איך להגדיר את ערב התמיכה שנערך במרכז לקשיש בטבעון אתמול בערב: ערב הוקרה לספיר סבח – תלמידה שהאשימה את המורה שלה בהסתה מכיוון שאמר את דעתו הלא-מקובלת עליה, כמעט גרמה לפיטוריו, כינתה אותו בוגד ורמזה על מה שצריך לעשות לבוגדים; או שמא זה ערב להאדרת שמו של מיכאל בן ארי ומפלגתו "עוצמה לישראל"? דבר אחד ברור, זה לא היה ערב הלל לחיילי צה"ל כפי שכינו את הערב הזה ללא הרף בן ארי ואנשיו. שכן, קצת קשה להגדיר את הערב ככזה כשחלק מהנוכחים בו הם תלמידי ישיבות שלא ראו את הבקו"ם אפילו מרחוק, לא שירתו ולא ישרתו בצבא.
זה הרי ערב חגיגי ואין מסיבה בלי מוסיקה ושירי הרקע שבחרו מארגני הכנס כוללים כמובן את מיטב הלהיטים של הכוכב שלהם אריאל זילבר (ולקינוח – את "מי שמאמין" של אייל גולן). באולם עצמו, ספיר סבח, בת 17 וחצי, מתנהלת ככוכבת, כלת השמחה. היא מרוצה מתשומת הלב התקשורתית שהיא זוכה לה, מחלקת ראיונות לכל עבר "אני ממש לא מרגישה שניצלו אותי. אני שמחה שעשיתי את מה שעשיתי. הראתי למדינת ישראל איזה מורים יש במערכת החינוך". לידה, מסביר אחד מתומכיה "סטודנטים מתלוננים על זה (שמרצים מביעים דעות שונות ומשונות), היא עשתה מעשה חשוב". כן, נראה שלספיר סבח תהיה הפתעה אם וכאשר תגיע יום אחד לאקדמיה – שם למרבה הפלא – בניגוד למערכת החינוך כפי שרואה אותה הנהלת אורט – מותר ואף רצוי לחשוב וגם ראוי שתהיה חשיפה גדולה לדעות שונות. "כן, אפילו סטודנטים פנו אלי שהם שומעים דברים כאלה כל הזמן באוניברסיטה", אומרת סבח.
אחד מתלמידי הישיבה קורא לעבר כמה מפגינים מטבעון: "בוגדים, אתם כמו הנאצים". את שי אגמון, מורה למדעי הסביבה באורט טבעון זה לא משעשע והוא פונה אל הבחור ומבקש ממנו להצהיר מול המצלמות שפעלו שם ללא הפסק – שהוא חוזר בו מדבריו. "אתה עשית צבא?" שואל אותו אגמון, "אני משרת את השם!" צועק בחור הישיבה ומסרב להתנצל. ברקע נשמעות קריאות "בוגדים, בוגדים, בוג-דים" וויכוחים בלי סוף בין אנשי טבעון הוותיקים לבין אנשי סבח ובן ארי.
"תלכו מפה, אין מקום בטבעון לדעות כמו של ברוך מרזל ובן ארי", פונה אליהם תושב המקום, "טבעון גם שלנו", הם צועקים בחזרה. ברקע תומכות בן ארי צועקות למפגינים מטבעון – "מה אתם שרים? רבין יקום? הוא לא יקום. רבין מת. רבין מת!"
בכניסה למרכז הקשיש ניצבים מארגני הארוע – שנקבע לו מקום ומועד, ואז בוטל בהתערבות המועצה שלה שייך המקום, ואז שוב שב לחיים אחרי שבן ארי איים לתבוע, וזכה לתמיכה מהאגודה לזכויות האזרח. הם מכניסים את התקשורת, בוודאי שיכניסו: "חשוב להכניס את העיתונאים", מסבירים לי, בוודאי שחשוב, בעצם נדמה שכל השואו הזה נועד כל-כולו למצלמות, לפוסטים בפייסבוק וליצירת תחושה שהימין, כפי שהם מגדירים את מפלגת בן ארי – מתחזק.
אני מנסה לדבר עם כמה מהתומכים, חלקם המועט מטבעון, חברי משפחה של סבח, שכנים ותיקים שאני מכירה, כי גם אני מכאן, מאותה השכונה. אבל רוב השיחות שאני מנהלת הן עם תומכי בן ארי שהגיעו מרחבי הארץ ומוחים נגד הבוגדים הגדולים של המדינה – היהודים שמתנגדים להם הם הבעיה העיקרית מבחינתם – "אתם יותר גרועים מהערבים", הם צועקים לעברי, "אתם האויבים, אתם זבל".
"אתם מבינים שהדעות שלכם הם לא ימין, כן?" אני שואלת כמה מהתומכים. "זה הימין האמתי", הם עונים לי תוך שהם מקפידים לשאול אותי "את שמאלנית קיצונית?" אני מסבירה להם שהימין בשלטון: הליכוד, הבית היהודי. אז לא – "הליכוד זו לא מפלגת ימין", הם חוזרים ומסבירים לי: הליכוד רחוק מאוד מהימין, הליכוד זה שמאל, אפילו קיצוני. הבית היהודי? יותר גרועים מכולם, הם שמאל. אין ימין בארץ – יש רק שמאל, "נתניהו? למה מי זה ביבי?" או "כל מי שמנסה לחלק את הארץ או לא מעניש אויבים – דינו כתוב. תראו את רבין ושרון".
הרבה עבודת הכנה עשו אנשי בן ארי לקראת הערב הזה – פרסום בלתי פוסק סביב פרשת סבח–ורטה, ראיונות, התססות, מאי גולן וברוך מרזל כאורחים של כבוד, ופעילים שמאיימים על חייו של ורטה בדפי הפייסבוק. אבל בסופו של דבר רק כמאה איש, במקרה הטוב, הגיעו לאירוע, כולל הנואמים – גולן, דודו אלהרר – שאף הסביר בנאומו שוורטה "נהג כאנס, הוא כפה את עצמו, את דעתו, על ספיר והיא פשוט בעטה בו בביצים" וברוך מרזל.
וכמובן, אורח נוסף, איתמר בן גביר, נער הפוסטר של הלאומנות היהודית. מי ששלח מכתב איום בתביעה למועצת טבעון כשניסתה לבטל את האירוע בשל העובדה שהמקום בו נערך הכנס הוא מקום ציבורי: מבנה של עמותת שלה"בת, עמותה ללא כוונת רווח שעורכת פעילויות שונות לקשישים הרבים בטבעון.
מאי גולן, כוכבת חדשה בשמי הלאומנות היהודית, שעשתה את דרכה מתל אביב כדי להעניק לארוע פן נוסף של קיפוח עדתי נואמת בפנים. היא מחמיאה לסבח "על פועלה" ועל "המהפכה שעשתה בשבועות האחרונים", תוך שהיא מקרינה סרט עם פעולות צה"ל-חזק. הקהל מריע.
המהפכה שעליה מדברת גולן וחבורת בן ארי לא באמת קורית. תושבי טבעון שהגיעו וכמה פעילים חברתיים ממרכז הארץ – השחקנית שרית וינו אלעד התקבלה בקריאות "הנה האנטישמית הכי גדולה בארץ, היא זאת שמחבקת מסתננים, הנה אנטישמית" – מבהירים ללא הפסק בשירת התקווה שאנחנו פה, ושום חולצות כהנא שנראות בערב הזה לא יצליחו להזיז אותנו מכאן. אבל התקווה מתסיסה עוד יותר את נציגי בן ארי, "דמוקרטיה? אין דמוקרטיה ביהדות. או יהדות או דמוקרטיה", צועק אחד מהם, שתי נשים צועקות "איזו תקווה? איזה מדינת היהודים. זו כבר לא מדינת היהודים, זאת מדינת הזבל, זבל בגלל שמאלנים כמוכם. אתם לא יהודים. אתם זבל!"
בחוץ יש עימותים בלתי פוסקים בין תומכי בן ארי לבין המפגינים נגדם: בקבוקי מים נזרקים על המפגינים, גם אבן או שתיים, הרבה דחיפות, הרבה צעקות – הרבה מאוד אלימות של מעט מאוד אנשים. בשלב כלשהו מתפתח עימות חריף בין פעיל בן ארי למשטרה, אנשי חבורת בן ארי שולפים את הניידים – "תצלמו, תצלמו איך שוטרים במדינת ישראל מרביצים ליהודים. תצלמו! מדינת משטרה! מדינת משטרה". כן, לחבורה הדוגלת בערכי ישראל יש טענות רבות כלפי צה"ל וכלפי אנשי המשטרה, ואלו דעות שחייבות להישמע, להבדיל מדברי הביקורת כלפי צה"ל של "בוגד אנטישמי מסוכן" כמו המורה אדם ורטה.
בתוך כל הצרחות האלה המורה שי אגמון, גיבור הערב, מנסה להשמיע את הקול השפוי, מנהל שיחות עם תומכי בן ארי, חלקם מקלל אותו, חלקם דוחף, כמה תלמידים מאורט מאיימים עליו שהם יתלוננו בבית הספר על שהיה בהפגנה. אגמון לא מפחד, הוא מצליח לדבר אתם ומבקש – "תעצרו את האלימות".
הוא אומר לי שלא בא היום "כדי לתמוך דווקא באדם, אלא להתנגד לסתימת הפיות הקולקטיבית, הקביעה שכשאני מורה, אני צריך להפסיק להיות מי שאני? כשאני צריך לחנך את הילדים שלנו אני צריך לעשות שקר בנפשי ולא לומר להם שמותר להם לחשוב? הפחד הגדול ביותר של מי שהתנגד לו, ובעיקר של אנשי הימין, הוא לא מה שאדם אמר בעצמו, אלא שהתלמידים יבינו שמותר לחשוב, כי מחשבה חופשית מביאה ביקורת. אני לא מכיר את אדם בכלל, אפילו בבית הספר פגשתי בו מעט, ואולי על כך שלא תמכתי בו בפניו אני צריך להתנצל. אני בן טבעון, אני תומך בהבעת דעה, גם דעה שלא מתיישרת עם דעותי, אבל יש גבול, קריאה לפגיעה היא לא דעה ולקרוא לי 'סביבה בוגדנית', פירושה שאני בוגד – וככזה יש בשבילי רק פתרון אחד".
אני שואלת אותו אם הוא לא חושש מתגובות מערכת החינוך, מבית הספר? "אני לא חושב, אני לא מרגיש את זה, לא מצד המערכת או ההנהלה, אולי דווקא מצד התלמידים – מורה מרגיש מאוים היום מכיוון נוסף, כל מלה שתאמר היום בכיתה, יכולה להגיע לתקשורת, מסולפת, מעוותת ומנותקת מההקשר, ואתה צריך להילחם על השם הטוב, העובדות וחס וחלילה על החיים שלך".
"ראית שהשמאל התחיל במכות?" שואלים אותי אנשי בן ארי, לא ראיתי, האמת. אבל ייתכן שדעתי הוסחה כאשר אושר, פעילה ימנית חיפאית, הטיחה בכמה חיילי מילואים מטבעון שהם "הבוגדים, הנבלות הסרוחות ביותר". נסו להגיד למישהו מהם שבן ארי הוגדר כאיש המעורב בטרור על ידי שלטונות ארצות הברית ולכן נאסרה עליו הכניסה לשם. "העולם שונא אותנו, אתם שונאים אותנו, אז מה הפלא? הוא לא איש טרור ולא מסית, נכון שדעותיו דומות לדעות כהנא – אבל כהנא צדק", מבהירים שם גם בסיסמאות וגם בחולצות. "כהנא צדק וזה שמפלגתו הוצאה מהחוק – זה לא רלוונטי, החוק שמאלני כמו כל המדינה הזאת". אז מדוע בעצם הם דורשים מאותו חוק לאסור על מורה להביע את דעתו? לא ברור. למעשה, זו דרכם להתרחב, להתעצם, להגיע לכמה שיותר אנשים בארץ, הם מסבירים לי כשבדיוק ברוך מרזל עוזב, נפרד מסבח ב"כל הכבוד, תמשיכי כך" ומסביר לאנשים "אני קיצוני? אני קיצוני? זו המציאות שקיצונית".
קצת אחרי שהארוע מסתיים, אני מדברת עם משה בן שמעון, מארגן הכנס – איש פרסום בן 26 מטבעון. "הפרנסה מגיעה ממקומות אחרים, לא מבן ארי. ברוך השם העסק שלי עובד, עם בן ארי אני פועל בהתנדבות, מהנשמה". בן שמעון היה פעיל בקמפיין הבחירות של בן ארי לכנסת במסגרת מפלגת עוצמה לישראל שלא עברה את אחוז החסימה, ארגן כנס בטבעון, והצליח להביא קצת פחות ממאה מצביעים תושבי המקום, זה הישג לא מבוטל בישוב שרוב התושבים בו הם אנשי מפא"י לדורותיה. "ואנחנו נמשיך עוד, זה לא הסוף. אם הצלחנו ככה בטבעון והיום הגיעו מאה איש, בפעם הבאה יהיו יותר. את לא רואה שיש התחזקות של הימין בכל הארץ?" הוא שואל.
בן שמעון, בן למשפחה ותיקה בטבעון, לקח חלק פעיל גם בקמפיין הבחירות המקומיות בטבעון עבור יש עתיד ונציגה אמנון אשל (סגן ראש המועצה היום). אני שואלת על הפער בין יש עתיד לאידאולוגיה של עוצמה לישראל, בן שמעון, שאגב התווכח עם האחות מור והאם נורית סבח שאכנס לאירוע, למרות בקשתן להוציא אותי, מסביר לי שבמקרה של אשל תמך ופעל עבור הבן אדם. "עוצמה לישראל זו האידיאולוגיה".
ואיך נעשה החיבור עם ספיר סבח? אני שואלת. החיבור עם סבח נעשה לאחר שבן ארי פנה אליו והוא לקח את זה על עצמו, כי הוא תומך בה וחושב ש"נורא קשה להיות ימני במקום כמו טבעון". אני מזכירה לו שאני תושבת המקום ולא מרגישה את אווירת הניכור כלפי הימין "אבל את משלהם", הוא אומר והמשפט הזה מבהיר כל כך הרבה. את הערב לכבודה סיימה ספיר סבח שירדה במדרגות ופיזרה נשיקות באוויר. קבלו אותה, הטאלנט החדש של מיכאל בן ארי.
