את ערב חג הפסח בילתה שיר (שם בדוי), בת 31, אם חד הורית לתינוק המתקיימת משתי קצבאות קיום בסך 4,500 ש"ח, אצל הוריה. לאחר החג חזרה לביתה, שם נאלצה להתקיים מנס קפה ועוגיות בלבד. שיר לא הצליחה לעמוד בהוצאות הקניות לחג, משום שבכספי הקצבה היא קנתה מטרנה וטיטולים לתינוק שלה.
כמו שיר, נאלצים רבים בישראל לחיות מקצבאות קיום, אבל בחג הדלות הזאת נהיית מורגשת וקשה במיוחד. השנה, כמו בשנים עברו, הגיעה בשורה שעל פניו נשמעת משמחת: קצבאות הקיום יופקדו דרך המוסד לביטוח לאומי ב-20 באפריל, לעומת ה-28 לחודש בשגרה, כדי שגם לציבור נתמך קצבאות אלו תהיה אפשרות לחגוג את המסורת בכבוד.
הממסד מכיר בכך שבתקופות של חגים גדלות ההוצאות באופן משמעותי – לא רק בקרב משפחות עם ילדים שנושאות את נטל הוצאות הילדים שנמצאים בבית מעל לשבועיים ברצף – אלא אצל כל מי שמבקש או נדרש להתאים את עצמו לאווירה ולהוצאות המינימליות לקראת החג. רגע לפני שסוגרים את המשרדים עד לאחרי המימונה, סוגרים גם את נושא התשלומים.
קצבאות הקיום שמשולמות על ידי הביטוח הלאומי הן קצבאות הבטחת הכנסה על פי זכאות: קצבאות זקנה, קצבאות שארים למי שאיבד את בן או בת הזוג, וקצבאות נכות ומזונות. קצבאות אלה הן מן הנמוכות מבין מדינות ה-OECD המפותחות, ולכן הן אינן מאפשרות להתקיים בכבוד אל מול יוקר המחיה ומחירי השכירות בשגרה, לא כל שכן בתקופות חג.
נאלצה להתקיים מנס קפה ועוגיות בלבד. שיר (שם בדוי)
גם מלי (שם בדוי), תושבת הדרום, אם לחמישה ילדים, שהתפטרה לאחרונה מעבודתה עקב חשד לתסמונת דאון אצל בנה הצעיר, נאלצת להתמודד עם סכום הקצבאות שהיא זכאית להן. מלי נדרשת לבלות זמן רב בבדיקות ואבחונים, ומתפרנסת מדמי אבטלה בסך 1,800 ש"ח שישולמו לה מספר קצוב של חודשים בלבד, לצד קצבת נכות של בעלה, בסך 5,500 ש"ח.
גובה קצבת הנכות עבור אדם שמוכר כזכאי על ידי המוסד לביטוח לאומי, עומד על סכום של 2,342 שקלים בלבד. לסכום זה ניתן להוסיף קצבה עבור אישה או עבור שני ילדים – החל מהילד השלישי, לא קיימת כל תוספת. במקרים קשים במיוחד, ישנה תוספת ניידות או שירותים מיוחדים.
יאיר (שם בדוי), בן 23, נכה מפגיעה פיזית בראשו וברגליו, אינו מסוגל לשאת הוצאות שכירות עם סכום הקצבה הנמוך, ומכיון שאינו מוכן להיות לנטל על הוריו, מתגורר בדיור מוגן בירושלים. כשנכנסה הקצבה ב-20 לחודש, הוא שילם עבור הוצאות הדירה ותרופות, ועכשיו כשהחג הסתיים, נשאר ללא כל אמצעים. כדי לשרוד עד ה-28 לחודש הבא, הוא מלווה כסף, וכשהוא יכול – אוסף בקבוקים . "לאף אחד שם למעלה לא אכפת מאיתנו," הוא אומר, "לא בחג וגם לא כל שאר הימים. יש לממשלה שלנו הרבה מה ללמוד ממודלים אחרים – איך ייתכן שיצפו ממני בכלל לשרוד מסכום שהוא חצי משכר המינימום בשוק?"
הקדמת ההפקדה לא פתרה לשיר ומלי את היום שאחרי החג. המחווה של הקדמת הפקדת הקצבה ל-20 לחודש בפסח אמנם מעידה על הכרת הממשלה בכך שהקצבה שהופקדה ב-28 בחודש הקודם כבר מזמן אזלה, ושלא ניתן להפקיר את ציבור מקבלי הקצבאות בתקופת החגים ללא אמצעים. אך בחודש הבא, תופקד הקצבה כרגיל ב-28 בחודש, ונותרת השאלה, מה יקרה לציבור מקבלי הקצבאות בתקופה שעד ההפקדה הבאה? אותו ציבור מצופה להתקיים על הקצבה הדלה ממילא לאורך כל תקופת החג וגם בחודש שלאחריו, בעוד הקצבה לא גדלה כלל. החג נגמר, הקצבה גם כן, והממשלה מפקירה את האוכלוסייה המוחלשת לגורלה.
שיר, שעברה רק לאחרונה לדירתה הנוכחית, לא הצליחה מאז המעבר לעמוד במחיר רכישת בלון גז. קצבת הנכות שהופקדה מוקדם מהרגיל לקראת החג כבר מזמן נגמרה, ושיר מסתמכת כעת על הסיוע בשכר הדירה, שעתיד להיכנס בחמישי לחודש לחשבון הבנק שלה, כדי לשרוד עד ה-28 במאי.
גם למשפחתה של מלי לא הספיק סכום הקצבאות כדי לבלות את ערב החג בביתם – הכסף נגמר כיוון ששימש אותם להוצאות נסיעה לבדיקות רפואיות, והוצאות נוספות לקראת החג. המשפחה מוכרת ללשכת הרווחה, באמצעותה הם קיבלו השנה סיוע ברכישת סל קניות שהספיק לחג. ביגוד לילדים קשה להשיג, גם בתרומות. לנוכח ההלוואות הרבות שהמשפחה נאלצת לקחת, הם החליטו להעמיד את ביתם למכירה, והם נותרים עם פחות מ-5,000 ש"ח בחודש שאמורים להספיק למזון, חשמל, מים, ארנונה ומסגרות לילדים.
לבסוף נאלצה המשפחה לבלות את החג בבית משפחת בעלה של מלי, שאומרת שהכסף כבר אזל אך ההוצאות נמשכות. היא יודעת שתיאלץ ללוות כסף מהמשפחה כדי לשרוד עד ל-28 לחודש הבא.
דוד (שם בדוי) הוא רווק בן 32 שמתגורר בשדרות. לאחר שעבר התעללות פיזית ומינית במקום עבודתו האחרון, הוא הוכר כפגוע נפש על ידי המוסד לביטוח לאומי וכיום הוא מתקיים מקצבה של 5,000 ש"ח. בערב ליל הסדר הוא הצטרף לאחותו ויחד הם בילו את ערב החג אצל המשפחה של גיסו. לצורך רכישת מוצרי מזון כשרים לפסח, השתמש דוד בקצבה שהופקדה מוקדם מהרגיל. הוא גר בשכירות, ומספר כי הוצאותיו מחויבות מחשבון הבנק שלו ב-28 לכל חודש – התאריך הקבוע של הפקדת הקצבה – אך באפריל הוא לא יצליח לעמוד בהן כי רוב הקצבה כבר נגמרה. את החג שני הוא בילה לבדו בשדרות כי לא נותר לו כסף לנסיעות לצפון, שם מתגוררת משפחתו. כשנשאל, "איך תתמודד ללא כסף עד הקבצה הבאה?" הוא ענה בחוסר אונים, שאין לו שום תכנית.
עדן (שם בדוי), בת 22, היא אם לשני ילדים בני 3.5 ושמונה חודשים, שנמצאת בהליכי גירושים ומתקיימת מקצבת מזונות בסך 2,500 ש"ח, לצד השלמת הכנסה בסך 700 ש"ח. היא גרה אצל אמה ואינה זכאית כיום לסיוע בשכר דירה מפני שלמרות שהיא פרודה, היא עדיין לא בעלת גט. אמה מקבלת קצבת שארים, והיא מוגבלת בנקאית, ולכן עדן עוזרת בהוצאות הבית שיורדות בהוראת קבע.
במהלך החג, הילד של עדן לא היה במסגרת וכך גדלו ההוצאות באופן משמעותי. הקדמת הפקדת הקצבאות אפשרה לה לצאת עם הילד לפעילויות חג בדוחק רב. ללא עזרת האם, עדן יודעת שלא הייתה מסתדרת כלל ובמקרה שלה כמו במקרים האחרים, הקצבה נגמרה עוד לפני תום החג.
אמנם, הקדמת קצבאות הקיום במועדים אלו הוא צעד חשוב והכרחי, אך צעד זה בהחלט לא מחליף את הצורך בהגדלת סכומי קצבאות הקיום בכלל, ובחגים בפרט. הקדמת ההפקדה אף מייצרת בעיות נוספות: האנשים איתם שוחחתי העידו על כך שהם נכנסים לחובות מעבר למסגרת האשראי המאושרת להם ומשלמים על כך ריביות כבדות. בזמן שמוסדות המדינה חוסכים לעצמם לוגיסטיקה כשהם מעבירים את סכום הקצבה במלואו, דווקא חלוקת ההפקדה היתה יכולה לסייע לאנשים להישאר עם אמצעים כלשהם עד החודש הבא.
קשישים איתם שוחחתי ושאותם ביקשתי לראיין, לא הסכימו. אפילו בשם בדוי, קשישים אלה חוששים מהתנכלויות מצד הממסד ואבדן הקצבה הזעומה גם כך.
הממסד מתעלם באופן מוחלט מכך שציבור מקבלי הקצבאות נדרש להשתמש בסכום נכבד מקצבת הקיום לקראת החג, לצד ההוצאות הקבועות שגם הן אמורות לרדת מהקצבה. המדינה גם אינה מחפשת פתרונות הולמים להסתמכות הבלתי נמנעת של מקבלי הקצבה על הלוואות, תרומות ועזרה מהמשפחה – שלא לכולם יש.
ניתן לחשוב על פתרונות רבים לבעיה, אך הממשלה אינה עסוקה בהם. במקום זאת, מייצרים מראית עין של עזרה לציבור המוחלש לקראת ליל הסדר ימים ספורים לפני החג, בעוד ציבור זה מופקר להתמודד עם סכומים זעומים מעל לחודש ימים, כולל הוצאות חג.
כך מבלים את החג המוחלשים שבחברה הישראלית. הנכים, הקשישים, האמהות החד הוריות המקבלות מזונות דרך המוסד לביטוח לאומי. אך לא רק בחג – אז אמנם גודלת הדאגות וההוצאות- אלא גם בשגרה, במסגרת "החיים עצמם".
