לא ברור מי דיבר עם התקשורת הישראלית והתקשורת הזרה, אבל ברור שמישהו עשה טלפונים, כי ביום ראשון שעבר הרבה מאוד גופי תקשורת התייצבו מוכנים לראיין את יואל מרשק. מרשק, בכיר בתנועה הקיבוצית, ניסה לארגן לקבוצה של יתומים מרצועת עזה אישור לצאת לישראל לביקור בכמה קיבוצים, בספארי ולבסוף ברמאללה, אצל אבו-מאזן. זה לא קרה בסוף. חמאס סירב לאשר את יציאתם, בטענה ש"המפגשים האלו הם שטיפת מוח לילדים הפלסטינים כדי שישכחו את הסוגיה הפלסטינית ויוותרו על עקרונותיהם", וסרב לאפשר לילדים לצאת דרך מעבר ארז.

אולי לא רואים זאת במבט ראשון, אבל הסיפור הזה מושלם. הוא מצליח לתאר, כמעט בלי להתאמץ, את כל הצדדים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על העיוורון והאיוולת וקרבות התעמולה שהם מנהלים. נתחיל מהתחלה:

37 הילדים שמרשק ניסה לארגן להם יום כיף הם יתומים חדשים. הוריהם נהרגו במהלך "צוק איתן", במתקפות ישראליות. יכול להיות שההורים שלהם היו לוחמי חמאס, יכול להיות שלא. אבל ברור גם שלילדים עצמם זה לא מאוד משנה.

מרשק עצמו הוא טיפוס מעניין, שעמוס, כנראה, כוונות טובות. אני כותב את זה למרות שמרשק יצא בעבר נגד העברת מזון לרצועה ולמרות הסיפור הנוכחי. אני כותב את זה בעיקר כי אני זוכר כיצד הוא תועד, בסרט "מותרות", מנסה לילות כימים להכניס זברות לרצועת עזה. הוא ראה כתבת חדשות על עובדי גן החיות בעזה, שצבעו בפסי שחור ולבן חמורים כדי שייראו כמו זברות, ולבו נכמר. אני גם זוכר לו לטובה את הקריאה להסתיר בקיבוצים את ילדיהם של מהגרי עבודה שהיו מיועדים לגירוש.

מכוונותיו הטובות, באמת שמכוונותיו הטובות, ניסה מרשק לגלגל את הסיפור הזה. מציטוטים שלו נראה שהוא חשב על יום כיף לילדים, להראות להם כמה קיבוצים ישראליים, ספארי (אולי הוא כואב עדיין את נסיון הנפל שלו להכניס זברות לעזה) ובסוף לסדר להם פגישה עם אבו-מאזן. הוא חשב שזה יתאים לכולם. הילדים יהנו, דור העתיד בעזה ילמד שגם בארץ חיים בני אדם, ואולי אפילו ההסברה הישראלית תקבל דיבידנד. מרשק הוא מחנה השלום במלוא הדרו. מלא רצון טוב ונקודות עיוורון, פִיקסֵר. תנו לו את דור העתיד ומרשק יסדר.

צילום: אדוארדו סוטרס

אבל מרשק לא היה יכול לסדר כלום ללא הציניקנים. כי מאוד קשה להשיג אישור ישראלי לצאת מעזה, גם אם אתה ילד יתום. אדם שרוצה לצאת לא צריך רק לעבור בידוק ביטחוני, עליו להתאים גם לרשימת קריטריונים צרה, שמתירה יציאה למספר סוחרים, חולים ו"מקרים הומניטריים חריגים". כמה חריגים? היתומים הללו, למשל, לא עונים לקריטריונים. הילדים האלו קיבלו אישור יציאה בניגוד לקריטריונים, כנראה שמטעמי הסברה. כדאי לחזור על זה: מישהו, איפשהו, חשב שזה יהיה רעיון טוב להשתמש בילדים שאיבדו את הוריהם במתקפה ישראלית כחלק מהתעמולה הישראלית.

במשך שנים ישראל מגבילה יציאה של פלסטינים מעזה, מדיניות שבגללה רבים בעזה ובגדה לא פגשו את בני משפחותיהם במשך שנים. אבל עכשיו, כשנקרית הזדמנות תעמולתית, מגבלות התנועה מוסרות לרגע קצר אחד, על גבם של יתומים. 43.2 אחוזים מתושבי הרצועה הם ילדים מתחת לגיל 14, קצת יותר מ-750 אלף ילדים. 1,500 מהם הם יתומים טריים מהקיץ האחרון. 37 יתומים נבחרו לצורכי צילום.

ייתכן, אגב, שהסיפור מכוער אפילו יותר, אם מה שכתוב ב"אלקטרוניק אינתיפאדה" נכון. התחקיר, שעמוס ברטוריקה פרו-פלסטינית מקציפה, מגלה שהארגון בעזה שמולו פעל מרשק, ארגון של עובדים סוציאליים שהיה אחראי על יציאת הילדים, טוען שהוא לא ידע דבר על הביקור בספארי ובקיבוצים. סיפרו לו שהילדים יבקרו רק בכפר קאסם וברהט.

כך יצא סיפור מושלם: חמאס שיחק את התפקיד המיועד לו, ומנע מהילדים לצאת; אנשי ההסברה שיחקו את התפקיד המיועד להם, והשתמשו ביתומים לצורכי תעמולה; גם הילדים מילאו את תפקידם, ונדפקו על ידי כל הצדדים; ויואל מרשק? הוא מתגלגל לפרויקט הבא, מלא רצון טוב וחלומות גדולים על ילדים מעזה שפוגשים, סוף סוף, זברה אמיתית.

איתמר שאלתיאל עובד בגישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע. הכתוב כאן אינו מייצג את דעת הארגון