"העבירו ילדים עם קשיים לכיתות רגילות ולמורות אין מושג איך להתמודד איתם"

"השילוב בחינוך עולה קומה, מעמיד עבור התלמיד חליפה אישית, ומעניק לו הזדמנות שווה – להתקדם ולהצליח", כך כתב שמואל אבואב מנכ"ל משרד החינוך באגרת שנשלחה בתחילת החודש למנהלי בתי הספר, והוסיף: "לאחר 30 שנות שילוב, משפר משרד החינוך את סל השירותים שניתן לתלמידים המשולבים במערכת, ומגמיש את הסל לטובת מתן שעות לימוד, שעות טיפול וסיוע".

אלא שהמנהלים מגדירים את האיגרת הזו, שעוסקת בתיקון לחוק החינוך המיוחד שהתחיל כפיילוט בצפון הארץ השנה ואמור להיות מוחל בכל הארץ בשנה הבאה, כ"משאלת לב". הם, יחד עם המורים, הגננות וההורים של ילדי החינוך המיוחד טוענים שבמתכונתו הנוכחית – השילוב נכשל. פורום ועדי ההורים היישובי הודיע אתמול על שביתה מחאה בת שעה מחר, רגע לפני שהם נוקטים בצעדים חריפים יותר שמטרתם לעצור את הטמעת התיקון לחוק בכל הארץ. 

"אנחנו יודעים מעדויות בשטח, מרשת הקשרים שלנו בצפון שמדובר בקטסטרופה", אומר עופר דהן, סגן יו"ר הנהגת ההורים. "יש באגים קשים מאוד ובכל זאת המשרד בשלו, ממשיך כאילו כלום. שלא יובן לא נכון אנחנו בעד התיקון לחוק, בעד שילוב והכלה. אבל כשעושים צריך לעשות את זה נכון. המערכת לא מוכנה בכלל לקלוט את הילדים במערכת החינוך הרגילה – אז מה עושים? אנחנו הולכים להרוס גם את הילדים המשולבים וגם את הילדים הרגילים במרכאות".  

"האלימות עלתה בתקופה האחרונה"

במסגרת התיקון לחוק נסגרות כיתות חינוך מיוחד והתלמידים משולבים בכיתות "רגילות", כשבית הספר מקבל תקציב, "סל שקלי" עבור כל תלמיד. באיגרת שכתב אבואב הוא ציין שהתקציב "גמיש להכלה" ושבבתי הספר יפתחו מרחבי הכלה שמסייעים לתלמידים מתקשים. עוד ציין כי מונו רכזי הכלה והשתלבות למתן ליווי מקצועי. 

בשיחות עם מנהלים, מורים והורים מהצפון, שם מתקיים הפיילוט עולה כי מערכת החינוך כיום לא ערוכה לקלוט את ילדי החינוך המיוחד, שצוותי ההוראה לא הוכשרו בתחום החינוך המיוחד, ושהתשתיות כלל לא מכונות עבורם.  

"אנחנו הולכים להרוס גם את הילדים המשולבים וגם את הילדים הרגילים במרכאות"

"המצב נוראי", אומרת מורה מהצפון. "לא רק המורות מסכנות, גם הילדים. אני לא מבינה איך עושים את התיקון לחוק בלי לתת הכשרה למורים. שפכו ילדים עם קשיים לתוך כיתות רגילות עם מחנכות ומורות מקצועיות שאין להם שמץ של מושג על מגוון דרכי הוראה לילדי חינוך מיוחד ועל ליווי והנחייה רגשית. הכל מאוד נוקשה ומאוד מצומצם. מאוד קשה. עכשיו בכל כיתה יש יותר ילדים עם קשיים באסטרטגית למידה, בהבנה, בויסות, עם קשיים רגשיים, חרדות – את כל זה המחנכת הרגילה, נטולת כל היכולת, צריכה להכיל לבד. אין מצב שזה יקרה. 

"אני רואה כבר עכשיו מה קורה בבית ספר אצלנו. במקום שילוב נורמלי שבו הילדים רואים את הדמות המובילה בכיתה מכילה ומעניקה לכל ילד את התוכנית המותאמת לו – הילדים חווים את הקושי של המורות. לא סתם יש הרבה תלונות שהאלימות עלתה בתקופה האחרונה".  

כשפנינו למשרד החינוך, לברר לגבי חוסר בהכשרה של הצוותים החינוכיים לקראת השילוב, נמסר לנו כי "עד כה, כ-60 אחוז מקרב המורים עברו פיתוח מקצועי בתחום של שילוב והכלה של תלמידים עם צרכים מיוחדים. המשרד ממשיך את ההכשרות בימים אלו בהתאם לתכנית העבודה, עד להשלמת המהלך".

"לא רק המורות מסכנות, גם הילדים. אני לא מבינה איך עושים את התיקון לחוק בלי לתת הכשרה למורים"

"הבעיה היא שלנו בסוף", אומר מנהל מהצפון. "אני מקבל תקציב הכלה והשתלבות שצבוע בצבעים וצריך לחפש תוכניות מתוך מה שמציע לי משרד החינוך. אם אני מוצא דברים אחרים שמתאימים לי, כמו חדר שמיועד לסדנאות עבודה ואם אני רוצה לבנות כיתות שבהן הילד לא חייב לשבת על כיסא כדי ללמוד – לצערי התקציב לא מאפשר לי. אם היו אומרים לי קח את הכסף, אנחנו סומכים עליך, החיים שלי היו הרבה יותר קלים. התיקון לחוק מאלץ אותי להיות יצירתי במשאבים שיש לי. אני מותח את הגבולות ולא מאמין באף תיקון לחוק – אלא רק בי ובצוות שלי. המהלך הזה דורש מאיתנו להיות הרבה יותר מקצועיים ואני מסכים שלא כולם מתאימים לזה".  

"השאלון היה גרוע מההתחלה"

"כוונת הרפורמה מצוינת", אומרת עו"ד רויטל לן, מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. "היא החזירה לנו, ההורים לילדים עם מוגבלות את הכוח לבחור עבור הילדים שלנו, כמו שאנחנו בוחרים עבור האחים שלהם. במשך כל השנים טענו שבכל פעם שלמורה או לבית ספר נהיה קשה עם תלמיד – הם היו מעלים אותו לוועדות השמה והופ, הילד היה נזרק החוצה מהקהילה ונשלח לחינוך מיוחד. את זה הרפורמה באה לתקן. היא רק לא עושה את זה נכון".

לן, כמו כל המרואיינים מצביעה על שאלון הראמ"ה כעל המוקש הכי גדול של התיקון לחוק. מדובר בשאלון רמת תפקוד להערכת היבטים תפקודיים שונים של התלמיד, שממנו נגזר היקף סל השירותים שהוא יקבל. תוצאת השאלון, שעליו אמורים לענות מורים שמכירים את הילד לפחות שלושה חודשים, מחלקת את התלמידים לרמות תפקוד של בין 1 (רמה גבוהה) ל-4 (רמת תפקוד נמוכה). 

"התקלה הראשונה עם הראמ"ה היא שמורה שלא קיבלה כל הדרכה, עונה על כל התחומים בעצמה, ומדובר בהמון שאלות", אומרת המורה מהצפון. "חלק מהמורים מילאו את השאלון של ילד שיש לו סייעת, כאילו הסייעת היא חלק מהגוף שלו. הן לא הבינו שמצב הילד טוב משום שיש לו שעות סיוע". 

"חלק מהמורים מילאו את השאלון של ילד שיש לו סייעת, כאילו הסייעת היא חלק מהגוף שלו. הן לא הבינו שמצב הילד טוב משום שיש לו שעות סיוע"

"השאלון היה גרוע מההתחלה", אומרת לן. "גם מי שכתב אותו הודה שהוא לא מספיק טוב. במקום לבדוק מה צריך ילד כדי להתמודד בחינוך הרגיל עם המערכת, הם בודקים מה מצב הילד ביחס לבני גילו. את מי זה מעניין אם הוא יודע כפל ארוך או לקרוא ברצף? עשו שאלון שמפיל עבודה בכמות בלתי נסבלת על המורים. נראה למישהו הגיוני שמורה ימלא מאות שאלות? הוא לא יעשה זאת, בטח לא במקצועיות ובטח לא בכלי שמלכתחילה לא נכון".

תוצאות השאלון מגיעות לוועדת זכאות ואיפיון שקובעת מה רמת התפקוד של הילד, אם הילד זכאי לשירותי חינוך מיוחדים ומה יהיה היקף סל השירותים של תלמיד שיבחר בשילוב. לפי החוק, ההורים אמורים לקבל את כל המסמכים שנמצאים בידי הוועדה 14 יום לפני התכנסותה, אך בפועל זה לא קורה.

"בסופו של דבר נהיה אשמות"

לא רק בבתי הספר אמורים למלא את השאלון, גם הגננות נדרשות לעשות כך. "לא קיבלנו הדרכה כיצד למלא את הטופס שבסופו של דבר לפיו ילד אמור לקבל את הסל", אומרת דורית חזן, יו"ר ארגון גננות מחנכות. "בסופו של דבר אנחנו נהיה אשמות כי עשיתי משהו שאני לא יודעת מה ההשלכות שלו? אנחנו לא רוצות להיות שם. היו מפקחות שאמרו לגננות 'אם לא תמלאו את השאלון תעלו לשימוע'. זה מחריד שמפקחות פוגעות ככה בגננות, מאיימות עליהן וגורמות להן לעשות דברים לא מתוך עוצמה והבנה". 

"מנהלת בית ספר סיפרה לי שכאשר היא הבינה שהשאלון כל כך בעייתי וילדים ברמת תפקוד נמוכה מוגדרים ברמת תפקוד גבוהה – היא אמרה למורים שלה למלא את השאלון בצורה יותר דרמטית כדי שהילדים יוכלו לקבל את הרמה שמשקפת את מצבם", אומר לנו גורם חינוך שמכיר את השטח. 

תגובת משרד החינוך: "שאלון קביעת רמת התפקוד תוקף מדעית ויושם במשך שבע שנים ב-14 רשויות, מקומיות ובכלל זה בכל מחוז צפון בשנת הלימודים הקודמת תשע"ט. לצד שאלון הראמ"ה, פועלת ועדה מקצועית, אשר בוחנת באופן יסודי כל מקרה לגופו. ועדיין, המשרד ער לפערים מול השדה חינוכי והוא פועל לצמצם אותם. ככלל, היקף המשאבים המוקצים לשילוב ילדים צפוי לגדול באופן משמעותי".

לגבי העובדה שלא ניתן להדפיס את השאלון ולהציגו להורים, אמרו במשרד החינוך כי הם נערכים להנגיש אותו וכי מדובר במגבלה טכנית בלבד.  

"לא ראיתי כזה בלגן"

"לצערנו, עם כניסתו של התיקון לחוק החינוך המיוחד לתוקף בינואר 2020, ויישומו, צפו ועלו בעיות חמורות אשר מאששות אחת לאחת את החששות שעליהם הצבענו במהלך דיוני ועדת החינוך של הכנסת", אומרת עו"ד אביבית אהרונוב מעמותת בזכות. "ועדות הזכאות והאיפיון הפכו למעשה להיות חותמת גומי של מדיניות המשרד לצמצום היקף הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים ולצמצום עלויות. כך, מפניות שמגיעות אלינו ממנהלי בתי ספר, ממורים, מהורים ומנציגי רשויות עולה תמונה של הגבלת מספר התלמידים שניתן להפנות לוועדות הזכאות". 

משיחות שערכנו עם כמה גורמים עולה כי בניגוד לחוק, יש מפקחים שהורו לכמה בתי ספר להפנות לוועדות עד חמישה אחוז מהתלמידים. (משרד החינוך: "המשרד לא הוציא כל הנחיה שכזו"). 

"ועדות הזכאות והאיפיון הפכו למעשה להיות חותמת גומי של מדיניות המשרד לצמצום היקף הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים ולצמצום עלויות"

בינתיים משרד החינוך פועל תוך כדי תנועה. מתברר כי מאז תחילת השנה הוצאו מספר עדכונים לחוברת ההנחיות ליישום החוק. "השטח, ובכלל זה גורמי מקצוע רבים, משדרים חוסר ידע, בלבול, חוסר הבנה של החוק ושל ההנחיות, ותסכול ומצוקה רבה על עתידם של תלמידים שלא יקבלו את מה שהם צריכים", מוסיפה אהרונוב. ואבא לילדה מהחינוך המיוחד אומר: "לא ראיתי כזה בלגן. המשרד מוציא הודעות סותרות, לא אחידות, בכל פעם יש הנחיה אחרת. מזעזע איך שביצעו את זה בפועל". 

"אף אחד לא צריך לעשות לילד שלי טובה"

חזן מדגישה כי ארגון הגננות המחנכות חושב שהתיקון לחוק חשוב, "אבל אנחנו מגיעים למצב שבו החוק נכפה עלינו בצורה פושעת", היא אומרת. "הגנים שלנו לא ערוכים לילדים, שלפעמים יש להם בעיה להגיב לריחות, לרעשים, להצפה של גירויים – כל מה שיש בגן רגיל. בגנים של החינוך המיוחד יש בין 8-13 ילדים, יש חדרי טיפול, חדרים של הצוות הפרא רפואי, כל ילד מקבל תוכנית לימודים ייחודית שמובנית אליו. הלוואי שהיו דברים כאלה גם אצלנו". 

עזורי ברקוביץ, תושבת יהוד, מספרת שכבר כיום יש בעיות בתחום השילוב. "הסייעת של הבת שלי הפסיקה לעבוד בימי שישי ובבית הספר לא מוציאים לה סייעת מחליפה, אז בכל יום שישי מגיעה סייעת אחרת שבכלל לא מכירה את הילדה והבת שלי לא רוצה ללכת לבית הספר. אני סוחבת על הגב שלי את הבעיות האלה", היא אומרת. "אף אחד לא צריך לעשות לילד שלי טובה. הוא מסוגל ללמוד, רק צריך להתאים לו את הסביבה. אנחנו רוצים את ההתאמות ולא את ההקלות". 

על הטענה בדבר המחסור בסייעות אומר משרד החינוך: "המשרד מודע לקושי והוא פועל יחד עם השלטון המקומי כדי להשלים את החוסרים". ביחס לחוסר המוכנות של בתי הספר נכתב: "מרבית בתי הספר נותנים מענה לילדים עם צרכים מיוחדים, וערוכים לתת מענה פרטני לתלמידים הזקוקים לטיפול. משרד החינוך הקצה סכום של כ-80 מיליון שקל לטובת בינוי של מרחבי חדרי הכלה במערכת החינוך".

שביתה ועתירה?

רגע לפני השביתה מבקשים המנהלים, המורים, ההורים והארגוני לעצור את התיקון לחוק לשנה הקרובה, להפיק לקחים ממה שהתרחש בצפון, לעשות שיתוף אמיתי עם הציבור. כי אם לא כך הורים יעדיפו לשלוח את ילדיהם לחינוך המיוחד, שם יש יותר תקציבים, אנשי צוות מיומנים יותר ובעיקר – שם לא מדובר בנעלם אחד גדול. 

"כשאתה מתקצב בחסר ילדים שזקוקים למשאבים ואז אתה אומר זכות ההורה לבחור, ההורה יבחר בחינוך המיוחד", אומרת לן מקואליציית ההורים. לטענתה השביתה היום היא לא הדרך שבה יש להתמודד עם הבעיות לתיקון לחוק. "מי יפגע מההשבתה?", היא שואלת. "ילדים בחינוך המיוחד שתלויים בהסעות והשכבות הלא מבוססות שאין להם את הפריבילגיה לא לעבוד בימי שישי. השביתה בסוף פוגעת בי".

"להכניס ילד לכיתה משולבת בלי לתת למורה כלים, זה להגיד את המילה 'שילוב' בלי לשלב", אומר אבא לילדה בחינוך המיוחד. "כשילד יגיע לכיתה כזו וילך שם לאיבוד יגידו עליו שהוא בעייתי. ברור, כי לא נותנים לו את העזרה שהוא זכאי לה ואת הסייעת שהוא זכאי לה. מי שחושב שהבחירה בידי ההורים טועה. אין לזה אחיזה במציאות אין לי שליטה במה שיקרה לילדה שלי. השליטה היחידה שאני יכול לקחת זה להגיש עתירה. אם נפגעה זכותו של הילד הוא לא מקבל את הסטנדרט הבסיסי, קשה לי להאמין שבית המשפט לא יתערב ולפחות יחייב את המחוקק לחשוב על יישום אחר של החוק".