למה תינוק שנרצח בפיגוע זכאי לשם ולקבורה, ותינוק אחר שמת בלידה לא?

נשים שילדו בלידה שקטה או איבדו תינוקות בני יומם נדהמו בשבוע שעבר לראות כיצד מצליחה חברה קדישא לעקוף את נהליה ולקבור תינוק שלא מלאו לו 30 יום בלוויה רשמית. "בעוד שתינוקות נקברים ללא נוכחות הוריהם, ללא סימון וללא מצבה פתאום מצליחים בחברה קדישא למצוא פתרון ולקבור בצורה מכובדת. זה מעלה שאלות רבות"

ביום רביעי האחרון השתתפו מאות בני אדם תחת גשם שוטף בלווית התינוק שיולד כפג כמה ימים קודם לכן, לאחר שהוריו נפגעו בפיגוע ירי בצומת עפרה. אימו, שהיתה בשבוע ה- 30 להריון, נפגעה מירי בבטנה, יולדה, אך בנה לא שרד את פציעותיו הקשות ומת לאחר ארבעה ימים בפגיית בית החולים שערי צדק.
הוריו, שירה ועמיחי איש-רן, שהיו מאושפזים בבית החולים, לא נכחו בלוויה. רגע לפני שנטמן, בחלקת הצור בהר הזיתים בירושלים, הוענק לו שם - עמיעד ישראל. סבו של התינוק, הרב רפאל איש-רן שספד לתינוק נשא דברים:

בהלכה כתוב שצריך לתת שם לתינוק. וההורים שלך נתנו לך שם. עמיעד ישראל. והמשמעות שלו גדולה. עם ישראל פה לעולמי עולמים. לא נבוש ולא נכלם בתורתנו, במורשתנו באמונתנו.

תמונות של לוויות הן קשות מלהכיל, אבל התמונה של בן המשפחה מחזיק תינוק זעיר בן יומו עטוף בטלית הייתה קשה באופן מיוחד. היה זה אירוע לא שגרתי - לא רק בגלל הטרגדיה והמעמד הקשה, אלא בגלל שתינוקות שלא מלאו להם 30 ימים אינם נקברים בהליך קבורה כדת וכדין בישראל.
במקרה של התינוק שנרצח בפיגוע והפך לסמל של קורבן הטרור הכי צעיר שהיה במדינת ישראל – הנוהל המקובל שונה בפעם הראשונה. גם בחברה קדישא הגדירו את הלוויה הזו "כיוצאת דופן".

הבאתו לקבורה של התינוק עמיאד ישראל ז״ל | צילום מסך: חדשות 10

התמונות הקשות מהלוויה עוררו סערה בעמוד הפייסבוק של קהילת התמיכה והעמותה "חיבוק בשקט". קבוצת הפייסבוק מונה כ-2,000 נשים שחוו לידה שקטה או איבדו את ילדיהן במהלך ההריון או בימים לאחריו. לפי הסטטיסטיקה, שש נשים מתוך 1000 מדי שנה מצטרפות ל"מועדון" המפוקפק הזה. אף אחת מהן לא זכתה עד היום לקבור את התינוק שלה, בטח לא בלוויה של חברה קדישא, עם שם וקבר.
החשש מלגעת בטרגדיה של משפחת איש-רן היה ועודנו גדול, אבל השאלה נשאלה: למה תינוק שנהרג בפיגוע שונה מתינוק אחר שמת בלידה? האם מוות בפיגוע הופך את האובדן למשמעותי יותר?

סירבו למסור לאמא היכן בתה קבורה

עמותת "חיבוק בשקט" הוקמה על ידי קבוצה של נשים שעברו בעצמן אובדן של תינוק – נועה פארן, רות אופק, שירי ברלוט ושרון מזרחי - והן פועלת בכל החזיתות לקידום מודעות לנושא הלידות השקטות מבחינה ציבורית וחוקית. העמותה לקחה חלק, בין היתר, בהעברת חוק חופשת הלידה לנשים שאיבדו את עובריהן החל משבוע 22 שיזמה חברת הכנסת עליזה לביא, קידום נוהל טיפול בבתי החולים מרגע הגילוי, תמיכה בקהילה ועוסקת גם בכל הנוגע לקבורת תינוקות.
השבוע שיתפו אמהות שנאלצו להתמודד לא רק עם הטרגדיה של לידת תינוק מת או עם מותו של תינוק ימים בודדים לאחר לידתו, אלא גם עם הקשיים והאטימות של המערכות הבירוקרטיות, בחוויות הקשות שנאלצו לעבור: תינוק שנולד ונפטר לאחר כמה ימים בפגיה ובחברה קדישא מסרבים לגלות למשפחה היכן נקבר גם שנים מאוחר יותר; הורים שלקחו את הפעוט המת בעצמם לבית הקברות וטיפלו בכל ענייני הקבורה; תינוקות שנקברו בחלקות משותפות או בקברים משותפים בבתי העלמין עם תינוקות נוספים; כאלה שנאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים עבור קבורה פרטית.
רות אופק, עורכת דין במקצועה ובעלת הבלוג "שמח במטבח של רות אופק", התבשרה לפני כארבע שנים, בשבוע ה-24 להריונה השלישי, כי לתינוקת ברחמה אין דופק והיא נאלצה לעבור למחרת לידה שקטה. לאחר הלידה התבקשה על ידי צוות בית החולים למלא טפסים שיסדירו את קבורת בתה ולבחור בין קבורה באמצעות בית החולים לבין טיפול עצמאי בקבורה. רות בחרה לתת לבית החולים לטפל בנושא, אלא שאז גילתה כי כל גישה לקבורה נחסמה בפניה.
"לא נתנו לי להיות נוכחת ולא רצו לומר איפה היא קבורה", מספרת אופק, "רק לאחר שנעזרתי בעמותת עתים (שמסייעת לנשים רבות לאתר את מקום הקבורה, כמו גם סיוע במקרה הצורך מול שירותי דת נוספים – ה.ב) הסכימו להגיד לי איפה היא קבורה. זה קרה רק כשנה אחרי הקבורה.
"היה לי מאוד קשה עם אי הידיעה היכן נמצאת התינוקת שלי. הייתי בשלב מתקדם של ההריון כשעברתי את הלידה השקטה ובשלב זה כבר לא מדובר בעובר אלא בתינוקת לכל דבר ורציתי ללוות אותה בדרכה האחרונה. זה היה חשוב לי מאוד. רק כשהגעתי לקבר שלה בפעם הראשונה, התחלתי לחזור חיים רגועים ומאושרים. הרגשתי שירדה לי משקולת עצומה מהלב".

"בבית החולים לא נתנו לי מידע לגבי הקבורה", מספרת גם שרון מזרחי, שילדה תאומות בלידה שקטה לפני חמש שנים, "כששאלתי אחת האחיות אמרה לי שרק הערבים קוברים את התינוקות שלהם בעצמם ושעדיף שאתן לרב בית החולים לטפל בזה. את ההסבר הזה קיבלתי במהלך הלידה כשאני מטושטשת וכאובה. לא היו לי כוחות להתמודד ופשוט הנחתי לנושא. אחרי כמה שבועות גיליתי שהתאומות נקברו בקבר אחים בבית העלמין בחולון".
"עד השינוי שחוללנו באוגוסט 2014, היה נהוג היה שאם ההורים רוצים להיות מעורבים בקבורת התינוק - הם צריכים לנהל את הכל בעצמם", מספרת אופק, "כלומר, לחפש בעצמם בית עלמין, לדאוג להעביר את התינוק המת לבית הקברות בעצמם או באמצעות אמבולנס פרטי ולקבור אותו באופן עצמאי בעלות של עשרות אלפי שקלים. לרוב משפחות אחרי טראומה לא מסוגלות לטפל בנושא הזה בעצמן. אני, לדוגמא, אחרי הלידה השקטה, לא הייתי במצב של להתחיל לטפל בזה וחברה קדישא הם אלה שטיפלו בקבורה. התינוקת שלי נקברה עם עוד 3 תינוקות נוספים בקבר משותף".

"זה יפריע לו להגיע לגן עדן"

אותה חלקה בה נקברים עוברים, נפלים ותינוקות רכים היא אחת מבין חלקות רבות ברחבי הארץ המיועדות לכך. לדברי מזרחי, "כל בית עלמין שייך למעשה לחברה קדישא אחרת. מכאן נובע הפער בין החלקות. כל חברה קדישא עושה מה שנכון בעיניה, ללא קשר לנוהל משרד הבריאות בנושא וכך נוצר מצב שבו יש תינוקות שזוכים לקבורה מכובדת, חלקה נפרדת או מצבה ויש כאלו שנקברים בתנאים מחפירים, ללא סימון וללא רישום, שלא לדבר על הנצחה ראויה. ישנם אפילו מקרים של תינוקות שלא ידוע היכן הם. הם הועברו לקבורה ללא רישום ולהורים שלהם אין מושג היכן הם קבורים".


אופק: "הגישה של חברה קדישא, כך נאמר לי כנציגת העמותה, היא שקיימת הלכה שקובעת שלהורים אסור לבכות על הקבר של התינוק 'כי זה יפריע לו להגיע לגן עדן' ולכן כאנשים דתיים הם ניסו למנוע מהורים להיות נוכחים בטקסי הקבורה ולגלות את מקום קבורתו של התינוק".
מבחינה הלכתית תינוק שנפטר טרם מלאו לו 30 יום נחשב ל"נפל" ולכן לא מקיימים עליו מנהלי אבלות, למרות שגם על הנושא הזה – יש חילוקי דעות. הרב אברהם סתיו, מתאר בספרו ההלכתי "כחלום יעוף – התמודדות עם אובדן היריון", התייחסות שונה מזו שנהוגה בקרב חברה קדישא. סתיו ואשתו בתיה חוו אובדן הריון ובתם נולדה בלידה שקטה. סתיו שולל את ההיבט ההלכתי בנוכחות הורים במהלך קבורת תינוקם ומציין כי "אם ההורים רוצים בכך, מותר להם להיות נוכחים בשעת הקבורה ואין לחברה קדישא רשות למנוע זאת מהם".
מעבר לחוק חופשת הלידה החשוב, שמעניק לנשים את האופציה להחלים ולעבד את הטראומה הקשה שעברו, השפיעו נשות "חיבוק בשקט" גם על ההתייחסות של בתי החולים וגופי הקבורה. בשנת 2014 שונה נוהל הקבורה ונקבע כי כל בית חולים מחויב לתת להורים שאיבדו תינוק שלוש אפשרויות: להשתתף באופן פעיל בתהליך הקבורה מתחילתו ועד סופו, לאפשר לבית החולים לטפל בקבורה ולא לקחת כל חלק, או להיות מעורבים באופן חלקי - ולהיות מעודכנים כי התינוק נקבר ובאיזה מיקום.
אך נהלים לחוד ומציאות לחוד. בדיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד בראשות ח"כ יפעת שאשא ביטון שנערך במאי האחרון, סיפרה אישה שעברה לידה שקטה כי לקח לה שבע שנים לברר היכן נקבר בנה.

מאות בני אדם תחת גשם שוטף בלווית התינוק עמיאד ישראל ז״ל | צילום: אתר חב״ד אינפו

מאות בני אדם תחת גשם שוטף בלווית התינוק עמיאד ישראל ז״ל | צילום: חב״ד אינפו

מקרה קשה נוסף שטרם הגיע למיצוי הוא תביעתן של משפחות שהגישו ב-2016 תביעה בסך של כ- 3.8 מיליון שקל נגד "חברה קדישא חסד ואמת". על פי טענות ההורים, נהגו נציגיה לקבור תינוקות בקבר משותף ללא הפרדה או רישום מסודר. "חברה קדישא חסד ואמת" משמשת כקבלן מיקור חוץ לקבורת נפלים של מספר בתי חולים מרכזיים ברחבי הארץ. אותן משפחות טוענות כי חלקת הקבר נראתה "כמו פח אשפה" וכי החברה לא רק מפרה את נהלי משרד הבריאות אלא גם מבזה הליך של קבורה יהודית.
"הנוהל מדבר על זה שמשבוע 20 וממשקל של 500 גרם ייקבר בתינוק בקבורה מיוחדת", מסבירה אופק. "אם ההורים דורשים - הם אמורים לקבל את האפשרות שילדם ייקבר בקבר נפרד כמו כל אדם שנפטר, אבל הבעיה שהרבה פעמים אין מקום בבתי העלמין לקברים נפרדים. בחברה קדישא הסבירו לנו שיש מצוקת מקום בבתי הקברות ולכן פעמים רבות הקבורה נעשית בקברים משותפים.
"לא אחת קרה שליוויתי משפחה שרצתה לקבור את התינוק בקבר נפרד ולהעמיד לו מצבה, אבל נאמר לה שאין מקום. מה שקורה בפועל זה שקוברים בתוך חלקת עוברים - שהיא חלקת קבר אחת גדולה שבה לכל תינוק יש את החלק שלו".

תשכחי מזה, תתקדמי הלאה

לתוך הכאב הזה, שאינו חולף, הגיעו בשבוע שעבר מראות הלוויה הציבורית שנערכה לתינוק של משפחה איש-רן. "אנחנו כואבות את כאב משפחת איש-רן ומזדהות איתו, אנחנו רוצות לתמוך באם על האובדן של התינוק ומזמינות אותה להצטרף לקבוצת התמיכה שלנו ולקבל חיבוק מנשים שאיבדו גם הן את התינוק שלהן", אומרת אופק, "ועם זאת, אנחנו חייבות להגיד שאין הבדל בין שירה ועמיחי איש-רן לבין כל חברה אחרת בקבוצה. יש לא מעט נשים שילדו ושהתינוקות שלהם לא שרדו בפגיה אחרי הלידה – אבל הן לא מקבלות הכרה באבל שלהן.
"ההבדל הגדול הוא שהיא מקבלת מהציבור הכרה באובדן שלה ואנשים מבינים שהיא איבדה ילד, לא עובר. לרבות מאיתנו כואב שעברנו מקרים של אובדן תינוק, רק בנסיבות אחרות ואין הכרה בנו. אלינו מתייחסים כאילו עברנו הפלה. אומרים לנו משפטים כמו: "תשכחי מזה", תתקדמי הלאה", כאילו זה מעולם לא היה ילד ולא נותנים לגיטימציה לכאב ולאובדן".
"המקרה של משפחת איש רן זיעזע את עם ישראל", מוסיפה מזרחי, "תינוק קטן שנרצח ברחם אימו, אין מילים לתאר את הכאב. אבל להורים שחוו לידה שקטה או איבדו את ילדם ימים ספורים לאחר הלידה, מראות הלוויה הכאיבו עוד יותר.
"כבר כמה שנים שהעמותה שלנו מטפלת באופן אישי במקרים מאוד קשים ומתנהלת גם מול חברות קדישא. המקרים החמורים ביותר מתרחשים דווקא בירושלים, ולכן הופתענו לראות בשבוע שעבר את בנם של משפחת איש-רן נקבר בהלוויה מכובדת בירושלים בנוכחות רבנים ובני משפחה.
"כל אותם קשיים ואיסורים הלכתיים שקיימים לכאורה לא הפריעו לחברה קדישא לערוך הלוויה מכובדת לתינוק שנרצח ואף לתת לו שם באותו מעמד, זכות שנגזלת מהורים שמאבדים את התינוקות שלהם בנסיבות טראגיות לא פחות. הפער העצום בין היחס שמקבלים מאות תינוקות שנפטרים ברחם בישראל בכל שנה לבין היחס לתינוק עמיעד ישראל ז"ל הוא בלתי נתפס. בעוד שתינוקות נקברים ללא נוכחות הוריהם, ללא סימון וללא מצבה פתאום מצליחים בחברה קדישא למצוא פתרון ולקבור בצורה מכובדת. זה מעלה שאלות רבות."

מימין לשמאל: שרון מזרחי, רות אופק, נעה ליפשיץ פארן ושירי ברלוט | עמותת חיבוק בשקט

"את מבינה למה כל כך קשה לאותן נשים לראות לוויה כמו זו שנערכה בהר הזיתים בירושלים?", שואלת אופק, "כשהן רצו ללוות את התינוקות שלהם ולהיפרד כפי שנפרדים מקרוב משפחה לא נתנו להן. ופה, מטעמים פוליטיים, אפשרו להם. המשפחה עברה טראומה נוראית ומגיע לה לקבל לוויה נורמלית לילד שלהם. אנחנו לא אומרות שזה לא בסדר – אדרבא, אנחנו רק אומרות שזה צריך להיות הסטנדרט כלפי כולם, וזה מה שכואב.
"הנשים בקבוצת התמיכה שכל כך ביקשו ללוות את התינוק שלהם בדרכו האחרונה נענו בכזו שרירות לב. הציבור צריך להבין שכל המשפחות הללו איבדו ילד, כל אחת בנסיבותיה היא, והכל נורא. אין פה ולא יכול להיות מדרג. אובדן של תינוק תמיד כואב. אי אפשר לכמת כאב על אובדן של ילד. הם איבדו תינוק כמו שאנחנו איבדנו תינוק וכולנו כואבות איתם".

תגובות

|
cool good eh love2 cute confused notgood numb disgusting fail

Send this to a friend