גם אם אתה שמאלני גם אתה רועד בזמן שפצמ"ר נוחת 100 מטר מהבית שלך, ללא שום התראה מוקדמת כשהילדים משחקים בדשא. וגם אתה לא מצליח לישון כשמעל הבית שלך חג מסוק בעשר בלילה ויורה כאילו אין מחר. וגם אתה מנסה להבין מדוע המנוולים האלה יורים עלי, הרי לא עשיתי להם שום דבר. ובכלל, ירי על אזרחים הוא פשע מלחמה. אפילו "בצלם" אמרו את זה וגם זהבה גלאון גינתה, ויאללה, נמשיך עד הפעם הבאה שבה כל צד יתפוס את המקום הקבוע שלו ויצקצק קצת בלשונו.

ובינתיים אנחנו - ועוד יותר מאתנו השכנים מעבר לגדר - נמשיך להיות בשר התותחים של האין-מדיניות של ממשלת ישראל.

כי המצב הנוכחי הרי נוח לכולם. הוא נוח לצבא, כי כל עימות שצריך להפעיל בו כוח בלי לשלם מחיר בחיי חיילים נוח לצה"ל; הוא נוח להנהגת החמאס, שלא צריכה להתעסק בבעיות הקשות כל כך שיש בעזה, כי אפשר להאשים את ישראל בכל דבר; הוא נוח מאוד לממשלת ישראל, כי כהרגלה היא לא צריכה לשלם מחיר של החלטות קשות, ויכולה להמשיך להציג את הפלסטינים כחיות אדם שרק רוצות דם יהודים; והוא נוח לאיסלאמיסטים ברצועה, שיכולים לתת דרור לכל מה שרע אצלם. אפילו לרוב הגדול של אזרחי ישראל זה לא ממש משנה: אז פעם בשנה-שנתיים יש קצת מלחמה, לא נהרגים כמעט ישראלים ויאללה, נמשיך קדימה בטמינת הראש בחול. אז מי נשאר להתעסק ולפחד מהמצב? אנחנו, שגרים מסביב לרצועה, והרוב המוחלט של תושבי עזה שממשיכים לסבול.

ואיך אני יודע שזה לא משנה לאף אחד? מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא עושה שום דבר כדי לפתור את זה. לא מדברים עם החמאס, לא מציעים הצעות לאבו מאזן, לא כובשים את עזה מחדש, לא מורידים את המצור, לא נותנים להם אישורי עבודה, לא מנסים לדבר עם אוכלוסיית עזה מעל הראש של החמאס, פשוט לא עושים כלום. וכמה ישראלים יודעים מה קורה בעזה? כמה זמן ביום יש להם חשמל, או מים? איזה סחורות נכנסות לשם? מה חופש התנועה שלהם? מה אחוזי האבטלה שם? מה גובה המשכורות שם? שום דבר. זה מעבר להרי החושך, ורק קילומטר וחצי מהבית שלי.

לפני כמה חודשים לקחתי בחור צעיר ממחסום ארז לגשר אלנבי, כדי שהוא יוכל לטוס מירדן לאירופה. בדרך הוא הצביע על פרדס ושאל אותי אם אלה תפוזים. שאלתי למה, והוא אמר שהוא זוכר את הפרדסים מהתקופה שהוא היה ילד. היום כבר מזמן אין - רובם "חושפו" על ידי צה"ל והאחרים הורדו בגלל מחסור במים ובשטח לבניה. ובתור מי שאת כל ימיו מבלה ובילה בתוך מטעים, כמעט התחלתי לבכות. הוא גם היה בשוק מהמרחבים בתוך ישראל, מה שמראה שהכל פרופורציה-  ובמקום ששטחו 400 קמ"ר הכל נראה גדול.

ובינתיים, כל אחד בקרקס הישראלי הגדול ימשיך לשחק את תפקידו: צה"ל להפציץ ולהתחבא בישובים, הממשלה לצאת בהצהרות לוחמניות ולא לעשות כלום (הלוואי שליברמן באמת היה מתכוון למה שהוא אומר), סוחרי הנשק לחייך בהנאה למראה שדה הניסויים שלהם, והשמאל הישראלי לצקצק בלשונו על כמה זה איום ונורא ומפריע לקפה של הבוקר.

ואנחנו? אנחנו נמשיך לחטוף.

בר חפץ בן 37 גר בקיבוץ נירים 1.7 ק"מ מגבול הרצועה, מול חאן יונס. מגדל אבוקדו ופעיל ב"קול אחר".

תפוזים בעזה. חלום רחוק