אולם לצד ההשתלטות באמצעות חוות, פועלים מנגנוני התכנון וההריסה.

מאז 7 באוקטובר ועד סוף יוני 2026 הרסה ישראל 2,775 מבנים בגדה ועוד 692 במזרח ירושלים. 4,258 בני אדם איבדו את בתיהם. הנישול כבר אינו מוגבל לשטחי C: בדצמבר 2025 השלימה ישראל את הכשרתם של 19 מאחזים, כמה מהם "מובלעות C" בתוך שטחי A ו-B. בפברואר 2026 הקצתה המדינה 244 מיליון שקלים להקמת מנגנון להסדרת רישום מקרקעין בשטח C, שמטרתו לרשום בתוך חמש שנים 15 אחוז מהקרקעות באזור בטאבו בבעלות המדינה. עד מרץ 2026 השתלטו מתנחלים על כ-98 אלף דונם בשטחי A ו־B, ונכון ליולי פעלו 28 מאחזים בשטח B ומאחז אחד בשטח A. עקרבא, למשל, מוקפת מאז אוקטובר 2023 במאחזים חדשים שפגעו ברצף בינה לבין יישובים סמוכים.

סמיר בני פדל, תושב עקרבא ואב לשישה, מספר בעדותו לבצלם על היום שבו יצא עם בנו ג'וואד (15) לרעות כ-170 כבשים באדמות ח'ירבת א-טוואיל. הם הספיקו ללכת 300 מטרים בלבד לפני שהגיע אליהם מתנחל חמוש על טרקטורון, ואחריו ארבעה מתנחלים נוספים. "אחד מהם אמר לי: 'פה אסור'. עניתי לו: 'כל יום אתה מונע מאיתנו להגיע לאזור אחר, לאן אלך?'". לדבריו, הוא הסתובב כדי לעזוב, אבל אז התנפלו המתנחלים על בנו. "הם היכו אותו בראש עם הנשק, הפילו אותו על הקרקע והמשיכו להכות אותו ברגליים ובנשקים שלהם". כשניסה להתקרב אליו, אחד המתנחלים ירה באוויר. "ראיתי את ג'וואד בידיים של המתנחלים, צועק ומבקש עזרה, ולא יכולתי לעשות כלום".

מהקרקע והמים עד העבודה והשכר 

מאז אוקטובר 2023 נשללו היתרי עבודה בהיקף נרחב. עובדים שאיבדו בתוך זמן קצר את מקור הכנסתם נכנסו לחובות, מכרו רכוש, הפסיקו לימודים וצמצמו הוצאות. שיעור האבטלה בגדה, שעמד ב־2022 על 13.1 אחוז, זינק בשנת 2024 ל-31.3 אחוז, וב-2025 עמד על 28.7 אחוז. כ-34 אחוז ממשקי הבית החקלאיים בגדה סבלו מאי-ביטחון תזונתי עקב מניעת גישה לאדמות ועלייה בעלויות הייצור. "החנק הכלכלי של הפלסטינים בגדה המערבית פוגע בתנאים החומריים המאפשרים להם להתפרנס, להחזיק בית, לעבד אדמה, לנוע, ללמוד, לקבל טיפול רפואי ולתכנן עתיד", נכתב בדוח. 

באחת העדויות מספרת עובדת פלסטינית כי בנה, שנורה ברגלו כשניסה להיכנס לעבוד בישראל ללא היתר, ביקש לאחר שהחלים לנסות שוב. "צעקתי עליו: אל תלך, אתה תמות, אתה משוגע?", סיפרה. לדבריה, הוא השיב שאין לו כסף להאכיל את ילדיו. במקביל גם היא אינה יודעת מתי תקבל את שכרה: "אי אפשר לדעת אם אקבל אותה אחרי 40, 50, 60 יום".

הפגיעה מתעצמת לנוכח הגבלות תנועה משתקות. עד סוף 2025 תיעד משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים כ-925 חסמי תנועה בגדה – עלייה של 43 אחוז לעומת שני העשורים הקודמים. מתנחלים משתתפים גם במערך הזה, חוסמים כבישים, עורכים בידוק ומעבירים מידע לגורמי ביטחון כדי להביא לסגירת צירים פתוחים לפלסטינים. ההשפעה ניכרת גם במערכת החינוך, כשבשנת הלימודים 2023-2024 בין 8 ל-20 אחוז מבתי הספר בגדה היו מושבתים בכל רגע נתון.

חסינות כמדיניות ודיכוי התנגדות 

הציר החברתי-פוליטי בדוח מצביע על פשיטות על ארגוני חברה אזרחית, סגירת עמותות (כמו עמותת "מדיד" בשכם ב-2026), מעצר של לפחות 60 עיתונאים פלסטינים, ודיכוי אלים של הפגנות כמו בכפר ביתא, שם נהרגו שבעה פלסטינים בין מאי 2021 לפברואר 2022, כ-180 נפצעו מירי חי, כאלף מירי כדורי גומי וספוג ויותר מ-4,200 משאיפת גז מדמיע.

בנוסף, כ-33 אלף פלסטינים נעקרו ממחנות הפליטים בצפון הגדה במבצע "חומת ברזל" שהחל בינואר 2025, במה שמוגדר כ"משבר העקירה הגדול ביותר בגדה המערבית מאז 1967". תשעה חודשים לאחר תחילת המבצע, רבבות מתושבי ג'נין, טול כרם ונור שמס עדיין לא שבו לבתיהם.

מרים ח'ליל (64) מחמאמאת אל־מאלח, מתארת כיצד מתנחלים רוקנו מכלי מים, גנבו כבשים, תקפו תושבים ואיימו עליהם לעזוב. "אלה היו השפלות יומיומיות שנועדו לגרש אותנו… ההתקפות החריפו מאוד, עד שכל המשפחות הבינו שכבר אי אפשר להישאר". הקהילה התפזרה, ולדבריה: "פעם חיינו יחד כשכנים וקרובי משפחה, והיום כל אחד נאבק לבד. כל הבנות שלי גרו לידי, והיום הן רחוקות ואני בקושי שומעת מהן 'שלום' בטלפון".

חלק קשה במיוחד בדוח מוקדש לאלימות מינית, שהפכה לאמצעי הפחדה ושליטה. העדויות כוללות חיפושים והפשטה כפויה, צילום בעירום ואיומים באונס. במרץ 2026, בח'ירבת חומסה, מתנחלים רעולי פנים קשרו נשים וילדים, היכו תושבים, הפשיטו גבר, הידקו אזיקון סביב איבר מינו וגררו אותו עירום. אחת מתושבות הקהילה סיפרה כי כשהייתה אזוקה, מתנחל איים "שיחזרו מחר וייקחו את בנותיי", ואז משך את בתה בת ה־14 והחל לסטור לה. (ועדת החקירה של האו"ם קבעה לאחרונה כי אלימות מינית הפכה לאחד מ"נוהלי הפעולה הסטנדרטיים" של ישראל).

מערך החסינות

מהדוח עולה כי התנאי המאפשר למערכת כולה לפעול הוא מערך החסינות. "החסינות של מבצעי המעשים והעובדה כי אינם נדרשים לתת דין וחשבון על מעשיהם אינם ציר פעולה נוסף, אלא רכיב משטרי", נכתב בדוח. בנובמבר 2024 החליט שר הביטחון להפסיק את השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד מתנחלים, וביולי 2025 הצהיר מפקד מחוז ש"י במשטרה כי "ההגנה על ההתיישבות קודמת לאכיפת החוק והסדר".

בנובמבר 2024 החליט שר הביטחון ישראל כ"ץ להפסיק את השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד מתנחלים. ביולי 2025 אמר מפקד מחוז ש"י במשטרה, ניצב משה פינצ'י, כי "ההגנה על ההתיישבות קודמת לאכיפת החוק והסדר", והוסיף כי המשטרה נמצאת בגדה "בשביל ההתיישבות". באפריל 2026 דווח גם על צמצום המשאבים בשב"כ המוקצים לטיפול באלימות ובטרור יהודיים.

בצלם קושר את המדיניות גם ל"תוכנית ההכרעה" שפרסם בצלאל סמוטריץ' ב-2017. התוכנית הציבה בפני הפלסטינים שלוש אפשרויות: לחיות תחת עליונות יהודית תוך ויתור על תביעות לאומיות, לעזוב את הארץ או, במקרה של התנגדות, להתמודד עם דיכוי בכוח צבאי. לפי הארגון, בשנים האחרונות חלקים מן ההיגיון הזה תורגמו "למדיניות, לתקציבים, לסמכויות ולפרקטיקות".

עם זאת, בצלם מדגיש כי המבנה עצמו לא נוצר עם הממשלה הנוכחית: הוא נבנה במשך עשרות שנים באמצעות הפקעת קרקעות, התנחלויות, משטר היתרים, שליטה בתכנון, הריסות ופיצול המרחב. "המעשים המתוארים בדו"ח זה הם תוצר פעולתו של המשטר עצמו, ולא סטייה ממנו", קובעים המחברים. "כדי להגן על זכויות אדם יש לשים קץ למשטר האפרטהייד הישראלי, לא להכניס בו תיקונים נקודתיים".