תחליטי עכשיו, אחרת אין דירה

תחליטי עכשיו, אחרת אין דירה

היא התחננה, הפקיד של "עמידר" לא השתכנע

ביולי האחרון, בעת שהופיע בפני ועדת הדיור הציבורי בכנסת, הצהיר שר השיכון גלנט כי בכוונתו לפעול לאכלוס מאות דירות הדיור הציבורי שעמדו ריקות. השר, שאך מונה לתפקידו, גם הציב יעד מספרי: עד חגי תשרי, הבטיח, יאוכלסו כ-500 משפחות. כדי שיוכל לעמוד בהבטחה זו, חייב היה השר להתמקד באכלוס הדירות של העיר דימונה – שבה נמנו באותה עת הכי הרבה נכסים ריקים מאדם, כ-170 דירות.

אלפי משפחות ברחבי הארץ ממתינות שנים רבות לדיור ציבורי, אך רק בעיר דימונה נוצר מצב ייחודי שבו מספר הדירות הפנויות היה גבוה בהרבה ממספר הזכאים. על מנת לאכלס את כל הדירות, הכריז משרד השיכון על הגרלה שבה ישתתפו גם זכאים לסיוע בשכר דירה.

ההגרלה נערכה – כמקובל בחברת “עמידר” – בחוסר שקיפות. משפחות רבות קיבלו לפתע שיחת טלפון  מ”עמידר”, המבשרת להם על כך שיוכלו לראות דירה אחת ולחתום מיידית על חוזה שכירות, במידה שיהיו מוכנים לקחת את הדירה.

בספטמבר האחרון, בשיאו של תהליך האכלוס, התבררו לנו – הנאבקות למען הדיור הציבורי ומחוסרי קורת גג בדימונה – פרטים מטרידים על האופן שבו בוצעה חלוקת הדירות. התברר כי במספר לא מועט של מקרים ניתנו לזכאים שזכו בהגרלה דירות שכלל אינן תואמות את צרכי הדיירים. כמו כן נחשפנו להתעלמות מוחלטת מבקשות שהגישו דיירים קשישים או נכים לעבור לדירות בקומות נמוכות המותאמות יותר לצרכיהם.

כך, למשל, משפחות שבהן מספר נפשות גדול קיבלו דירות קטנות ביותר, למרות שהיו במאגר גם דירות גדולות. אם נכת גפיים נאלצה לחתום חוזה על דירה בקומה הרביעית תחת האיום שאם לא תחתום תבוטל זכאותה.

7 נפשות בדירה קטנטנה

סיפורה של ילנה אמינוב מתאר היטב את מסלול המכשולים שעל מבקשי קורת הגג לעבור בדרך לזכאות. היא בת 29 ואם לשלושה ילדים בני 5, 4 ו-3. כשהייתה עדיין אם לילדה אחת והיא ובעלה עבדו, סורבה בקשתם לזכאות מפני שלא עמדו בקריטריון של לפחות 3 ילדים למשפחה. כשניסתה להגיש שוב בקשה במהלך הריונה השלישי, התיש אותה הליך הגשת המסמכים הבירוקרטי עד כדי כך שהחליטה לוותר.

לאחר שנולדה בתה השלישית עבדה אמינוב במספר מקומות, בין היתר במפעל ובמוקד מכירות שממנו פוטרה לאחר שלא עמדה ביעד המכירות. גם בעלה איבד את מקור פרנסתו, ומאז שניהם לא הצליחו למצוא עבודה בדימונה, העיר היהודית שאחוז המובטלים בה הוא הגבוה בארץ. לפני שנה וחצי סורבו שוב לזכאות לדיור הציבורי מפני שלא עמדו בקריטריון קבלת הבטחת הכנסה ברצף של שנתיים לפחות.

לאחר הסירוב ילנה הצטרפה לקבוצת הנאבקות למען הדיור הציבורי ומחוסרי קורת בדימונה, והיא מסייעת בין היתר בתרגום ובהתקשרות עם קהילת דוברי הרוסית. בימים אלה מתקיימת המשפחה מהבטחת הכנסה בגובה 2,700 שקלים ומתגוררת בבית אמה של ילנה ודודה שלה. 7 נפשות בדירת שלושה חדרים.

בדומה למשפחות אחרות, גם ילנה קיבלה בחודש ספטמבר האחרון את השיחה המיוחלת שבישרה לה כי משפחתה עלתה בהגרלה. היא ניגשה יחד עם רכז של עמידר לראות את הדירה המוצעת להם. כשהבינה שגודל הדירה אינו מותאם למספר הנפשות במשפחה ביקשה לראות דירה אחרת מבין עשרות הדירות שנועדו לאכלוס.

מה עם כל הדירות הריקות?

אמינוב, שידעה כי בדימונה ישנן כמעט 200 דירות נוספות, שאלה את הרכז מדוע גודל הדירה אינו תואם לגודל המשפחה. התשובה של חברת “עמידר” הייתה חד משמעית: כיוון שאינך זכאית אלא עלית בהגרלה, לא תוכלי לראות שתי דירות נוספות כפי שנוהגים בדרך כלל. אם לא תסכימי לקחת את הדירה הזאת, נאמר לה, יירשם לך באופן אוטומטי סירוב לזכאות ותצטרכי להתחיל מחדש את התהליך להכרה כזכאית לדיור ציבורי.

אמינוב החליטה שאינה מעוניינת בדירה שאינה מתאימה לצרכי משפחתה. כתוצאה מכך בוטלה זכייתה בהגרלה. היא הופנתה למשרד השיכון על מנת להגיש בקשת זכאות מחדש, וכך עשתה. כשהיא ובעלה היו סוף סוף עניים ומובטלים מספיק זמן כדי לעמוד בדרישה להפוך לזכאים – קיבלה אמינוב מכתב ממשרד השיכון המאשר את זכאותם לדיור ציבורי.

בשבוע שעבר התקשר אליה רכז “עמידר” והזמין אותה לראות דירה אחת. להפתעתה, הדירה שהוזמנה לראות הייתה בדיוק אותה דירה שהוצעה לה לאחר שזכתה בהגרלה – זו שהייתה מוכנה לוותר עליה ולעבור מחדש את כל תהליך הגשת המסמכים במשרד השיכון, ובלבד שיתחשבו במספר הנפשות במשפחה.

ילנה עמדה על שלה. היא הסבירה שהדירה אינה מתאימה לצרכי המשפחה, והזכירה כי התאזרה בסבלנות ואף הסתכנה בכך שלא תוכר כזכאית על פי הקריטריונים של משרד השיכון  – רק כדי שמשפחתה תשובץ באחת מעשרות הדירות בעיר שתתאים יותר, לא רק בגודל גם במיקום.

לאחר שהתעקשה, הודיע הרכז כי תקבל אופציה נוספת. אמינוב נקראה לבוא לראות דירה נוספת עוד באותו יום. היא הסבירה לרכז שבעלה לא יוכל להגיע במועד שנקבע, וביקשה לדחות המועד ביום אחד. התשובה שקיבלה: אם לא תגיעי היום – ההצעה תתבטל. בהיסוס ומתוך פחד לאבד שוב את זכאותה, ניגשה אמינוב לראות את הדירה יחד עם הרכז.

שוב אותו גודל לא הולם, שוב אותן השאלות. אמינוב חזרה והדגישה בפני הרכז כי בעיר הין מאות דירות ריקות, ותהתה מדוע משפחות שבהן מספר נפשות קטן יותר קיבלו דירות גדולות יותר, בעת שמשפחתה נשלחה לבצע את הליך הרישום מחדש. תשובת הרכז הייתה שבין יולי לינואר אוכלסו 134 דירות. זה מה שנשאר, הודיע לה.

אמינוב התחננה שוב שיאפשרו לה לחזור עם בעלה לפני שתקבל החלטה שתקבע תחת איזו קורת גג תתגורר המשפחה בשנים הקרובות. הרכז ענה בשלילה. את חייבת לתת תשובה עכשיו, אמר לה.

אמינוב ובני משפחתה עדיין מחכים לדירה שתתאים לצרכי המשפחה. הסיפור שלה מדגים את טיב היחסים בין משרד השיכון והחברה המשכנת לבין הזכאים לדיור הציבורי. למרות ההצהרות על תרבות ארגונית חדשה, אותם פקידים המורגלים להעניק יחס מזלזל לדיירים ממשיכים להתנהל בכוחניות מול הדיירים. התעללות בדיירות הדיור הציבורי ממשיכה להיות הנורמה.

מ”עמידר” נמסר בתגובה: “אנחנו מלווים את משפחת אמינוב מזה תקופה ארוכה. עמידר נמצאת בקשר רציף עם המשפחה, לה הוצעו שתי דירות. אנחנו עדיין ממתינים לתשובת המשפחה לגבי ההסכמה לדירה. על פי כללי משרד הבינוי והשיכון, משפחה שמסרבת לשתי דירות מאבדת את זכאותה. רכזי השטח של עמידר פועלים באדיבות ומתוך סטנדרטים גבוהים של מתן שירות.

חשוב להדגיש כי כל נושא הזכאות, גודל הדירה, מיקומה ומספר הקומה נקבעים על ידי משרד הבינוי והשיכון ועמידר פועלת על פי הנחיותיו. עמידר תשקיע בשנים הקרובות כ-200 מיליון שקלים בשיפוץ של כ-30 אלף דירות, לרווחת לקוחותינו”.

תגובות

Send this to a friend