בחודש שעבר, לאחר שפרסמנו את התחקיר על בית הספר "נירים" לחינוך מיוחד במעלה אדומים, שבו הבאנו את סיפורו של א', נער בן 14 שאנשי הצוות בבית הספר הפעילו כלפיו כוח פיזי ואלימות מילולית – שלחה ד' מכתב לאביו של הנער.
"אבא יקר, לבי איתך", כתבה ד', מורה לשעבר ב"נירים". "מה שעבר על הילד שלך זאת אחת הסיבות שכשראיתי את מצוקת הילדים ולא השתתפתי באחיזות״. כפי שעלה בתחקיר, האחיזות המרסנות הן נוהל שמופעל במוסדות הרווחה, שאמור להתקיים אך ורק במקרים שבהם יש לרסן ילד שמהווה סכנה לעצמו או לאחרים ולא ככלי משמעתי או על ידי מי שלא עבר הכשרה ייעודית לנושא. במשרד החינוך אין נוהל שמאשר שימוש באחיזות מרסנות, לא בחינוך המיוחד ולא בכלל.
״כל יום הייתי חוזרת הביתה ובוכה״, כתבה ד' לאביו של א' ותיארה את מה שעבר על תלמידי בבית הספר: ״אחיזות לא חוקיות. ארבע מדריכות על ילד אחד. פתאום משום מקום מתנפלות ארבע על ילד. הפרצוף שלו מודבק לרצפה וארבע עליו, על הגב שלו. זוועה״.
״אמרו לי אל תתערבי״
תיאור דומה לזה של המורה לשעבר מביאה מ׳, תושבת ירושלים, שעבדה כנהגת הסעות בבית הספר נירים במשך שנתיים. מ' פנתה אלינו בעקבות התחקיר וביקשה לשתף במה שחוותה שם. התיאורים שלה קשים.
״לא הבנתי מי ההורים ששולחים את הילדים שלהם לשם. בהרבה מקרים בית הספר עבורם הוא מוצא אחרון״
״יום אחד הגעתי לבית הספר ואני רואה חמישה או שישה אנשי צוות יושבים בצורה מוזרה על הרצפה", אמרה מ' בשיחה עם "המקום הכי חם". "משהו שם היה נראה לי מוזר ואז פתאום אני רואה ראש של ילד מציץ מתחת לאחד אנשי הצוות. הראש שלו היה מעוך על המדרכה הלוהטת, כשאחד מאנשי הצוות יושב לו על הראש. זה היה נראה שהוא נחנק לגמרי. ירדתי ישר מהמונית וצעקתי עליהם שיעזבו אותו. הם אמרו לי שאני כולה נהגת ולא להתערב.
״שנתיים מהחיים שלי ראיתי את הילדים מידרדרים שם. מגיעים לשם ילדים קטנים, לרבים מהם אין בכלל בעיות. אבל אם תקח אדם בריא בנפשו תשים אותו בבית משוגעים, תקשור אותו כל היום ותדחוף לו כדורים – כבר אחרי שבוע הוא יהיה זומבי. זה מה שקורה שם. הילדים מקבלים יחס שהוא בין משוגעים בבית משוגעים לאסירים בבית סוהר – אין להם שום סיכוי. זה מוסד ללא חום וללא אהבה. כבר שאתה מתקרב לשער בית הספר אפשר להרגיש את האלימות״.
לטענתה, היא פנתה לחלק מההורים והזהירה אותם מהמתרחש בבית הספר, אך רובם דחו את טענותיה, השיבו שהם סומכים על בית הספר שאומר להם שאין ברירה וזו דרך ההתמודדות היחידה מול התלמידים שהוא מגדיר אלימים. ״לא הבנתי מי ההורים ששולחים את הילדים שלהם לשם, אבל לאט לאט גיליתי משפחות חלשות והורים שמאמינים לבית הספר באמונה עיוורת. בהרבה מקרים מדובר בהורים לא מעורבים ובית הספר עבורם הוא מוצא אחרון״.
מ' מספרת שבאחד הימים הגיעה לאסוף את הילדים וראתה שאחד מאנשי הצוות לא מאפשר לילד לעלות להסעה. "הוא אמר לילד שהוא לא התנהג יפה, אז היום אין הסעה. הילד התחיל להתחנן והיה נראה שאיש הצוות ממש נהנה לא לתת לא לבוא להסעה. אחר כך הילד קילל אותו, ואיש הצוות ריתק אותו והתקשר לעוד אנשי צוות שהצטרפו לריתוק לרצפה״.
במקרה אחר תלמיד שעלה להסעה כינה את מ' "מכוערת". בתגובה, היא מספרת, אנשי הצוות שהיו במקום תפסו אותו והדביקו אותו לשער, כאשר הראש של התלמיד נמעך בין הסורגים. ״הם אמרו לו שהם לא ישחררו אותו עד שהוא יבקש סליחה. אמרתי להם שהוא רק ילד קטן ויעזבו אותו, אבל הם אמרו שזאת שיטת החינוך שלהם וביקשו ממני להפסיק להתערב ולחזור לרכב״.
בשנתיים האחרונות (2022-2023) התקבלו במשטרה שתי תלונות בנושא. מהמשטרה נמסר לנו כי ממצאי החקירה בגין התלונה שהוגשה בשנת 2022 הועברו לעיון והחלטת הפרקליטות. "חקירת התלונה שהוגשה בשנת 2023 עודנה מתנהלת בימים אלו".
מי שלא לוקח ריטלין ננעל
לאחר פרסום התחקיר הגיעה אל המקום הכי חם גם העדות של ח', שלמד בנירים מכיתה ז' עד ט'. "באחד השיעורים כשהפרעתי, המורה הוציאה את כל התלמידים ונעלה אותי בכיתה לשעתיים. זה היה קורה הרבה. אם למישהו לא היה חשק ללמוד או לא היה מסכים לקחת ריטלין, היו נועלים אותו בכיתה או בחדר פסק זמן. פעם אחת כשנעלו אותי, דפקתי על הדלת והתחננתי ללכת לשירותים. המורה אמרה שאני לא רגוע ושאני אשאר שם עד שהיא תחליט שאני רגוע. זו תחושת חוסר אונים שקשה לתאר״.
ח׳ מעיד שאחד שבאחד מימי הלימודים חיכה לחברו שננעל על ידי הצוות בחדר פסק הזמן במשך שלוש שעות, גם לאחר שהסתיימו הלימודים, בלי מים ובלי שהותר לו לצאת לשירותים, רק בגלל שהתחצף. "חדר פסק הזמן נמצא בקצה בית הספר, אין שם אור או שירותים, פשוט חדר ריק", אומר ח'. "הרבה פעמים אחרי שהיו מבצעים את האחיזות, היו משאירים את הילדים נעולים שם במשך שעות".
התחקיר הביא גם את צ' ליצור איתנו קשר. בכתבה הבאנו תקציר של מכתב של הורה לאמיר (שם בדוי), תלמיד לשעבר בנירים שנשלח למועצה לשלום הילד באוקטובר 2022. תחת הכותרת ״אלימות פיזית קשה, אלימות מילולית מצד צוות בית הספר״ ציין האב שבנו היה חוזר הביתה עם חבלות על גופו, שריטות וסימנים כחולים. במכתב תיאר האב כיצד הוזעק בן אחר שלו לבית הספר ומצא את אמיר מחוסר הכרה, כאשר סייעת יושבת עליו והוא לא מגיב. ״אם אחי לא היה מגיע להציל את אמיר, לא בטוח שאמיר היה חי היום", אומרת צ'. "הוא הסב את תשומת לבה של הסייעת שישבה עליו שאמיר שוכב מחוסר הכרה. הוא הצליח להעיר את אמיר ונשא אותו אל מחוץ לכתלי בית הספר, לשם כבר הגעתי והזמנו לו אמבולנס. הצוות לא טרח בכלל להזמין אמבולנס, לא עניין אותם ממנו. הם הסתגרו בבית הספר ולא טרחו לצאת ולשאול מה שלום אמיר.
צ': ״אם אחי לא היה מגיע להציל את אמיר, לא בטוח שאמיר היה חי היום. הוא הסב את תשומת לבה של הסייעת שישבה עליו שאמיר שוכב מחוסר הכרה"
"המנהלת יצאה וברוב חוצפתה עוד התווכחה איתי, תוך שהיא מאשימה את אמיר שישב חסר כוחות לידי. היא טענה שהוא עשה את כל הבלגן, שהוא התנהג לא יפה. את הסבל שאח שלי עבר בבית הספר הזה, אף אחד לא יתקן. הוא עבר טראומה שתלווה אותו לכל החיים. הצוות היה מתעלם ממנו או שגרם לו בכוונה להתפרץ, כשהם יודעים שהוא נוטל תרופות ויודעים כמה הוא רגיש. הם פגעו באמיר, הרסו לו את הנפש והשנים היפות שיכלו להיות לו״.
במהלך שיחה שהתרחשה בסוף דצמבר האחרון בין משפחתו של א' ועורכת דינם יעל ניסן לגורמי מקצוע במשרד החינוך, הודתה המפקחת האזורית של משרד החינוך אורלי שביט שהצוות אינו עובר הכשרות לריסון תלמידים בעת התפרצויות אלימות. ״נשתמש בכוח פיזי ולעיתים במספר אנשי צוות", אמרה. "אין לנו הכשרה לאיך אתה אוחז את הילד, תופס את הילד ואיך אתה עוצר״.
״הנושא של התמודדות חינוכית טיפולית עם ילד בחינוך מיוחד שנמצא באירוע משברי, שמסכן את עצמו או את האחר, הוא נושא חשוב אך למרות החשיבות שלו במערכת החינוך, הוא לא מסודר עד לרגע זה״, אמרה לנו נועם וילדר, מנהלת תחום בריאות במועצה לשלום הילד. ״הפעלת כוח על ילדים ונוער היא פגיעה מאוד לא פשוטה ולא רצויה, בטח ובטח כשמדובר בחינוך המיוחד, בילדים מאוד רגישים שקשה להם להביע את עצמם ואת רצונם. אי אפשר שכל בית ספר יחליט לעצמו מה הפרקטיקות ואיך הוא רואה לנכון לטפל בסיטואציות האילו״.
בתחקיר הראשון פנינו למשרד החינוך ונאמר לנו כי המשרד מבצע בירור מעמיק בנושא. כעת פנינו בשנית למשרד החינוך, ונמסר לנו בתגובה כי ״הטענות בדבר אלימות כלפי התלמידים מצויות בחקירת משטרה. אשר לטענות בדבר שימוש בפרקטיקה של אחיזה טיפולית – המשרד מבהיר כי הוא אינו מאשר כל שימוש בפרקטיקה של אחיזה טיפולית. מדובר בפרקטיקה שאינה מקובלת במסגרת חינוכית. לאור זאת, הנהלת המחוז והפיקוח על החינוך המיוחד בוחנים את דרכי ההתנהלות של בית הספר במקרי התפרצות קשים של תלמידי בית הספר״.
בנוגע להימצאות חדר רגיעה\פסק זמן בבית הספר והעובדה שהדבר היה ידוע למשרד לפני פרסום התחקיר, לא התקבלה תגובה.
מבית הספר נירים עדיין לא התקבלה תגובה.