בעקבות מחאת ארגוני הימין על הפרס שמעניק מפעל הפיס לסרט הזוכה בדוקאביב "לאה צמל" – מסר היום מפעל הפיס כי התקבלה החלטה להפסיק את מימון מענק השיווק לסרט הזוכה בפסטיבל כבר מהשנה הבאה. בנוסף לכך, הוסיפו כי הוחלט לבחון את נושא הזכייה הנוכחית של הסרט "לאה צמל" באמצעות ייעוץ משפטי, כך שחלק מכספי המענק הנוכחי עלולים להיעצר.
בתגובה, מסרו יוצרי הסרט רחל לאה ג'ונס ופיליפ בלאיש כי "לאה צמל היא אזרחית ישראלית ילידת הארץ, חברת לשכת עורכי הדין, שלאורך חמשת העשורים האחרונים ייצגה עשרות אלפי פלסטינים מול מערכת החוק, בהתאם לכללי המשפט של מדינת ישראל. סיפורה ראוי להישמע, וכל אחד רשאי כמובן לגזור ממנו את מסקנותיו. כיוצרים ישראלים אנחנו גאים שסרט כזה נוצר כאן, במימון פרטי וציבורי כאחד".
עוד הם הוסיפו "אנחנו מצרים על החלטת מפעל הפיס להפסיק לממן מענק לסרט הזוכה בפסטיבל דוקאביב מעתה ואילך, ולבחון מבחינה משפטית את מתן המענק לסרטנו בפסטיבל האחרון. אנחנו רואים בהחלטה זו פגיעה חמורה בחופש הביטוי, חופש הדעה וחופש היצירה".
כזכור, הסערה התעוררה בעקבות מחאת משפחות שכולות ובתמיכת תנועת "אם תרצו" כנגד זכיית סרטם של רחל לאה ג'ונס ופיליפ בלאיש "לאה צמל, עורכת דין" בפרס ראשון בפסטיבל. הסרט מתאר באופן ביקורתי את הגנתה המשפטית של עו"ד צמל על נאשמים בפעילות טרור.
ארגון "בצלמו" יצא בימים האחרונים בקמפיין שקורא לציבור לבטל את המנוי למפעל הפיס במחאה על תמיכתו הכספית במימון מענק השיווק לזוכה בפרס הראשון בפסטיבל דוקאביב, בסך 150 אלף שקל. הקמפיין עשה את שלו ולמפעל הפיס הגיעו מאות בקשות לביטולי מנויים, כמו גם אנשים רבים שהעלו תמונה לרשת של גזירת כרטיס המנוי. ארגון "אם תרצו", שמלווים את פורום ההורים השכולים כינו את המעשה "קריאת השכמה להנהלת מפעל הפיס". אתמול נערכה הפגנה מול בית מפעל הפיס של ארגוני הימין והמשפחות השכולות.
"הפחד מחלחל"
"ביטול הפרס מזעזע, אבל זה יתהפך עליהם. אנחנו צריכים לעבור משיח קורבני לשיח לוחמני", אומרת טלי שמש שסרטה ושל היוצר אסף סודרי "מוות בבאר שבע" זכה בפרס הראשון בדוקאביב ב-2016. הסרט עוסק בלינץ' שבוצע בתחנה המרכזית על ידי עוברי אורח במבקש המקלט הבטום זרהום לאחר שזוהה בטעות כמבצע פיגוע באירע במקום.
"ביטול הפרס הזה מצטרף לשורה של דברים שמתחוללים כרגע מאחורי הקלעים ומבטא את הרוח המנשבת ממשרד התרבות", היא הוסיפה, "דוקאביב הוא פסטיבל הסרטים הכי נחשב בישראל שמייצא סרטים לעולם, הוא סמל לתעשיית הקולנוע הדוקומנטרית המקומית שמוכרת ומוערכת. החזרה מתמיכה בו על ידי מפעל הפיס מהדהדת בושה לעולם".
כך, נראה, שגם אם חוק הנאמנות בתרבות של מירי רגב לא עבר בכנסת, ההיגיון שלו קנה אחיזה באווירה הציבורית והיצירתית. "הפחד מחלחל. אני באופן אישי אינני מרגישה אותו עדיין, אבל עובדה שבמפעל הפיס זה עבד ויושבים שם אנשים טובים. ועדיין, רגעים כאלה חוזרים כמו בומרנג למי שמנסה להשתיק ולהפחיד. רואים את זה במדינות כמו איראן או רומניה – נוצרים בהן סרטים חזקים. גם כאן, זה לא שביטול הפרס הזה יגרום ליוצרים להפסיק לעשות סרטים. את השווי הכספי שלו ניתן לארגן על ידי התאחדות של כמה גופים, ובתגובה לאווירת הפחד מבחוץ תגרום לאנשים ליצור סרטים יותר חזקים ויותר פוליטיים".
"ההחלטה האחרונה של מפעל הפיס לבטל בשנים הבאות את הפרס לסרט הזוכה בדוקאביב, היא כניעה ללחצים חיצוניים שאינם מקצועיים ואינם דמוקרטיים, תולדה של שיח מפלג ומסית שמתנהל מזה שנים כנגד היצירה והתרבות הישראלית", נמסר מפורום היוצרים הדוקומנטרי, "במקום להיות גאים ביצירה הדוקומנטרית, ביוצרים/ות ובפסטיבלים שלנו, שזוכים להדים חיוביים והצלחה בכל העולם, בחר דירקטוריון מפעל הפיס במדיניות של הסתגרות והתבדלות.
חופש ביטוי נמדד דווקא במקומות האלו, כשהדיון פוליטי, מעורר מחלוקת ורחוק מהקונצנזוס, במימון יצירות ביקורתיות ומורכבות. על כך לא נוותר ולא נתפשר. נמשיך לפעול ולקיים דיון עם מפעל הפיס בנושא החשוב הזה. תרומת הפיס לתרבות הישראלית ולקולנוע הדוקמנטרי הינה חשובה ומשמעותית ונפעל יחד על מנת להשיבה על כנה".
"דוחקים אותנו לשוליים"
"בארבע שנים האחרונות אנחנו נמצאים במתקפה בצורה אינטנסיבית", אומר לירן עצמור, אחד ממפיקי סרטי הדוקו המוכרים בארץ, שאחראי בין יתר ל"פרינסס שואו", "קינג ביבי" ועוד. "שרת התרבות והפקידות הגבוהה במשרד שלה, מי שאמורים לייצג ולהגן עלינו ולהבין את מורכבות החיים שלנו כיוצרים – הפכו להיות האויב. מפעל הפיס הוא מקור כספי שהפך להיות מאוד מרכזי עבורנו בשנים האלו, כי הוא נעדר אוריינטציה פוליטיות וההחלטות בו מתקבלות על ידי מועצות אומנותיות מקצועיות, ולכן התמיכות הפכו להיות קריטיות לקיומן של יצירות אמיצות ופורצות דרך. הם תמכו בהמון סרטים ללא מורא וללא משוא פנים".
עצמור הזהיר מפני הסכנה שעלולה להתרחש אם הנהלת מפעל הפיס תתקפל ותחזור בה מתמיכתה בסרט, כפי שאכן קרה: "הם דוחקים אותנו לשוליים ומוציאים אותנו מחוץ לקונצנזוס, מחוץ למשחק הדמוקרטי אל המקום שהציבור הישראלי לא רוצה שנהיה בו. אנחנו לא נפסיק ליצור סרטים, ובהיעדר מימון נאלץ להסתמך על כספים של קרנות זרות ושל גופי שידור זרים. אם יפסיקו לתמוך בנו, נאלץ בלית ברירה ללכת לאותם מקומות שתומכים בחרם, בהתנגדות וביקורת על המדינה, והתוצאה תהיה הרבה יותר חריפה, אלימה וקיצונית מהסרטים שנעשים כיום".
