השקיעו
בעיתונות עצמאית
  • ראשי
  • בלעדי
  • חברתי
  • תחקירים
  • פרויקטים
  • דעות
  • אודות
  • צרו קשר
יום ראשון, דצמבר 10, 2023
לתמיכה
המקום הכי חם בגיהנום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • ראשי
  • בלעדי
  • חברתי
  • תחקירים
  • פרויקטים
  • דעות
המקום הכי חם בגיהנום
לתמיכה
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
המקום הכי חם
דפני ליף במחאה החברתית 2011 | צילום: רוני שוצר
טור עורך

ללא מחאת 2011 – לא היינו מגיעים לכתבי אישום של נתניהו

זה לא רק המפגינים בפתח תקווה, זה היום שבו הציבור הישראלי התחיל להבין שמה שקורה בין ההון, השלטון והעיתון זה העניין שלו - ומגיע לו לקבל תשובות. נתניהו לא השכיל לזהות את השינוי, נסחף עם האובססיה ועכשיו יצטרך לשלם את המחיר

תומר מיכלזון ❘ תומר מיכלזון
22.11.19
| פוליטי, פרויקטים
תמונה ראשית : דפני ליף במחאה החברתית 2011 | צילום: רוני שוצר

הכתבה הזו פתוחה לציבור ללא תשלום - רק בזכות תומכות ותומכי המקום.
תמכו עכשיו באופן קבוע כדי שנוכל להביא עיתונות איכותית וחופשית לכל


"העם דורש צדק משפטי!", קראו התומכים שהגיעו השבוע לכנס החירום של נתניהו בגני התערוכה. הסתכלתי על השלטים ועל המוחים הנחושים שזעקו מדם לבם, וניסיתי להיזכר מה זה מזכיר לי ומהיכן ההשראה. המוח שלי קפץ בזמן שמונה שנים אחורה, למחאה של קיץ 2011. 

המחאה ההיא סימנה את תחילתו של דיון ודרישה לבדוק את שורשי המשולש הקטלני של הון-שלטון-עיתון. בראשית סומן ההון, כיאה למחאת שהתחילה מקוטג', כאויב העיקרי. מהר מאוד הצטרף העיתון, כשהבינו את האינטרסים הכלכליים של המפרסמים והחברות ואת המארג הכולל בתוכו בין היתר את נוני מוזס, אליעזר פישמן ונוחי דנקנר, הטייקון שהחזיק במעריב באותו זמן, תחת עריכתו של אחד, ניר חפץ שמו. אותו עיתון או עיתונים שכמו שהעלו את המחאה על נס ("אחיי העבדים" של לפיד, שהיה אז עוד בעל טור ופוליטיקאי בפוטנציה כדוגמה) – הביאו להשתקתה וכיבויה חודשיים אחר כך, כשהבינו שהאש לוחכת בשמלתם ופוגעת בתקציבי הפרסום שלהם.

העם דורש! 2011-2019 | צילום: מרים אלסטר ויונתן זינדל:​

הגורם השלישי, שספג יחסית פחות ביקורת, היה השלטון. ב-2011 היה נתניהו רק שנתיים אחרי חזרתו לזירה הפוליטית כראש ממשלה, עם ממשלה מתפקדת ומוצלחת. זה לא נתניהו של היום. הוא הדף את קולות המחאה עם הפלסטרים של ועדת טרכטנברג, שחרורו של גלעד שליט והצהרות לוחמניות כמו "תהיו כחלונים". שמונה שנים מאוחר יותר, זה התחלף ב"תהיו אוחנה", שר המשפטים שבועט ומקלל עבורו את הפרקליטות, או "לחקור את החוקרים", ההאשטג החדש של בלפור. 


כתבי האישום שהוגשו אתמול, שניים מתוכם עוסקים ביחסים הרגישים בין הפוליטיקה לתקשורת ובאותו משולש שהתסיס, גם אם לא באופן מודע עד הסוף, את מחאת 2011 – הם אקורד סיום מוצלח לאותה מחאה. לא מופרך להגיד שלולא אותה מחאה ושינוי השיח מאותו קיץ, שלא לומר יציאה מהמערה של אפלטון, ספק אם היינו מגיעים לתחקירים ולכתבי האישום שחשפו את תיקי האלפים. 

אם נתניהו היה באמת קשוב לקולות העמוקים של מחאת 2011 וממשיכיה – המאבק נגד שוד הגז, המאבק האתיופי, מחאת הנשים, המאבק הלהט"בי, הקמת כלי תקשורת עצמאיים וכמעט כל מאבק חברתי שהיה בשנים האלה – הוא היה עסוק בלפרק את המונופול של בזק יס (כפי שעשו קודמיו במשרד התקשורת) ולא להעצימו, הוא היה חושף את ניסיון הסחיטה של נוני מוזס ואת כוחו המשחית בעיתונות ובכלכלה הישראלית – ולא שומר את התמלילים לעצמו. אבל כשאובססיית המשפחה והסיקור עולה על גדותיה – האינטרס הציבורי הוא האחרון שעניין אותו.

העם דורש! 2011-2019 | צילום: תומר נאוברג ויונתן זינדל:​ 

מה שמדהים במיוחד, הוא שנתניהו, שבימי מחאת 2011 נראה היה שמבין לאן הסנטימנט הישראלי נושב וחמק באופן מוצלח מחיצי המחאה – הסיק ממנה את המסקנות ההפוכות לגמרי. במקום להיות בעצמו כחלון, לפרק את המונופולים ולצאת נגד אותם גורמי כוח, כמי שדוגל בשוק חופשי ומבוזר – הלך להקליט אותם וכרת איתם ברית מושחתת, לכאורה. 

הניסיון לגמד הכל ל"סיקור חיובי" (ממש כמו גימוד ארוחות ב-300 אלף שקל ל"חמגשיות") הוא חצוף ומוצלח במיוחד. האזרח הפשוט לא מבין אולי מה כל כך נורא. אבל הקלות ברגולציה שהביאו לרווח של יותר ממיליארד שקל לבזק ולפגיעה בצרכן הישראלי, שלא לדבר על כך ששליטה בכלי תקשורת ברמת מינוי כתבים ועורכים זה הרבה יותר מסיקור חיובי פה ושם, שלא לדבר על מתווה הגז שעוד עשוי להיבדק (הרי לפי הבן יאיר נתניהו, אביו נתן לקובי מימון מתנה של 20 מילארד דולר), וגם שם נדפק הצרכן הישראלי במחירי החשמל הגבוהים.

ההקלות ברגולציה והסיקור החיובי עוד ייבחנו בבית המשפט, אבל הנאום של נתניהו אמש היה מגוחך להפליא גם עבור תומכיו המתונים. הגם שיש פגמים ובעיות במערכת המשפט הישראלית, והדוגמאות של סגירת התיק נגד רות דוד או סיכול הכהונה של הילה גרסטל, אכן מטרידות – איפה הוא היה בעשור האחרון? מדוע לא דרש לסרוק אותן אז? כשהוקם גוף נציבות הביקורת על הפרקליטות וספג מטח של עלבונות והגבלות, מדוע לא גיבה אותו? מדוע לא דחף לרפורמות בזכויות החשודים, במערכת המשפט? מדוע לא מינה מפכ"ל בשנה האחרונה?

העם דורש! 2011-2019 | צילום: רוני שוצר ותומר נאוברג:​

הגשת כתבי אישום איננה יום שמח, אבל בוודאי אינה יום עצוב. זהו בעיקר מבחן בגרות לציבוריות הישראלית, שתבין בסופו של דבר שאין אדם מעל החוק ויש מוסדות שאי אפשר לרמוס, גם אם יש מה לשפר בהם. שריפת המועדון שנתניהו ושליחיו מציעים או רומזים עליה, לא תצלח. חוסר האמון שנתניהו מצביע עליו ומלבה אותו בו זמנית בשנה האחרונה לא יוביל למלחמת האזרחים. אפילו בכנס החירום שלו השבוע, היתה נוכחות דלילה של ביביסטים מושבעים. צדק משפטי הוא חשוב וגם ייעשה, אבל  אם יש משהו שהתגלה בשנים האחרונות, בין היצר בזכות המפגינים העקביים בכיכר גורן (חלקם יוצאי מחאת 2011), זה שהחברה האזרחית בישראל חזקה מספיק, לחקור, לחשוף, למחות ולא לעצום עין ולהרפות. על זה בהחלט כדאי להיות שמחים. 


כרוניקה של כאוס פוליטי

בשנתיים האחרונות שמנו דגש משפטי, פוליטי וחברתי רב על תיקי נתניהו והשפעתם. ברק כהן תיאר בטוריו בתקופה האחרונה איך מרחב ההכחשה המפורסם של נתניהו – לא יעמוד במבחן המשפטי, איך ההון שלטון הפך לחלק מהנורמה – ומהי מלחמת האזרחים שהוא רואה בפתח. אור-לי ברלב סקרה את ההקלות שנתן מנדלבליט בתיקי נתניהו והבהירה מה המבחן שהוא עומד בפניו. מנגד, תומר נאור דווקא חשב שמנדלבליט עשה עבודה טובה. פרויקט מיוחד "ביום שאחרי נתניהו" ניסה לדמיין את ההשלכות של היעלמותו מהזירה הפוליטית (לא לפתח ציפיות) ורונית צח סקרה את כל מעללי שרה, המחוללת של תיקי נתניהו, וזיהתה דפוס מטריד של יחסי עבודה בעייתיים. 

ובעיקר, עם כמה שתיקי נתניהו חשובים וצריכים להתברר – במערכת המקום זוכרים שהתיק המשמעותי באמת הוא תיק 6,000: התיק החברתי. פרויקט מיוחד שערכנו לקראת הבחירות באפריל, עוד כשהיינו תמימים, וטענו שמעבר לכל הממבו ג'מבו הפוליטי יש את החיים עצמם, ומוקדי בעירה אמיתיים, בבריאות, בחינוך, בפריפריה ובאפליה נגד קבוצות מוחלשות. הגיע הזמן לטפל בתיק הזה.

הכי נקראות

בהיעדר מיגון, ילדים מהפזורה הבדואית בנגב לא מגיעים ללימודים

פנייה ליועמ״שית: עולה חשש כבד כי ניתנו אישורי נשק גם למי שלא עומדים בקריטריונים

באמצע המלחמה, מרכז חוסן בגולן צפוי להיסגר

דעות

מרחב ההכחשה המפורסם של נתניהו יקרוס מול השופטים

❘ ברק כהן
דעות

במחאה של 2011 קראו לזועקי "הון שלטון עיתון" הזויים. היום זה חלק מהנורמה

דעות

והארץ היתה תוהו ובוהו: קווים לדמותה של מלחמת האזרחים החדשה

דעות

ההזדמנות האחרונה של מנדלבליט

מגזין

תתפלאו, מנדלבליט דווקא עושה עבודה טובה

מגזין

מליליאן פרץ ועד שירה רבן: כל העובדים שהתלוננו נגד משפחת נתניהו

פרויקטים

היום שאחרי נתניהו

מידיעות ועד ערוץ 20: נתניהו מותיר אחריו זירת תקשורת מדממת
מגזין

מידיעות ועד ערוץ 20: נתניהו מותיר אחריו זירת תקשורת מדממת

❘ ענת באלינט
שנאת להט"ב הורגת, והקהילה מוכנה למלחמה
מגזין

שנאת להט"ב הורגת, והקהילה מוכנה למלחמה

❘ רועי נוימן
בדימונה עדיין מתים מהר יותר
מגזין

בדימונה עדיין מתים מהר יותר

❘ אביגייל ביטון
חגיגת הדמוקרטיה המזויפת נגמרה, אפשר לחזור לרחובות
מגזין

חגיגת הדמוקרטיה המזויפת נגמרה, אפשר לחזור לרחובות

❘ ספיר סלוצקר עמראן
לשנאה יש מחיר: ישראל בסכנת התפוררות פנימית
מגזין

לשנאה יש מחיר: ישראל בסכנת התפוררות פנימית

❘ יוסי יונה
מימין ומשמאל: האמון במערכת המשפט נמצא במשבר
מגזין

מימין ומשמאל: האמון במערכת המשפט נמצא במשבר

❘ יניב רוזנאי
נתוני המאקרו טובים, אבל איך סוגרים את החודש עם 7,500 שקל
מגזין

נתוני המאקרו טובים, אבל איך סוגרים את החודש עם 7,500 שקל

❘ חיים הר־זהב
הזקנה בסוף המסדרון מתה: מערכת הבריאות בקריסה
מגזין

הזקנה בסוף המסדרון מתה: מערכת הבריאות בקריסה

❘ גבי בן נון
לפני שמדברים על יצירתיות – קודם כל שיהיה בית ספר נורמלי
מגזין

לפני שמדברים על יצירתיות – קודם כל שיהיה בית ספר נורמלי

❘ ענבר דרורי
החיבוק לכהנא ייגמר בגל אלימות נגד ערבים
מגזין

החיבוק לכהנא ייגמר בגל אלימות נגד ערבים

❘ ג׳עפר פרח
להחזיק את סבתא? זה כבר לא כלכלי
מגזין

להחזיק את סבתא? זה כבר לא כלכלי

❘ לינוי בר גפן
הסיאוב העמוק מאיים להטביע אותנו
מגזין

הסיאוב העמוק מאיים להטביע אותנו

❘ רונית צח
מידיעות ועד ערוץ 20: נתניהו מותיר אחריו זירת תקשורת מדממת
שנאת להט"ב הורגת, והקהילה מוכנה למלחמה
בדימונה עדיין מתים מהר יותר
חגיגת הדמוקרטיה המזויפת נגמרה, אפשר לחזור לרחובות
לשנאה יש מחיר: ישראל בסכנת התפוררות פנימית
מימין ומשמאל: האמון במערכת המשפט נמצא במשבר
נתוני המאקרו טובים, אבל איך סוגרים את החודש עם 7,500 שקל
הזקנה בסוף המסדרון מתה: מערכת הבריאות בקריסה
לפני שמדברים על יצירתיות – קודם כל שיהיה בית ספר נורמלי
החיבוק לכהנא ייגמר בגל אלימות נגד ערבים
להחזיק את סבתא? זה כבר לא כלכלי
הסיאוב העמוק מאיים להטביע אותנו
שיתוף1520ציוץשליחהשליחה



    שיחה על זה post

    המקום הכי חם בגיהנום

    מגזין עיתונות עצמאי




    אנחנו מחויבים לנקודת מבט קשובה, ביקורתית ומאוזנת, אבל היא לעולם לא חפה מתפישת עולם, מעמדות ומעקרונות. במגזין הזה אנו מבקשות לעשות עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות חוקרת, חפה מפחד וממורא. עיתונות שאינה חוששת לקחת צד. ששומרת על פרופורציות, שאינה מתלהמת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים, סקרנית ובודקת את עצמה.






      © 2023 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום – מגזין עיתונאי עצמאי.

      Fatfish

      אין תוצאות
      צפיה בכל התוצאות
      • ראשי
      • מגזין
      • דעות
      • תחקירים
      • פרויקטים
      • אודות
      • תמכו עכשיו
      • צרו קשר
      • תנאי שימוש באתר
      • כניסה
      • עגלה

      © 2020 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי | פיתוח Fatfish

      !ברוך שובך

      נא להיכנס לחשבון מתחת

      שכחת סיסמא?

      יצירת חשבון חדש

      יש למלא את הטופס כדי להירשם

      כל השדות חובה. כניסה

      אחזור סיסמא

      נא להזין שם משתמש או כתובת דוא״ל כדי לאחזר ססמא

      כניסה