משטרת ישראל מסרבת לפרסם מהו סטטוס החקירה בתיקים של רצח נשים ערביות, כך טוענת עתירה שהוגשה מטעם האגודה לזכויות האזרח בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני מספר ימים. בין השנים 2008 ל-2018 נרצחו 105 נשים ערביות בישראל. לגבי 62 מהן, איש לא יודע היכן עומדת חקירת המקרה. העתירה הוגשה על מנת שבית המשפט המחוזי יחייב את משטרת ישראל למסור את הנתונים המבוקשים אודות חקירת מקרי הרצח הללו.
המידע שאותו מסרבת המשטרה למסור הוא האם תיק החקירה נסגר ומהי עילת הסגירה, האם תיק החקירה הועבר לפרקליטות, האם הוגש כתב אישום בתיק והאם קורבן הרצח היתה מוכרת למשטרה בעקבות תלונות שהגישה במהלך חייה. בנוסף, דורשת האגודה לזכויות האזרח במסגרת העתירה למסור העתק של הנוהל או ההנחיות המשטרתיות לגבי הגשת בקשות לצווי איסור פרסום מטעמה כשאין מעורבות של קטינים בתיק.
בעתירה נכתב כי "כמחצית מהנשים הנרצחות בישראל מדי שנה הן נשים ערביות. שיעורים אלו גבוהים משמעותית מחלקן של הנשים הערביות מתוך כלל אוכלוסיית הנשים בישראל. למצב כאוב זה גורמים רבים, חלקם נעוצים בתרבות הפטריארכלית הדומיננטית בחברה הערבית ומעמדן המוחלש של הנשים הערביות, אבל רבים אחרים קשורים לאוזלת ידן של רשויות המדינה השונות, שנכשלו עד כה בטיפול בתופעה, בהקצאת המשאבים הדרושים לשם כך וביצירת ההרתעה הראויה בתחום". מסיבה זו, דורשת העתירה גם לפרסם בדרך קבע סטטיסטיקה בנוגע למקרי הרצח, ובה פילוח לפי רקע לאום, דת ומעמד.
לטענת עו"ד גדיר ניקולא, מגישת העתירה, משטרת ישראל עושה ניסיונות כבירים לשמור על חיסיון פעולותיה כשהדבר נוגע לחקירת מקרי רצח של נשים ערביות. העתירה אותה ניסחה בשם האגודה לזכויות האזרח הוגשה לאחר שבקשת חופש מידע של 'עמותת סיוע לנשים ונערות נגד אלימות' מנצרת, נדחתה. העמותה ביקשה את הנתונים וסורבה בטענה כי חוק חופש המידע מחריג מתחולתו את מערכי המודיעין והחקירות של משטרת ישראל, על אף שבקשת חופש המידע לא ביקשה לעיין בתיקי החקירה עצמם.
בנוסף, נימקה המשטרה את דחיית העתירה באומרה כי פילוח נתונים על בסיס מוצא ודת, עלול להביא "לתיוג אוכלוסיות בהיבטי פשיעה" ובכך לפגוע ברגשותיהן, מה שעלול להוביל את אותן אוכלוסיות לכדי תגובות שיפגעו בשלום הציבור ובטחונו.
"המשטרה מרבה להאשים את החברה הערבית בחוסר שיתוף פעולה. הם יודעים לתייג אותנו היטב", אומרת נאילה עואד, מנכ"לית 'עמותת סיוע לנשים ולנערות נגד אלימות'. "אבל האמת היא שאם המשטרה תחפש עדויות וראיות היא תמצא אותן. למשל, שתגיע בזמן לזירת הרצח ושתאסוף את המצלמות מייד".
כמחצית מהנשים הנרצחות בישראל מדי שנה הן נשים ערביות. שיעורים אלו גבוהים משמעותית מחלקן מתוך כלל אוכלוסיית הנשים בישראל
עואד מביאה כדוגמה מקרה שאירע בטמרה בסוף יוני האחרון. "דובר שם על גבר שדרס את גרושתו ואז דקר אותה כשמונה פעמים, ובסוף אנחנו רואים שכתב האישום שהוגש נגדו הוא לא בגין ניסיון רצח אלא תקיפה שגורמת לחבלה של ממש. למה? כי השוטרים התמהמהו עם הגעתם למקום והגיעו רק אחרי שהאישה נלקחה לבית החולים. עד שהמשטרה הגיעה למקום, השכנים כבר ייבשו את הזירה".
"למה עוד?", ממשיכה עואד, "כי הרכב מנסיון הרצח לא נמצא, ובעיקר כי משום מה הגיעו לאסוף מצלמות אבטחה ארבעה ימים אחרי האירוע – כשהתיעוד בהן כבר נמחק".
"62 הרוצחים חיים בינינו"
"העמותה ביקשה לדעת מה עלה בגורל חקירת מקרי הרצח, והאם החקירה התנהלה בכלל כמו שצריך. המשטרה סירבה לענות על כך ונימקה זאת בצורה מופרכת", אומרת עו"ד ניקולא. "אנחנו רואות בכך עוד ניסיון של המשטרה להתנער מנסיונות ציבוריים לפקח על עבודתה. אנחנו מכירות זאת משגרת רצח הנשים, כאשר בכל פעם שמתחוללת פרשה כזאת, המשטרה מבקשת אוטומטית צו איסור פרסום. האינטרס של פעילות פמיניסטיות הוא למגר את תופעת רצח הנשים, לשם כך עליהן לשמור אותה בכותרות. צווי איסור הפרסום האוטומטיים הללו פוגעים במאבק, וגם מעידים על כך שלמשטרה יש מה להסתיר מבחינת התפקוד שלה". לפי העתירה, מדיניות צווי איסור הפרסום נרחבת במיוחד במקרים בחברה הערבית, שם המשטרה מגלה "אצבע קלה על ההדק".
בעוד המשטרה סירבה לחשוף במסגרת בקשת חופש המידע מה מניע אותה לבקש את צווי איסור הפרסום, עמדת המשטרה בעניין "התיוג" לא חדשה, וזו לא הפעם הראשונה בה מסרבת המשטרה להעביר נתונים מפולחים לפי אוכלוסיות. עמדה זו נשמעה בעבר בדיוני ועדות בכנסת, ובמיוחד בדיוני הוועדה לקידום מעמד האישה.
גבר דרס את גרושתו ואז דקר אותה כשמונה פעמים, ובסוף כתב האישום שהוגש הוא לא בגין ניסיון רצח, אלא תקיפה שגורמת לחבלה של ממש. למה?
עם זאת, המשטרה כן העבירה בעבר נתונים בנושא בפילוח לשתי קטגוריות בלבד: "יהודים" ו"לא יהודים". "משום מה המשטרה אינה חוששת ש'התיוג' של האוכלוסיה היהודית עלול לפגוע ברגשות אוכלוסיה זו ולהביאה לידי תגובות שיפגעו בשלום הציבור ובבטחונו", נכתב בעתירת האגודה לזכויות האזרח. "חששות מעין אלו שמורים ככל הנראה, ולפי מדיניות המשיבה, לקבוצות מיעוט בלבד".
מדיניות המשטרה, הדוחה בהקשרים מסוימים העברת מידע מפולח לפי קבוצות אוכלוסיה, הותוותה על ידי מפכ"ל המשטרה היוצא. עם זאת באוגוסט 2019, הודיעה מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה לארגון "לביא" שפנה בנושא, כי מדיניות זו תיבחן מחדש על-ידי מפכ"ל המשטרה החדש לכשיבחר, וכי עד אז ולפי הנחיית מ"מ מפכ"ל המשטרה, יש לבחון לגופה כל בקשה למידע מפולח לפי אוכלוסיה. במסגרת הבדיקה ייבחן האם קיים חשש קונקרטי ומבוסס לפגיעה בשלום הציבור או בטחונו, המצדיק שלא למסור את המידע המבוקש.
"אותנו, הפמיניסטיות, לא מעניין השיח הרגיש תרבותית שהמשטרה דוגלת בו עכשיו. מעניין אותנו הצדק, האחריות המקצועית, מיגור הפשע והחיים שלנו", אומרת עואד. "אנחנו אלה שביקשנו מהמשטרה לבצע פילוח של הנתונים. היחס של המשטרה לאלימות כלפי נשים ערביות מאיים על כל אחת ואחת מאיתנו. 62 הרוצחים ומשתפי הפעולה מהעשור האחרון חיים בינינו, בתוך החברה שלנו, יום יום".
