הראיון של אתי כרייף ב"עובדה", וראיונות ההמשך שערכה בחדשות 13 ובחדשות הבוקר, גררו תגובות רבות. בין היתר, עוררה כרייף הזדהות בקרב סלבריטאיות כמו מיה דגן ומיכל אנסקי, שראו בה מקור השראה פמיניסטי והתקשורת מיהרה להדהד. כן, יש משהו משחרר ומרענן באישה כריזמטית שמבקשת לבחון את יחסי הכוחות בין גברים לנשים, אישה שמפלסת את דרכה בעזרת אמביציה גדולה, שלא רואה בקשר מיני חברי תועלתני בעיה. 

כן, צודקת כרייף כשאומרת שגם השר לשעבר משה כחלון היה צריך להיחקר בפרשה. וכן, היא לא הראשונה וכנראה לא האחרונה שנעזרה בקשרים כדי להתקדם, אבל –

ויש פה אבל גדול.

האם הייתם רוצים להישפט באולם של שופטת שנעזרה במישהו כמו אפי נוה לצורך המינוי שלה? ואם לאפי נוה היה אינטרס בתיק שלכם, כמו במקרה של ברק כהן, הייתם סומכים עליה? כרייף לא מכחישה שביקשה מנוה עזרה, והרימה אליו טלפון כשהבינה שלא עברה את מבחני השיפוט. היא אף הזמינה אותו לארוחה אחרי שאמר לה שהוא “עשה את החדשות” (כלומר, הכנסת שמה לרשימת המועמדים לשיפוט). הקשר הטלפוני המתועד ביניהם, כפי שמציין איתי רום, נפסק ביום שהתמנתה לשופטת, באופן שמעלה תהיות לגבי מטרת הקשר ותועלתו.

---

עם ציון של 4.5 מתוך 10, כרייף לא היתה קרובה לעבור את מבחני השיפוט. העובדה שהציונים לא מקבלים משקל גדול יותר בהחלטה על מינוי שופטים, כמו שסבר השופט אליקים רובינשטיין שהצביע נגדה – זו בעיה רצינית של המערכת, שראוי שתתוקן. 

מה אמורה להרגיש עורכת דין שעברה את מבחני השיפוט בציונים גבוהים, ולא נבחרה כי לא הפעילה קשרים? שאמביציה חשובה יותר? שקשרים משפחתיים או מיניים הם הדרך? שפוליטיקת זהויות חשובה יותר? איך אמור הציבור שמגיע לאולם המשפט של כרייף להרגיש שאלו הם שופטיו? הטיעון שכך עושים ועשו כולם, אינו טיעון. מעולם לא היה. טובת הציבור מוטלת על הכף, אמון הציבור במערכת נקייה עומד למבחן ובמבחן הזה, ולא רק במבחני השיפוט, כרייף כשלה. 

מה אמורה להרגיש עורכת דין שעברה את מבחני השיפוט בציונים גבוהים, ולא נבחרה כי לא הפעילה קשרים? איך אמור הציבור שמגיע לאולם המשפט של כרייף להרגיש שאלו הם שופטיו?

הדבר השני שברור הוא שכרייף הפעילה שיקול דעת לקוי בפרשה. אם היא יושבת בחדר חקירות ומוחקת הודעות, כי "לא בא לה שיציצו לה בנייד" ו"יש לה זכות לפרטיות" – זה שיבוש חקירה חמור. בטח אם את תובעת משטרתית לשעבר ושופטת בהווה. אותו שיקול דעת בעייתי הפעילה כרייף כאשר פנתה לנוה ולכחלון, בהיעדר כישורים מספקים למבחני השיפוט. כרייף מצטדקת כשאומרת שהיא טעתה וגם שופטים הם בני אדם. טעות כזו לא מצופה מאזרח רגיל, לא כל שכן שופט. 

בהשאלה מדבריה, אף אחד לא אומר לה נו נו נו. זה לא הסיפור. גם לא העוולות שהיו, והיו, במהלך חקירת הפרשה. כרייף לא סתם ויתרה על השיפוט תמורת מחיקת האישום. היא ויתרה כי האישום היה חד וברור, ואם היתה נלחמת נגדו, כושר השיפוט ושיקול הדעת שלה היו עומדים למבחן ציבורי והם לא היו מחמיאים לה במיוחד. 

אמביציה וכריזמה הן תכונות אופי נפלאות, אבל מערכת משפט שאפשר לתת בה אמון, שהשופטים שלה מתמנים בזכות ולא בחסד, שיש להם מצפון מוסרי גבוה יותר – הוא דבר חשוב פי אלף. להלביש על זה כל מיני פמיניזמים ופוליטיקת זהויות, זה טשטוש ההבחנה בין פסול לראוי, שאולי מדבר לליבן של סלבריטאיות ומעריצים, אבל לא עומד במבחן המציאות. 

וגם מילה על התקשורת שתוך דקה וחצי הפכה ועוד תהפוך אותה לפאנליסטית ופרשנית מבוקשת, אולי גם מתמודדת ריאליטי בעתיד מי יודע. אפשר להבין למה כרייף היא מרואיינת מבוקשת. אבל להציג אותה כקורבן של המערכת בלבד, כפי שעשתה איילה חסון בחדשות 13 למשל – זה להלבין שחיתות וחוסר אתיקה. ז'אנר שחלקים נרחבים בתקשורת הישראלית פיתחו בו מומחיות בשנים האחרונות. אין הבדל בין כרייף כפרשנית לשאר מליצי היושר על משפט נתניהו, שנלחמים את מלחמתו בשלטון החוק. העובדה שכרייף חולקת עורך דין ויועץ תקשורת עם נתניהו, שעל השחתת התקשורת הוא נשפט בימים אלו, אינה מפתיעה איש כמובן.

הבעיה היא לא רק כרייף. ייתכן שיש עוד שופטים כמוה במערכת, ועוד יהיו. ראוי לבחון את כל המינויים בערכאות הנמוכות בתקופת איילת שקד ונוה, ואף קודם לכן. ראוי לשנות את השיטה של הוועדה לבחירת שופטים, לתת משקל גבוה יותר לפן המקצועי ולהקטין את כוחה של לשכת עורכי הדין המסואבת, כפי שחשפה שרון שפורר באתר זה במשך שנים. מכאן ועד להעריץ את כרייף? מצטער מיה דגן, מצטער כלי תקשורת צמאי הרייטינג ומלביני השחיתות, זה לא "שיקגו" פה וכרייף היא לא רוקסי הארט. התבלבלתם לגמרי.