הכתבה הזו פתוחה לציבור ללא תשלום - רק בזכות תומכות ותומכי המקום.
תמכו עכשיו באופן קבוע כדי שנוכל להביא עיתונות איכותית וחופשית לכל
"אנחנו בבית, אין מה לעשות, אין לאן לצאת, אין למה לקום בבוקר. אז אתה משתעמם למוות ומחפש להעביר את הזמן, אם זה לשתות אלכוהול או לעשן וויד – הכל מוגבר מאוד", מספרת עמית (שם בדוי), תלמידת כיתה י' מתל אביב. "יש לי הרבה כוח רצון ומוטיבציה וגם עם הרבה קשיים ולקויות למידה. אבל אני לא יכולה לקום בבוקר ולהדליק את המחשב ולהתרכז. זה מדכא ומתסכל וזה לא בשבילי".
במקום ללמוד עמית קוראת ספרים, יוצאת לטייל, חושבת. "ככה אני לומדת יותר על החיים", היא אומרת. "לשבת לבד בבית זה להרגיש בסוג של אבדון, להרגיש שהשמיים נופלים עליך. אני לא יודעת מה יקרה אם המצב יימשך עוד כמה חודשים. זה יהיה ממש גרוע".
אחרי חודשים שבהם לא הזכירו את תלמידי החטיבות והתיכונים במתווים להחזרת הלימודים, ושבוע לאחר הפגנת התלמידים בכיכר רבין על המצב, התקיים אתמול דיון בוועדת הקורונה על השפעות סגירת מערכת החינוך על בני הנוער. התייצבו בו של שורה של בני נוער שסיפרו על הקשיים שלהם וביקשו – תחזירו אותנו לבית הספר. בינתיים קבינט הקורונה החליט אתמול להחזיר ללימודים את כיתות ה'-ו' ביום ראשון הקרוב, בנוסף לגני הילדים וכיתות א' עד ד' שכבר חזרו לפני כחודש. את ההשפעות של חודשי הישיבה הארוכים בבית רואה כל הורה לילד בחטיבה או בתיכון.
ביום חמישי בשעה ארבע מארגנת הנהגת ההורים בשיתוף תנועות וארגוני נוער את "צעדת הזומבים" מול הכנסת, כדי "להפגין ולמחות על הזנחת בני ובנות הנוער שלנו, על המקום הנמוך של החינוך בסדר העדיפויות הלאומי ועל איסור קיום פעילות בתנועות וארגוני הנוער. אנחנו מפסיקים לשתוק", כך ציינו בהודעה שעוברת בקבוצות ההורים ברחבי הארץ.
בסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסם ביולי – לפני פתיחת שנת הלימודים המשונה הזו – הצהירו רבע מהנשאלים כי המצב הנפשי של ילדיהם החמיר או החמיר מאוד מאז תחילת משבר הקורונה. והמספרים רק הולכים ועולים. "אנחנו רואים עלייה בדיכאון וחרדה פי שלושה לעומת 2019, עלייה של פי שתיים בתחושת הבדידות, עלייה בהפרעות אכילה מכיוון שהם נמצאים כל היום מול המצלמות של הזום וגם עלייה בפגיעות עצמיות", אומרת אירית אלוני, עו"ס MSw, ראש תחום מרכזי הנוער בעמותת עלם.
"אנחנו רואים נוער שלא היה בסיכון הופך לנוער בסיכון בגלל הקורונה. אנחנו רואים עלייה גדולה בכל המצוקות הרגשיות של בני נוער ואיתן ההתנהגויות הסיכוניות. תחשבי כמה הם בודדים בבית, עם דיכאון וחרדה נמצאים לבד מול הפחדים שלהם". סקר שערכו בעלם העלה כי 27 אחוז מהתלמידים כלל לא נכנסים לשיעורים מרחוק. הנשירה כבר כאן והיא כבר לא סמויה.
מסיבות אלכוהול ביישוב
כדי להתמודד עם הפחדים שלהם הם בורחים – בורחים מהזום, בורחים אל הרחוב, בורחים אל עולם של משני תודעה. "אני מרגיש את העליה הדרמטית בשימוש של בני נוער באלכוהול, אבל בעיקר בגראס", אומר רן בראון, מנהל מכון מתבגרים, המייעץ לצוותי חינוך ומלווה הורים לגבי תרבות הפנאי של מתבגרים. "אלו ילדים שנחשבים נורמטיביים, שמגבירים חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה, שפתאום משתמשים בגראס על בסיס יומיומי. מבחינתם הגראס הוא מפלט. הוא מספק להם מענה גם לתחושות השעמום והריקנות שהם חווים, והם לא יודעים להתמודד עם מצבי שעמום, בטח לא ברמות האלה".
"בכל יום יש מסיבות אלכוהול אצלנו ביישוב", אומר ניר (שם בדוי), אבא לבן 15 מיישוב במחוז חיפה. "מגיעים אליהן ילדים מכל האזור שמחליפים מידע איפה אפשר לקנות אלכוהול. זה נהיה הווי חברתי. אני לא משלה את עצמי שהילדים לא היו שותים אלכוהול, אבל אני מאמין שאם היתה שגרה של לימודים היו מתחילים עם השתייה בעוד שנה או שנתיים. לא בכיתה ט'".
אחרי מאמצים רבים, הבן של ניר הסכים להיכנס ללימוד מרחוק רק במתמטיקה. על השאר הם החליטו לוותר לו. "הצלחנו להחזיק את הלימודים מרחוק בסגר הראשון", אומר ניר. "אבל עכשיו, כשלא רואים שום אופק זו בעיה. היום הפך ללילה, הלילה ליום. הכל התהפך. אם היה בית ספר זה לא היה קורה, אבל עכשיו הוא משחק עד השעות הקטנות של הלילה במחשב. את רואה את הילד שלך מבזבז את החיים שלו על משחקי מחשב – ואין לנו מה לעשות עם זה. זה כל כך מתסכל. הבן שלי והחברים שלו לא רוצים להיות בטלנים, אני יודע, אבל הם לא יכולים ללמוד ככה".
הצלחנו להחזיק את הלימודים מרחוק בסגר הראשון. אבל עכשיו, כשלא רואים שום אופק זו בעיה"
"הבן שלי בכיתה י"א רוצה לעזוב את בית הספר, הוא סובל בזום ברמות שאת לא מבינה", אומרת אסנת ממרכז הארץ. "הוא התחיל ללמוד השנה בבית ספר חלומותיו, עברנו דירה באוגוסט והוא נתקע בלי בית ספר ובמקום חדש בלי חברים. הוא לא מכיר פה אף אחד. אני אומרת לו בבקשה, תמשוך עוד קצת, לפחות עד המחצית. אבל הוא נכנס למרה שחורה ולייאוש. איבד תקווה שזה ייגמר ושהם יחזרו ללמוד".
אסנת היא מורה לתיאטרון בבית ספר במרכז הארץ וגם מטפלת בבריאות הנפש. היא מכירה את הקשיים מכל כיוון. "מבחינה פסיכולוגית, גיל ההתבגרות זה זמן להגדיר את האישיות והזהות האינדיבידואלית, להתרחק מההורים ולהיות בקבוצת שווים. כל התהליך הזה של התרחקות מהתא המשפחתי לא מתאפשר, ויהיו לכך השלכות קשות".
כמורה היא רואה עד כמה קשה לילדים ללמוד. "התלמידים שלי לא קולטים שום דבר", היא אומרת. "הם היו מלאי מוטיבציה והמוטיבציה שלהם נגמרת. אין להם רעיונות, תחושת התקיעות בולטת. המצב הרגשי שלהם לא מאפשר להם ללמוד. תלמידה אחת ביקשה לשוחח איתי אחרי אחד השיעורים. היא סיפרה שלא קמה מהמיטה ושהיא בדיכאון. קשה להם".
"להורים יש את הבעיות עם הקורונה"
אבל לא כל המורים מבינים את נפש התלמידים שלהם. עמית מספרת שהמורה שלה התריעה שתלמידים שלא ייכנסו לזום לא יוכלו לגשת לבגרויות בסוף השנה. "אני רוצה להצליח, הבגרויות חשובות לי אבל הזום לא נותן לי את האפשרות ללמוד", היא אומרת. "נראה לי שבסוף לא תהיה לי ברירה ולא אגש לבגרויות. בהתחלה היו המון ריבים ביני לבין אמא שלי אבל היא מבינה שהיא לא יכולה להכריח אותי לשבת מול המחשב".
שירה, נערה בת 16 מצפון הארץ שמקבלת סיוע מעלם מספרת: "במקום שהמחנכת תעזור לי, תשאל אותי למה אני לא בשיעור ולמה לא עדכנתי שאני לא יכולה לעשות את המבחן – היא מתעלמת. קשה לי ללמוד, הכל בלגן. אני עוד מנסה, יש לי חברות שבכלל לא נכנסות לשיעורים. אני משתדלת לא לערב את ההורים כי יש להם את הבעיות שלהם עם הקורונה. לפחות קיבלתי עזרה פנים מול פנים מסטודנטית במרכז הפוך על הפוך של עמותת עלם. זה היה מעולה".
"תלמידה אחת ביקשה לשוחח איתי אחרי אחד השיעורים. היא סיפרה שלא קמה מהמיטה ושהיא בדיכאון. קשה להם"
"אני אומרת שצריך לשים את הפדגוגיה בצד ולראות את המצוקות של בני הנוער ולהתמקד בעולמם הרגשי", אומרת אלוני. "כיום הם נמצאים עשר שעות מול המסכים והדבר היחיד שהמורה רואה זה אם הם הדליקו מצלמה או מה הציון שהם קיבלו במבחן. בגיל ההתבגרות צריך עיניים שיראו אותם, יראו סימנים, ייראו עצב, ייראו שמחה. יהיו כתובת עבורם. אין להם את מי לשתף. הם כל כך בתוך עצמם, בריקנות, בבדידות ובבריחה".
אבל גם ההורים עצמם נמצאים בסיטואציה לא פשוטה. "הם חווים שחיקה הורית שכמוה לא חוו", אומר בראון. "אין להם הפוגה, הילדים שלהם לא יוצאים מהבית, בטח המתבגרים. הם נדרשים לקחת אחריות על הלימודים אז או שהם מנהלים מלחמת חורמה או שהם מרימים ידיים. אני מציע להורים לבחור עם הילד יעד אחד או שניים למשהו שהוא מתחייב אליו ולתגמל אותו על זה. לייצר מוטיבציה חיצונית, תגמול חומרי ללמידה. למרות הרתיעה, בזמנים לא שגרתיים נדרשים לפתרונות לא שגרתיים. במקביל להצבת גבולות ברורים, ההורים צריכים להבין שמדובר בבעיה ארצית ולהוריד את הלחץ".
בראון התחיל להעביר בתקופת הקורונה שאלוני רווחה רגשית לתלמידים שבפניהם הוא מרצה. "השאלה לגבי הרגשה שהחברה שבה אנחנו חיים הופכת מקום טוב יותר לאנשים מקבלת באופן קבוע ציון 1 מתוך שש, כלומר הם ממש לא מסכימים עם הטענה. זה לא מדגם מייצג אבל בהחלט הלך רוח. הם מרגישים שלא סופרים אותם, שהמדינה זנחה אותם. אלו ילדים במצב של טראומה".
לדבריו מה שחסר לילדים זו תחושת וודאות. "הם המתינו שנה ולאף אחד לא ברור לאן זה הולך. אין מי שאומר מה התוכנית".
מי שאמור לתת את התוכנית הוא משרד החינוך. אחרי שבמשך חודשים ארוכים המשרד נעלם, לאחרונה שומעים את שר החינוך יואב גלנט מכריז שעל התלמידים לחזור ללימודים. "גם השר וגם המנכ"ל שמים את הנושא הרגשי והחברתי על סדר היום במדיניות", אומרת עינב לוק, מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך. "השר והמנכ"ל מקבלים מאיתנו את כל המסרים לגבי המצב הרגשי והחברתי של הילדים ומציגים את זה מול מקבלי ההחלטות".
כשאני מנסה להבין מדוע במתווים כלל לא מזכירים את תלמידי כיתות ז' עד י', אומרת לוק: "משרד החינוך מעוניין להחזיר את התלמידים בכל הגילאים, תוך שמירה על הבריאות שלהם. התהליך מותנה בהחלטות ממשלה וקבינט הקורונה. אני מקווה שבקרוב נדבר גם עליהם ונצליח להחזיר אותם לבית הספר, בכל הווריאציות האפשריות".
לוק מספרת כי המשרד העביר בשבוע שעבר מתווה של מפגשים בשטח פתוח בקפסולות ומספרת שהגיעו אליה פידבקים חיוביים ודיווחים על נוכחות גדולה של תלמידים במפגשים הללו, גם של תלמידים שלא מתייצבים לשיעורי הזום. אלא שלא כל בתי הספר ממהרים לפעול לפי המתווה וכלל לא ברור אם יאמצו את המודל לאורך זמן בעיקר בתקופת החורף.
בנוסף מספרת לוק שהמורים הונחו לקיים שיח אישי עם התלמידים. "אחת המשימות הגדולות שלנו היא לאתר ולזהות ילדים במצוקה ובסיכון. ברגע שהמחנכת עולה על קושי יש כמה ערוצים לטפל בו באמצעות מהלכים חברתיים או באמצעות הפנייה ליועצת בית הספר. בנוסף אנחנו עושים מהלכים כיתתיים, בהעברת שיעורים בתחום כישורי חיים שבתוכם פרסמנו כלים לחיזוק החוסן ולדיון בנושאים שמעסיקים את בני הנוער ומתן לגיטימציה לחששות ולרגשות שלהם".