המחמאה הכי גדולה שקיבלה גילה כנפי-שטייניץ בימים האחרונים מעשרות עורכי דין שיצא לי לדבר איתם על אודותיה, היא ש"היא בסדר". רובם תארו שופטת יבשושית ואפורה, שגם כשפסקה לטובתם, עשתה זאת בלי לעצבן אף אחד. חלקם ציינו שהיא חריגה בנוף השופטים המתנשאים בבית המשפט המחוזי בירושלים, והיותה שופטת נעימת הליכות. אבל כולם, באופן גורף וקונצנזואלי, לא הבינו למה גדעון סער בחר דווקא בה למינוי הדגל שלו לעליון. 

הסיבה היחידה שהם העלו בדעתם היא קשריה למפלגה "הנכונה". גילה כנפי-שטייניץ היא רעייתו של חברו של שר המשפטים, יובל שטייניץ מהליכוד. סער מקווה שהייחוס המשפחתי יאפשר לו לצבוע את כנפי-שטייניץ כימנית, שמרנית, ולהוסיף לעצמו נקודות בבייס. 

איילת שקד הוכיחה שזה אפשרי בעידן שבו הכל עניין של מיתוג וספינים. כששקד כיהנה כשרת המשפטים, היא שיווקה את מינויה של יעל וילנר כשמרנית בשל היותה דתייה. שקד ידעה שהיא אקטיביסטית, אבל התפשרה על מינויה. כך גדעון סער משווק את כנפי-שטייניץ כשמרנית. בשני המקרים הדבר רחוק מהאמת. שקד וסער בונים על הבורות והרדידות של הציבור. תוסיפו לקשר המשפחתי את היותה אישה ומזרחית, שהוריה עלו לארץ ממרוקו בשנות ה-50, ובכלל מדובר בפרסומת לפוליטיקת זהויות שבטח עוד נשמע עליה. 

תוסיפו לקשר המשפחתי את היותה אישה ומזרחית, שהוריה עלו לארץ ממרוקו בשנות ה-50, ובכלל מדובר בפרסומת לפוליטיקת זהויות שבטח עוד נשמע עליה 

מי שיתעמק בעובדות, יגלה שמדובר בשופטת המכהנת כבר כ-30 שנה ומעולם לא בלטה, להיפך, היא העדיפה להיחבא אל הכלים. בניגוד למועמדים אחרים, כמו מיכל אגמון-גונן וגרשון גונטובניק, שאפשר לאפיין בקלות כסנגוריאליים ובעלי חשיבה מקורית ועצמאית, את כנפי-שטייניץ קשה לעשות זאת ולכן לכל היותר מדובר בשופטת פרווה. 

פסק הדין הכי מוכר שלה ניתן בעניין "קול ברמה", שבו קבעה כי הדרת נשים מתחנת הרדיו היא אפליה מגדרית פסולה. פסק הדין אמנם הדהד במסקנה שלו, אולם בשורה התחתונה שלו נקב בפיצוי עלוב במיוחד עבור שנים של אפליה – מיליון שקל בלבד שיושקעו בתכניות להעצמת נשים. כנפי-שטייניץ התחשבה במצבה הכלכלי של התחנה ופסקה פיצוי נמוך יחסית. במסגרת התביעה הייצוגית, קבעה השופטת כי התחנה הדירה נשים רק בחלק מהזמן ולא בתקופה כולה, והתחשבה בכך שהרשות השנייה הייתה בהידברות עם התחנה. 

במובן זה היא משקפת את הרוח שנושבת בבית המשפט העליון בשנים האחרונות, שלא בא לעשות מהפכות, אלא לשמור על הקיים ובשקט. אלא שכנפי-שטייניץ רצתה למתג את עצמה אחרת מהאופן שבו סער מציג אותה בפני חברי הוועדה לבחירת שופטים. "בראיון ובפסקי הדין שהגישה היא הדגישה דווקא את הצדדים האקטיביסטיים שלה", אמר השבוע אחד מחברי הוועדה ל"המקום".  

כנפי-שטייניץ משקפת את הרוח שנושבת בבית המשפט העליון בשנים האחרונות, שלא בא לעשות מהפכות, אלא לשמור על הקיים ובשקט

חוץ מקול ברמה, כנפי-שטייניץ מנתה בגליון המועמדות שלה פסק דין פמיניסטי לכאורה נוסף שעסק בהחלטתה למנוע הפצה של ספר אוטוביוגרפי שמביא לזיהויה ופוגע בפרטיותה של בת הזוג של הסופר. מעניין שהיא לא ציינה פסק דין שלה מהשנה שעברה, שבו דחתה תביעה ייצוגית נגד איקאה שפרסמה קטלוג ללא נשים, בטענה כי אי פרסום נשים מצד גוף מסחרי אינו מהווה אפליה אסורה. עמדה זהירה זו באה לידי ביטוי גם בתביעות ייצוגיות רבות שכנפי-שטייניץ מרבה לדחות אחרי שהיא מאמצת, כמעט באופן עיוור את עמדות הרגולטור. נדיר אם בכלל שתפגין עמדה מנוגדת לרשות הפיקוח ותבקר את עמדתה. "היא לא בנויה לתיקים מורכבים", מספר עורך דין שמופיע בפניה, "תביעה ייצוגית תתקבל רק כשהיא קליר קאט". 

גם בזירה הפלילית, כנפי-שטייניץ משקפת את הזרם המרכזי בבית המשפט העליון, שנוטה לתת צ'ק פתוח לרשויות התביעה. באחד התיקים הפליליים, שדן בין היתר בעבירה של פגיעה בכבוד דגל המדינה, קבעה השופטת כי כדי לבסס הרשעה בעבירה זו, אין צורך להוכיח "ודאות קרובה לפגיעה ממשית בסדר הציבורי וכן פוטנציאל לאלימות באותה רמת הסתברות". באותו מקרה, היה מדובר ביהודי ששרף חבל שעליו היה תלוי דגל והדגל נפל ארצה. 

אז יש מועמדים בעייתיים יותר מגילה כנפי-שטייניץ וקשה לומר שאלה שייבחרו לצדה קורצו מהחומר של בית המשפט העליון, אבל הבעיה איתה, כפי שאמר השבוע אחד מחברי הוועדה, היא ש"היא עוד אחת מהעדר".