חיי הפייסבוק שלי השתנו ביום ששיניתי סטטוס לגרושה. עד אותה נקודת זמן החזקתי בפרופיל "בוטיק", אשליה, בועה שקרית שבה נמצאים 400 חברות וחברים שאת רובם אפילו הכרתי מהחיים שמחוץ לפייסבוק.

עיצבתי את הבועה כטוב בעיני וכך נהניתי מפיד הומוגני שמשתף סרטוני חתולים, פוסטים פמיניסטיים ותמונות של אוכל. הקפדתי על אותו מספר חברים, מחקתי חברים לעתים רחוקות, חסמתי במידת הצורך, אבל בסך הכל חיי הפייסבוק שלי היו על מי מנוחות.

יום אחד, ברגע מר ונמהר, אחרי שאני גרושה כדת וכדין לפחות שנתיים וחצי, החלטתי שהגיעה העת להלימה בין הסטטוס בפועל לבין הסטטוס בפייסבוק. הגדרתי שהשינוי בסטטוס לא ירוץ ברחבי הפיד, יהיה חשוף רק לחברים ושיניתי. למה? כי זאת האמת – אני גרושה.

אלא שאז נפתחו שערי הגיהנום. מלבד הצעות מסחריות שונות לאימוני כושר (קראת לי שמנה?), לקידום ביוטיוב (אני? יוטיוב?), מסיבות (לא יצאתי מהבית מ-2011) והצעות לצילום לפרויקט "נשי" – היו גם הצעות אחרות.

לקח לי זמן להבין מה קורה. מאות הצעות חברות ביום ובלילה, עשרות הודעות, התראות ופוסטים מלבלבים על הקיר. בהתחלה, אודה ולא אבוש, קצת שמחתי. חשבתי שהטור שכתבתי על חברת החשמל הביא טראפיק ולכן הפכתי למבוקשת. אלא שנזכרתי שהתופעה הזאת החלה לפני הטור. שללתי גם טראפיק על בסיס תמונת פרופיל, כי אני מתמידה עם התמונה כבר חודשים. ובכלל, 95 אחוזים מההצעות היו מגברים.

נקודת שפל רדפה נקודת שפל. היה את ההוא שהציע לעשות אותי מלכה הרבה לפני שהציע לי חברות. אנשים שכותבים ללא הרף, גם אם אני לא עונה. למעשה, זה כמה ימים ועד רגע זה ממש, יש איש שכותב לי סימני שאלה, נוזף בי וקורא בשמי. לא השבתי לו אפילו לא פעם אחת ולא אישרתי אותו כחבר. אחרים – מסינגפור, סין, הודו ואירלנד – כותבים לי כבר ימים ברציפות ומנהלים דיאלוג עם תהומות הנשייה של תיבת ה-other בפייסבוק.

מבול ההצעות שנפל עלי הביא עמו תופעות לוואי ששמעתי עליהן, אבל נראו לי רחוקות ממני, כאלה ששייכות למי שמחזיקות אלפי חברים ועוקבים. היה מי שהציע לי תמיכה כספית דיסקרטית, מישהו שרצה להיות העבד שלי, אחד שהעיר על החזה שלי ואחר שעבר על כל התמונות בפייסבוק שלי וחילק לי ציונים. 

בעיניים של מי שכל זה לא נוגע לה, הבטתי בתופעה במרחק מה. לפחות ניסיתי. בתימהון רב ראיתי את ההתראות בסלולרי. נדמה לי שגם פייסבוק הופתע עד כדי כך שיום אחד הוא כתב לי: "Too many friend requests? Turn on "follow".

אפריורית, החלטתי לקבל את מרבית ההצעות. בניגוד להיגיון ולכל אינסטינקט ולמרות הגל העכור ששטף אותי – אישרתי כמעט את כל ההצעות. יכולתי לחסום, יכולתי להתעלם ויכולתי למחוק. החלטתי שלא. כמו מי שצופה בסרטי סנאף – ככה הבטתי בפרופיל שלי מתמלא ב"חברים" והאינבוקס שלי מתמלא.

בין שזה נסיבתי ובין שלאו – בפועל, ההצעות החלו עם שינוי הסטטוס. ייתכן שמדובר בראיה נסיבתית. הרי אף אחד לא באמת מצוי בנבכי האלגוריתמים של פייסבוק. ואולי בכלל האלגוריתמים האלה מתואמים עם סבא שלי, שמשאת חייו לראות אותי בחתונה שנייה.

היות שנסתרות דרכי הפייסבוק, ההנחה שלי שפייסבוק התחילה לסחור בפרופיל שלי היא לא בהכרח נכונה. אילנה ברודו, כתבת תוכן, בלוגרית ואושיית מדיה חברתית, הציעה לי הסבר אחר: "יש סיכוי לא רע שמישהו זרק את השם שלך באיזו קבוצה סגורה של שמוקים. יש כמה וכמה קבוצות כאלה בפייסבוק, אבל הם דואגים להחליף שמות ולהחביא היטב באמצעות קבוצות סודיות ובשיטת חבר מביא חבר. יש מצב שמישהו זרק שם גם תמונה שלך, בעירום אם היתה לו".

אם עד ההבנה הזאת, היה אפשר להסתכל על התופעה כחברתית, עכשיו היא הפכה אישית מאוד, אישית מדי. "היה לי ידיד שהצליח לחדור לקבוצה כזאת וברגע שהבינו שהוא מרגל ולא מפרסם פרטים של נשים, העיפו אותו. זה די מחליא. הם מעלים שם תמונות של אקסיות בעירום ואשכרה עושים תורות על מי פונה אליה ראשון", אומרת ברודו.

שאלתי חלק מהגברים שפנו אלי, איך הם הגיעו לפרופיל שלי. במקרה שהם הואילו להשיב לי, התשובות היו עמומות ונעו בין "לא זוכר" לבין "הופעת לי כהצעה של פייסבוק".

חשבתי שהשפל היה לקבל הצעת חברות מאדם שתמונת הפרופיל שלו היא, ובכן, זין עומד. רק שאז הגיעה נקודת שפל חדשה: הצעת חברות והודעה מפלרטטת מאדם שהיה פעם בכיר בכוחות הביטחון והודח בשל עבירת מין.

הטרדות מיניות בפייסבוק הן לא חריגות והן אינן נחלתי הפרטית. בדיוק מסיבה זו וכדי לאפשר למוטרדות לפרוק את החוויה שלהן, הקימה ברודו את העמוד "גברים בפייסבוק" שבו מתועדות הטרדות מיניות. "כל כך קל להטריד מינית ברשת", היא אומרת. "זה לא כאילו מישהי תצעק לעזרה ותזמין משטרה אם אתה שולח לה תמונה של איבר המין. אם היית חושף את עצמך באמצע הקניון, היית מסיים את היום במעצר. בפייסבוק? אף אחד לא יעשה לך כלום".

העובדה שברודו נשואה ורשומה כך בפייסבוק לא מרתיעה את המטרידים, ולדבריה הם לא מפסיקים גם כשמדובר בקטינות: "רובנו ילדות גדולות ויודעות איך להתמודד עם השטויות האלה של חרמני פייסבוק", היא אומרת. "אבל חלקם פונים לקטינות וחלקן יוצאות מזה עם טראומה לא קטנה. תארי לעצמך ילדת תיכון שמקבלת הודעה מגבר מבוגר שאומר לה שאהב את התחת שלה כשראה אותה ליד בית הספר. זה מזעזע".

ככל ששאלתי יותר מומחי פייסבוק, כך קיבלתי שתי עמדות שונות: היו שחשבו, כמו ברודו, שיש קבוצות סודיות שבהן עולים שמות ותמונות של נשים והיו שחשבו שמדובר באלגוריתם סורר.

לגוגל, פייסבוק, טוויטר וחברות נוספות יש אינטרסים מסחריים. התרגלנו כבר לחפש בגוגל, נניח, שמלות כלה ולקבל פרסומות של אולמות אירועים. בלי ששמנו לב, השאלות והרצונות שלנו הפכו לאלגוריתם מבוקש למפרסמים.

אם כל מחשבה שלנו הופכת סחירה, למה לא הסטטוס שלנו? למי שמחזיקה בסטטוס מאורסת מציע פייסבוק שמלות כלה. למי שנשואה – פייסבוק מציע בדיקות הריון. למי שגרושה או אולי רווקה – מה יציע פייסבוק? לא הרבה. הוא פשוט יציע אותנו להרבה גברים.

הטרדה ברשת היא כמו ללכת ברחוב שבו גברים שמביטים, בוחנים ומחייכים חיוך מסוים. חלקם יזרקו מלה, חלקם גם ישלחו יד. כך או אחרת, התימהון התחלף בתחושת חילול, פלישה ובחילה. התחושה היא של הטרדה. ככה זה כשפיייסבוק החליט לשים אותי ב-People you may know וככל הנראה בעיקר לפרופילים של גברים. אלא שמפייסבוק אין לי ציפיות מוסריות, מבני אדם כן.

מפייסבוק ישראל נמסר בתגובה: "מדובר במידע לא נכון".