עובדי בית לין, מרכז ההגנה היחיד במרכז הארץ המעניק סיוע ראשוני לקטינים נפגעי אלימות ועבירות מין, קיבלו לאחרונה הודעה מבית החולים שיבא תל השומר שבתחומו הוא פועל, כי המרכז עומד להיסגר בקרוב. 

לדברי גורמים המעורים בפרטים, משרד הרווחה – המפעיל את מרכזי ההגנה על פי חוק – ידע מזה זמן מה שהשטח שבו נמצא מרכז ההגנה דרוש לבית החולים, אולם לא פעל למציאת שטח חלופי.    

"חשוב להזכיר שרק לאחר מאבק ארוך לחקיקת חוק שיחייב את המדינה להקים שמונה מרכזים, הוקמו מרכזי ההגנה", אומרת עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד שמלווה את הנושא במשך שנים, "כי ידענו שאם לא תהיה חקיקה מחייבת זה לא יקרה. נדרשה גם עתירה לבג"צ ליישום החוק, ואז בעזרת פילנתרופים, נוצר פה אחד המודלים הכי אפקטיביים, מתאימים, הולמים, ראויים עבור ילדים נפגעי עבירה".

בבית לין, אחד משמונה מרכזי הגנה ברחבי הארץ, פועלים תחת קורת גג אחת אנשי מקצוע בתחומים שונים העוסקים בתהליכי הערכה, חקירה ואבחון של ילדים ובני נוער נפגעי עבירות והתעללות. השירותים הניתנים בו כוללים בין היתר טיפול נפשי ראשוני לילד, סיוע לבני משפחתו באמצעות עובד סוציאלי, בדיקה רפואית במידת הצורך, חקירה על ידי חוקר ילדים או חוקר נוער מהמשטרה וכן הפנייה לטיפול ארוך טווח. מאז הקמתו לפני כעשור בשטח בית החולים שיבא, צמוד לבית החולים לילדים, מעניק המרכז שירותים לכ-500 ילדים בשנה.

"איום בסגירה לא נולד ביום"  

"סגירה של מרכז כזה תאלץ ילדים להתרוצץ בין גופים שונים בשעות הכי קשות של החיים שלהם ויהיו גם ילדים שלא יגיעו בכלל" מסבירה עו"ד וינדמן, "המשמעות היא שאנחנו חוזרים עשורים אחורה וילדי מרכז הארץ לא יזכו לשירות שהחוק מחייב לתת להם. סגירת המרכז תשליך גם על האפשרות לנהל חקירות ולהגיש כתבי אישום. את המחיר ישלמו קודם כל הילדים, אבל גם על החברה כולה. זו תהיה בכייה לדורות".

"המשמעות היא שילדי מרכז הארץ לא יזכו לשירות שהחוק מחייב לתת להם. זו תהיה בכייה לדורות"

במשרד הרווחה טוענים ש"בית החולים הודיע כי השטח שבו ממוקם מרכז ההגנה בית לין דרוש לו למטרות אחרות. המשרד מקדם הקמת מרכז חלופי ובמקביל פועל מול בית החולים במטרה להאריך את פעילות המרכז בשיבא עד למעבר".

"מצבים כאלה של איום בסגירה לא נולדים ביום", אומרת וינדמן, "יש למדינה חוזים עם מרכזי ההגנה ובתל השומר הושקעו משאבים רבים ופועל בו צוות מיומן. משרד הרווחה ותל השומר צריכים לעשות הכל כדי שגם לאחר ה-31 לדצמבר ילדים יוכלו להגיע למרכז ההגנה. זה אקוטי, אי אפשר שלילדים במרכז לא יהיה מקום שאליו הם יכולים לפנות".

מבית החולים שיבא נמסר: "אנו מחוייבים להעניק את הטיפול המקצועי ביותר, הטוב ביותר והשירותי ביותר לכל הילדים והמשפחות הרבות הפונות אלינו. המקום שבו שכן בית לין מיועד בדיוק לכך – להרחבת השירותים הרפואיים הניתנים בבית החולים לילדים ספרא. מתוך הכרה בחשיבות בית לין, הוצעו למשרד הרווחה מספר חלופות בתוך שיבא אך הן נדחו. אנו מקווים שמשרד הרווחה ימצא מקום חלופי במהרה וימשיך בפועלו החשוב".

חוסר אמון, חשדנות והאשמות הדדיות 

לא רק וינדמן מותחת ביקורת על האופן שבו מפעיל משרד הרווחה את מרכזי ההגנה. בדוח מבקר המדינה מ-2015 נכתב שמשרד הרווחה לא גיבש נוהל לפיקוח על מרכזי ההגנה, למרות שחלפו שנתיים מאז שהוא החל לגבש טיוטה. עוד נטען שאין במרכזים מענה פסיכיאטרי זמין שיהיה ניתן להסתייע בו.

מבקר המדינה התייחס למרכזים גם בדוח האחרון. המבקר ציין כי עד יולי 2018 לא היה תקן של חוקר ילדים קבוע אלא בשלושה מרכזי הגנה. חמשת האחרים נעזרו בחוקרי ילדים מחוזיים שלא היו חלק מהצוות ולא נכחו בכל ישיבות הצוות שנדונו בהן המקרים שהובאו לטיפול. 

לדברי המבקר, מרכזים שבהם לא היה חוקר קבוע התקשו בטיפול מותאם לילדים, שררו בהם מתחים בין בעלי התפקידים והתגלעו מחלוקות שהתאפיינו בחוסר אמון, בחשדנות ובהאשמות הדדיות. חקירות נדרשות התעכבו עד הגעתם של חוקרי ילדים למרכזים והדבר הפחית את מספר החקירות שבוצעו בפועל.

בדיון שהתקיים בוועדה לזכויות הילד במרץ 2018 יצגה חוה לוי, עו"ס ראשית לחוק הנוער, ומי שאחראית על מרכזי ההגנה את משרד הרווחה. "חשוב לי להגיד את הדברים גם בשמו של המנכ"ל שכמובן יודע על הדיון ומלווה את עניין המרכזים מכניסתו לתפקיד, שגם רואה את החשיבות אבל גם מנסה לבחון את הדברים בעיניים שלו כמנהל, כולל הסוגיות הכלכליות וכולל הפערים בין מרכזים שלא ממלאים את ימיהם וכל הזמן מגיעים לשם ילדים", אמרה,  "בחלק מהמרכזים יש חוקר ילדים קבוע. במרכזים שאין חוקר ילדים קבוע, המנכ"ל יבחן את העניין הזה פעם נוספת. כרגע, סביב הנתונים כמו שהוא רואה אותם, הוא סבר שבמטלות שיש לחוקרי הילדים מחוץ למרכז, הוא צריך לעשות את השיקול של איך הוא מנהל את זה, הוא יבחן את זה פעם נוספת". 

לוי חשפה את דפוס הפעולה המסתמן בו פועלת הנהלת משרד הרווחה בשנים האחרונות. מי שאחראים לטיפול בקטינים נפגעי עבירה וחקירתם הם מנכ"ל המשרד, חוה לוי, עו"סית ראשית לחוק הנוער ואלין אלול, ראש אגף תקון שתחתיה פועלים חוקרי הנוער. הטענה שלהם מתמקדת בכך שהמרכזים "לא ממלאים את ימיהם", זאת אומרת שאין להם מספיק עבודה, אלא שמשרד הרווחה אחראי על ההפנייה למרכזי ההגנה, ולכן הוא מי שגורם בפועל לכך שהם לא מתפקדים באופן מלא.

באותן הטענות בדיוק, השתמשו מנהלי משרד הרווחה גם במקרה הסגירה השיטתית של מעונות חסות הנוער, כפי שחשפנו בסדרת התחקירים בנושא. 

גם דוח המבקר מ-2019 ביקר בחריפות את העובדה שמשרד הרווחה לא נקט בצעדים לפרסום מרכזי ההגנה ופעילותם בתקשורת, ולא מומשה הדרישה להעלאת המודעות הציבורית כפי שהובאה בדוח הקודם בעניין. "מיעוט ההפניות של גורמי מקצוע ומיעוט הפונים למרכזי ההגנה מיוזמתם מלמדים כי הציבור אינו מודע למרכזי ההגנה", נכתב שם.

מכבים לילדים את האור

נקודת מתח משמעותית נוספת, היא חילוקי הדעות החריפים בין כל בעלי המקצוע בתחום (וגם בקרב אנשים בתוך משרד הרווחה) ובין בכירי משרד הרווחה בנוגע לשליטה ולאחריות על חוקרי הילדים שיעבדו במרכזי ההגנה. 

טענה של משרד הרווחה היא שלמרכזים אין מספיק עבודה, אלא שהמשרד הוא מי שגורם לכך שהם לא מתפקדים באופן מלא

מי שחזר והזהיר כבר לפני שנה וחצי, באותו דיון בוועדה לזכויות הילד, מהפגיעה הקשה הצפויה במרכזים בעקבות ההתעקשות של משרד הרווחה לשלוח חוקרי ילדים חיצוניים לחקירות על פי צורך, היה סנ"צ מאיר ברקוביץ' רמ"ח מדור נוער במשטרת ישראל. "אני אומר פה, אם בסוף התוצאה תהיה שאין חוקר ילדים במרכז הגנה, אז לחוקרי משטרה אין מה לעשות שם", אמר. "המשמעות היא בסוף שזה סגירה של המרכזים. בעינינו זה אסון לעשות דבר כזה. לכן מבחינתנו הדבר הזה הוא עקרוני וחשוב".

עו"ד וינדמן מדברת בכעס על המהלך הנוכחי. "סוף סוף מדליקים אור לילדים בשעות הכי חשוכות שלהם, ומה שנעשה על ידי משרד הרווחה זה לכבות את האור הזה", היא אומרת, "המחויבות לפי מה שקבע המחוקק היא של מדינת ישראל, והמשרד הממונה על יישום החוק הזה הוא משרד הרווחה וצריך להימצא פתרון, והפתרון הזה צריך להיות מיידי. אי אפשר לחכות יום אחד בלי שתהיה המשכיות למרכז הזה, וצריך להבטיח שלא יהיה יום אחד שלילדים במרכז הארץ לא יהיה לאן לפנות".