מי: דניאל קנטור, בת 26 מתל אביב, עוסקת בתרבויות אוכל אוכל ופעילה חברתית לצדק בתחום המזון. ניהלה את פיצרית לילה בשוק לוינסקי לפני תחילת משבר הקורונה. עלמה בק, בת 32 מתל אביב, עצמאית בתחום הקולנוע. לפני משבר הקורונה היתה אמורה להפיק את התוכנית הישראלית בפסטיבל דוק-אביב.
מה: בשבועות האחרונים מגיעות קנטור ובק להפגנות כשהן נושאות שלט ענק .כתוב עליו באדום ובשחור: "15 אלף סלי מזון ששלחנו במקומכם – זה לא חרטא!" לצד שם עמוד האינסטגרם של מפעל החסד שהקימו עם תחילת סגר הגל הראשון, "תרבות של סולידריות" עם הקולנוענית לאה טוניק. ביום שלישי שעבר נעצרו קנטור ובק באלימות כשישבו על הכביש בכיכר פריז.
"זה התחיל מזה שישבנו על כביש בכיכר פריז. המשטרה חסמה את האיזור, ככה שלא חסמנו את התנועה או משהו", מספרת בק, "הגיעו חמש שוטרות מג"ב ועצרו אותנו. תוך כדי הן דיברו מגעיל, "תסתמי את הפה שלך", ועוד דברים שאני לא זוכרת מרוב הלם ותקעו לי את הציפורניים עמוק בתוך הזרועות.
"הן הגיעו משום מקום", אומרת קנטור"," הרימו אותי וככשאלתי על עוצרים אותי נעניתי ב'תסתמי את הפה'. צעקתי לשוטרת שתעזוב אותי ושכואב לי בעורף, היא אמרה למצלמה שתיעדה את המעצר שלי 'אני לא תופסת שם' ואז תפסה חזק יותר".
"אחת מהן דחפה לי מרפק לתוך החזה בשיא בכוח", אומרת בק, "התקשיתי לנשום, נהיה לי קוצר נשימה, בינתיים הורידו לי את המסיכה והצטלמו איתי, כנראה כדי שאפשר יהיה לזהות אותי. כשבאו להעלות אותי לאוטובוס לא הצלחתי לעלות ואחת מהן אמרה 'יאללה מה את משחקת אותה כאילו את מתעלפת?' . הפצעים והכאבים נגרמו תוך שתי דקות. בסך הכל הרימו אותי ושמו אותי על אוטובוס".
למה: "באנו להפגין כי מתחילת משבר הקורונה הוצאנו 15 אלף סלי מזון לאנשים ומשפחות מהקהילות הכי מוחלשות שיש: חרדים, מהגרים, מבקשי מקלט, קשישים. עשינו את זה בלי שיש לנו פרנסה בכלל", אומרת קנטור, "השקענו את כל זמננו בלהרים את המיזם הזה ולתת אוכל, את הדבר הכי חשוב שיש, לאלפי אנשים שנשארו בלי. לאורך כל הפעילות קיננה בי החרדה של 'עד מתי נעשה את זה?', לא הבנתי איך אנחנו מתעסקות בלחלק אוכל והכנסת בהחזרי מס לראש הממשלה. לא רק שאנחנו מחלקות אוכל במקום הממשלה, הם עוד קוראים לזה 'חרטא!'. לא רק שהם לא עושים דבר כדי לסייע לנזקקים שנוצרו, הם מכחישים את המצוקה בזמן שהטלפון שלי מוצף בשיחות מקשישים שמתחננים לסל מזון. זה לא נתפש".
לא רק שהם לא עושים דבר כדי לסייע לנזקקים שנוצרו, הם מכחישים את המצוקה בזמן שהטלפון שלי מוצף בשיחות מקשישים שמתחננים לסל מזון
איך: הן החלו את ההתארגנות באופן ספונטני. למעשה, הן כלל לא הכירו לפני סגר הקורונה. בק מספרת כי זמן קצר לפני תחילת הסגר חזרה ארצה אחרי שהתגוררה בניו-אורלינס בארה"ב תקופה ארוכה. שם התנדבה במיזם להצלת מזון. היא חלמה על לפעול בישראל באופן דומה ופנתה לקנטור שהכירה מהאינסטגרם כעוסקת בצדק בתחום המזון.
"רצינו להפגש כדי לחשוב על פרויקט הצלת המזון שלנו ופתאום התחיל הסגר", אומרת בק. "הבנו שכל המסעדות בעיר הולכות להיסגר, שהמון אוכל עומד להיזרק פשוט. הרמנו טלפונים לכל מי שרק אפשר. קיבלנו כמויות מטורפות של אוכל. החלטנו לארוז אותו ולחלק".
הן חברו לקולנוענית לאה טוניק ובשבוע הראשון לפעילותן חילקו 400 סלי מזון. "זה רץ במדיה החברתית והגענו למאות מתנדבים שחילקו את המזון שבוע אחרי שבוע, הרימו טלפונים לקשישים כדי להפיג את בדידותם אחרי שמעונות היום נסגרו. הקמנו קבוצות וואטסאפ של מאות נהגים – כל קריאה היתה נלקחת תוך דקות ספורות. זה הפך למיזם ענק שהגיע ל-54 ערים ברחבי הארץ באמצעות 2,500 מתנדבות ומתנדבים בשיאו".
"ואז התחלנו לקבל טלפונים מעובדות סוציאליות במחלקות רווחה ברחבי הארץ, שמענו מהן הרבה 'אין לנו מאיפה לתת, אולי לכן יש?'", מספרת בק. איך אפשר לא לצאת למחות בכל הכוח אחרי האבסורד הזה? רשויות מקומיות, ארגונים ועמותות – כולם נתמכים תקציבית על ידי המדינה פונים למיזם חלוקת מזון אזרחי שרק נולד. איך זה ייתכן? ניסינו לא להיות שיפוטיות, אמרנו לעצמנו שזה אירוע חריג, המערכת באטרף, לוקח זמן להתאפס. אבל עכשיו אנחנו ארבעה חודשים אחרי תחילת המשבר ואין שום מתווה, אין תוכנית, אין כלום. אז יש זעם".
"התחלנו לקבל טלפונים מעובדות סוציאליות במחלקות רווחה ברחבי הארץ, שמענו מהן הרבה 'אין לנו מאיפה לתת, אולי לכן יש?'"
"אנשים שהתנדבו אצלנו פתחו את הכיס, תרמו כמויות של אוכל, של כסף, שילמו על הדלק תוך כדי שהם נזרקים לחל"תים, והתחילו להגיד שבקרוב גם הם יצטרכו סלי מזון, ועדיין אין פה רווחה?" מוסיפה קנטור. "את תופסת את הראש ופשוט אומרת לעצמך: אין להם מושג מה הם עושים. רמת הניתוק של הממשלה ממה שקורה פה רשלנית", מסכמת בק.
מה הלאה? "יש תחושה של מהפכה", מוסיפה הקנטור, "אנשים לא רוצים לשתוק יותר. כל אחד בא עם האמת שלו ועם הסיבות שלו, בטח יש כאלה שמגיעים גם למחות נגד המשטרה, אבל הנקודה היא לזעוק ביחד מול מדיניות מפלגת. כי רק ככה אפשר להתנגד לשיטת ההפרד ומשול.
"אנחנו ארבעה חודשים אחרי תחילת המשבר ואין שום מתווה, אין תוכנית, אין כלום. אז יש זעם".
"הרגשנו את הכעס עוד לפני הקורונה. חיינו איתו פשוט כי ב-2011 לא השגנו את מה שרצינו. חיינו בייאוש ופתאום לחזור לפעול זה מרגש. הכוח המניע של המחאה הנוכחית הוא אמנם כלכלי ברמה הרשמית – אבל זה תסכול עמוק הרבה יותר. זה תסכול תהומי ממה שקורה. זו מחאה של צעירים, עם הרבה מוזיקה. זה אולי נראה רומנטי, אבל מתחת להכל יש המון כעס. כעס על הממשלה, על השחיתות, על היעדר הרווחה".
מפגינים טריים עם סיפור מעניין? להשתתפות במדור – שלחו לנו מייל ל: [email protected]
