ב-8 ביולי 2006 גילינו שנשיא המדינה, משה קצב, הוא אנס ותוקף מינית סדרתי. הוא עצמו התלונן בפני היועץ המשפטי לממשלה באותו יום, שעובדת לשעבר מאיימת לספר למשטרה שתקף אותה מינית. הוא עשה זאת להערכתי כי לא העלה בדעתו שאסור לפגוע מינית בנשים, הוא לא ראה בעצמו "אנס", אלא גבר נורמטיבי. הוא לא הצליח לקשר בין מה שעשה לבין ה"איום" של העובדת להתלונן עליו, הרגיש מאוים ופנה ליועץ המשפטי.
לא עבר זמן רב וה"סחיטה" הפכה לחקירה משטרתית. בזאת אחר זאת באו נשים שעבדו עם קצב ותחתיו וסיפרו על הטרדות ואלימות מינית. מאז ועד 15 ביולי 2007, היום שבו יצא לנבצרות שלישית והפסיק להיות נשיא המדינה, עברה יותר משנה. בשנה הזו התרחשו אירועים מכוננים במאבקן של נשים בישראל בגברים שפגעו בהן מינית, ובמיוחד בגברים בעלי כוח ושררה שפוגעים מינית באופן סדרתי.
בין האירועים נזכיר את נאומו של קצב, מופע טרגי-קומי של חוסר חיבור למציאות, חוסר מוכנות לקבל אחריות וילדותיות. נזכיר את עסקת הטיעון שנחתמה עם קצב, עסקה שאמורה היתה להחזיר את קצב לביתו, ללא משפט, ללא צדק, בלי שהציבור ישמע שהנשיא שלו אנס סדרתי. עסקת הטיעון המבזה הובילה להפגנת ענק בכיכר רבין, אבל לא היא הביאה לביטול עסקת הטיעון אלא הנורמה הציבורית. קצב עצמו ביטל אותה כדי "להיאבק על חפותו", מכיוון שהמשיך לחשוב שלכפות את עצמו על נשים זו נורמה מקובלת. גם אחרי שנה לא יכול היה להסתכל בראי ולהגיד: נהגתי באופן אלים וסדרתי.
פרשת קצב סימנה לפוליטיקאים קו חדש. אם סילבן שלום היה מאזין קשב רב למשפט קצב ולומד את הלקח, הוא היה היום שר הפנים ולא שר הפנים לשעבר. 13 נשים מספרות ששלום הטריד או תקף אותן מינית. חלקן מספרות על אירועים שקרו לפני שלוש, ארבע או שש שנים, אחרי 2006 ואחרי 2007 וממש סמוך ל-2011, השנה שבה קצב נכנס לכלא. שלום (לכאורה) עדיין לא הפנים ולא הפסיק.
עשר השנים האחרונות מאז משפט קצב היו רוויות טלטלות בתחום המאבק של נשים באלימות המינית. נשים מספרות היום יותר על מה שעובר עליהן, נשים מספרות שנאנסו בשמן, בפניהן, עם פחות בושה. לאט לאט הנורמה זזה. לאט.
לא נשכח את עמנואל רוזן שלא קרה לו כלום ואת אייל גולן שזכה בתואר זמר השנה לשנת 2014 – אבל נזכור את הרשעתו של הרב מוטי אלון, נזכור את עמידתן האיתנה של נשים כמו מאי פטאל ואפרת יעקב וכמובן את רחלי רוטנר. כל אחת מהן ורבות רבות נוספות שכבו על הגדר כדי לשנות את הנורמה הציבורית, ספגו רעל, השפלות, שנאה ואיומים – והצליחו.
השינוי שאנו רואים צריך להימשך באמצעות עיגון חוקתי, שכפי שאנו רואים מהחוק למניעת הטרדה מינית הופך ברבות השנים לנורמה שמחלחלת גם לציבור. ח"כ מרב מיכאלי יוזמת חוק שיגדיר מחדש מהו אונס. כיום אונס מוגדר "הבועל אישה שלא בהסכמתה החופשית" ומכאן בכל משפט אונס מנסים לומר שהאונס כן היה בהסכמתה החופשית.
"אין עוד עבירה בספר החוקים שבה בוחנים כל כך את התנהגותו של הקורבן במקום להתמקד במעשי הנאשם", אמר פעם ד"ר יובל ליבנת מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. ח"כ מיכאלי מנסה לשנות את זה באמצעות הגדרת אונס חדשה. אנס ייחשב מי שעשה שימוש בעל אופי מיני בגופו של אחר.
חוק נוסף שצריך להשתנות כדי שנמשיך לראות שינוי, הוא חוק ההתיישנות. כיום עבירות מין "פגות תוקף" אחרי 3-10 שנים. כל מי שנפגעה בחייה וכל מי שמכיר וחי עם נפגעות או מטפלת בנפגעות, יודע ששלוש שנים זו בדיחה. נפגעות רבות צריכות שנים ארוכות כדי לקרוא בשם למה שקרה להן, בוודאי כדי לצאת החוצה. נפגעות רבות צריכות תקופת חיים שלמה של שיקום וחיזוק עצמי לפני שהן מרגישות שהן יכולות או רוצות להתחיל את העימות הארוך, הבלתי נסבל עם המשטרה, הפרקליטות ובית משפט.
דבר חשוב נוסף הוא אכיפת החוק הקיים והגנה על מתלוננות מפני התקשורת ומפני חשיפת שמותיהן כמתחייב בחוק. כל מי שהיה במחיצת נפגעת שבחרה להתלונן במשטרה או בכל מקום אחר, יודע ששמותיהן נחשפים ברגע. הם מודלפים מהמשטרה, הם מודלפים מהתוקף שרוצה ששמותיהן ייחשפו כדי שההמון יוכל להגיד שהן שקרניות, תחמניות, או "13 סמולניות קיצוניות". האלימות שסופגות מתלוננות כה חמורה שהיא מונעת מרבות אפילו להתחיל לחשוב על הגשת תלונה.
כל זה חייב להשתנות – ההגנה על מתלוננות גם בתקשורת וגם ברשתות החברתיות צריכה להיות אחת המטרות ששמה לעצמה המשטרה החדשה תחת פיקודו של המפכ"ל רוני אלשיך. המשטרה המחודשת שבה לא כל ניצב הוא תוקף מינית.
עברו 8,937 שעות מהרגע שקצב פנה ליועץ המשפטי לממשלה להתלונן שנרקמת נגדו עלילת שווא, ועד שיצא לנבצרות סופית ולא חזר להטריד אותנו. 8,937 שעות שבהן היה לנו נשיא אנס. אצל ינון מגל וסילבן שלום זה לקח 96 שעות מרגע הצטברות העדויות ועד שהם יצאו מחיינו וזהו, גבירותיי ורבותיי, השינוי שחל בעשור האחרון. ועליו נשמח ובו נתחמם בלילות הקרים שעוד יבואו לנו עד לשינוי הנורמות בחברה הישראלית ולהפיכת המרחב הציבורי והביתי לבטוח עבור ילדות, נערות ונשים.
