לפני כשבועיים ביקש סורפל אלמו, סטודנט לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת חיפה במסלול להשפעה ציבורית, לחגוג את תום הסמסטר הראשון עם חבריו ללימודים בבר הסליק, מקום בילוי סטודנטיאלי באזור הכרמל בחיפה.
ידידתו, דפנה זהר, יצרה קשר עם איש יחסי הציבור של המועדון והזמינה שולחן לה ולשבעה חברים נוספים מהתוכנית להשפעה ציבורית, ביניהם אלמו. "שלחתי לו את שמות המוזמנים", מספרת זהר. "הוא לא ציין שיכולה להיות איזו בעיה, אמר שהכל סגור ושנגיע בתשע ורבע".
ראשון הגיע למקום אחד הסטודנטים מהתוכנית, הזכיר את שמה של זהר ונכנס למקום. כעבור כמה דקות, כשאלמו הגיע אמרה לו המארחת שעמדה באותה כניסה שהוא אינו מורשה להיכנס. "אמרתי לה שדפנה זהר הזמינה שולחן והיא ענתה לי 'אתה לא נכנס'", הוא מספר. "ציינתי בפניה שאחד המוזמנים כבר בפנים, הצעתי לה לקחת את תעודת הזהות שלי ולתת לי למצוא אותו כדי שיגיד שאני איתם. היא אמרה שאין שום שולחן על שם דפנה זהר ושהשם שלי לא מופיע ברשימות, בשלב הזה היא כבר חצי התעלמה ממני".
בעוד אלמו מנסה לשכנע את המארחת להכניס אותו, הגיעה זהר לכניסה אחרת של הבר. היא ושתי סטודנטיות נוספות מהתוכנית נכנסו למקום בלי בעיה. "ראינו רק את הבחור הראשון שהגיע יושב בשולחן. הוא אמר לנו שסורפל בחוץ ולא נותנים לו להיכנס.
"יצאנו אליו וראינו אותו עומד לבד בחניה עם הידיים בכיסים ופרצוף אדיש. הוא עמד שם לבד כי לא היה אפילו תור בכניסה. שאלתי אותו בקול, כדי שגם המארחת תשמע' 'למה אתה לא נכנס?', הוא הצביע על המארחת ומשך בכתפיים. ניגשתי אליה, היא בדקה את הרשימות ואמרה שחשבה שהוא אמר לה שהשולחן מוזמן על שם דנה ולא על שם דפנה. אחר כך היא הנהנה לשומר וסורפל נכנס".
"הלכנו לשתות במקום אחר"
"לקח לי זמן להבין מה קורה", אומר אלמו. "ניסיתי להבין בהתחלה למה היא לא מכניסה אותי, כי הייתי משוכנע שמדובר בטעות ולא במדיניות. התכתבתי עם החבר בפנים והיה לו ברור שהמארחת תכניס אותי, אבל הייתי בחוץ וחסר אונים. זו היתה תחושה של לחכות למשיח – אנשים אחרים נכנסים בלי שום בעיה בעוד היא עושה טובה שעונה לי ואז מתעלמת ממני. זה היה משפיל ברמות".
"בגלל איך שהתייחסו אלינו הרגשנו רע והלכנו לשתות במקום אחר", מוסיפה זוהר, "מי שסגרתי מולו את השולחן כעס עלי שלא פנינו אליו כדי שיסדר את המצב. עניתי לו שעצם זה שאני צריכה לדבר עם מישהו כדי שיאשרו להכניס אתיופי, הרס לנו את האווירה. הוא בתגובה שלח לי מגילות על כך שזו אינה הרוח של המקום".
אנשים מושפלים ואנחנו בבועה
האם המקרה של אלמו מעיד על הכלל? קשה לדעת, אך בביקורות בעמוד הפייסבוק של הבר, ניתן למצוא פוסט של בחורה ערבייה שמתארת את הבר כ"מקום מזעזע עם יחס של אפליה וגזענות".
לפוסט מצורפים שני צילומי מסך: האחד בקשה של בן זוגה לשמור להם שולחן, הודעה שנענית בתשובה כי כל המקומות תפוסים, והשני צילום מסך של התכתבות הבחורה עם איש היח"צ של המקום עשר דקות לאחר מכן, שבו היא מבקשת לשמור מקום לזוג, מספקת את השמות "דנה אברהם" ו"אייל שטיינברג" ונענית שיש מקום. "הייתי בהלם מכמה הם היו מסבירי פנים לבעלי השמות הנכונים", היא מספרת. "אבל מאז שמענו מחברים אחרים שלנו על הגזענות במקום".
עם תחילת שנת הלימודים האקדמית ראיינו את אלמו בכתבה שבדקה את המשמעויות של להיות דור ראשון להשכלה גבוהה. הוא דיבר אז על הפערים החינוכיים שסחב עימו ממסגרות קודמות, על מחסור כלכלי והעדר עורף משפחתי (אלמו יתום ואחיו לא מורשה לעלות לישראל מאתיופיה), לצד התשוקה הגדולה להשכיל ולהניע תהליכי שינוי חברתי.
"אני מפחד לעשות שוב ערב יציאה", אמר לנו אלמו בעקבות המקרה. "האמת היא שכל מי שנמנה עם הקבוצה שהיתה אז בסליק מפחד לקבוע שוב משהו".
"בגלל איך שהתייחסו אלינו הרגשנו רע והלכנו לשתות במקום אחר. עצם זה שאני צריכה לדבר עם מישהו כדי שיאשרו להכניס אתיופי, הרס לנו את האווירה"
"בכיתי כל אותו ערב כמו ילדה בת שלוש", מוסיפה זוהר. "אנחנו כל הזמן מדברים בלימודים על הגזענות במדינה ועל איך להשפיע ולשנות, ופתאום לראות את הגזענות הזאת בעיניים, בשיא השגרה, היה הלם. זה המחיש לי עד כמה חייתי בבועה. מאז המקרה שמענו הרבה סיפורים בסגנון מחברים ללימודים. יש אנשים שפשוט רגילים לכך שלא מכניסים אותם למקומות בילוי".
"לא מפלים בין לקוחותינו"
אפליה בכניסה למקומות בילוי על רקע מוצא אסורה על פי חוק. ביולי 2016 קיימה משטרת ישראל יחד עם פרקליטות המדינה מבצע נגד מועדונים ברחבי הארץ בעקבות חשד כי הם מונעים כניסת מבלים על רקע מוצאם באופן שיטתי. כחלק מהמבצע נשלחו שוטרים סמויים יוצאי אתיופיה ושוטרים סמויים בעלי גוון עור בהיר למועדונים שונים ברחבי המדינה, כדי לבחון סלקציה פסולה. הם הרכיבו רשימה של תשעה מועדונים מובילים, שבהם הבלשים יוצאי אתיופיה נישארו בחוץ ואילו הבלשים האחרים הורשו להיכנס פנימה ללא הפרעה. בעקבות אותו מבצע נסגרו זמנית מספר מועדונים ברחבי הארץ.
תגובת בר הסליק: "פאב הסליק לא מפלה בין לקוחותיו. לא על בסיס עדתי, דתי או כל בסיס אחר. בין קהל לקוחותינו יש מכל גווני החברה הישראלית, יהודים, ערבים, מכל המינים והעדות. באותו ערב מדובר היתה מארחת מתלמדת שעיכבה את מר סורפל כתוצאה מכך שהנ״ל לא ידע לומר את שם השולחן שהוזמן ואליו הצטרף. לאחר שהדברים התבררו אפשרה לו להכנס, לכן ברור לכל בר דעת שאין כאן אפליה. בעלי העסק שמעו שהלקוח נעלב ועזב וביקשו ליצור עמו קשר אך חבריו לא הסכימו לאפשר זאת. במקום זה, העדיפו לטעון טענות מופרכות על אפליה על רקע עדתי, אף כי ידוע שאין זו דרך העסק שמסביר פניו לכל אדם. מוטב היה אילו הייתם פונים לבית העסק או מבררים על דרכי התנהלותו לפני פרסום ידיעות כוזבות שכאלה".
מאוחר יותר פנה אלינו דובר המקום בהודעה לא רשמית, שבה נכתב: "לאור התגובה הרשומה כאן אני ממליץ לך לא לפרסם את הידיעה הזו. היא רק מעידה על רדידות עיתונאית ומהווה הוצאת לשון הרע".
and then
שיחה על זה post