"גרסתו איננה מתקבלת על הדעת": תגובות למאמרו של אביגדור פלדמן על פרופ' גביזון

(18.8.20) תגובתו של אביגדור פלדמן לדוד קרצמר:

דוד (דייב) קרצמר מונה חמש עתירות (שוליות למדי) משנת 1981 עד שנת 1984, ובכך הוא מפריך בקול נפץ גדול את טענתי כי האגודה לא הגישה שום עתירה לפני שקם מרכז ההתדיינות בשנת 1986. מאז שהתחילה האגודה לראות בבג"ץ כלי מרכזי לשינוי חברתי ומשפטי לתקן פגיעות בזכויות אזרח בכל התחומים, רשומות על שם האגודה מאות עתירות בכל שנה. האגדה לבדה, והאגודה בקואליציות צבעוניות עם הועד נגד עינויים, עורכי דין פרטיים, המרכז לזכויות הפרט ועוד.

פרופ' רות גביזון המשיכה להתנגד להגשת עתירת לבג"ץ על ידי האגודה, עד שהאגודה הפסיקה לעניין אותה והיא פנתה למציל"ה. זה תאם את עמדתה כי אסור לבית המשפט העליון להתערב בסכסוכים בעלי אופי ציבורי. עמדה שהביאה את אהרן ברק להתנגד למינויה לבית המשפט העליון והפך אותה לחביבת הממסד, ודי לראות מי הם המספידים את מותה. החל מגדי טאוב וכלה בראש הממשלה.

מעולם לא טענתי כי אני הבאתי את האגודה לבג"ץ, אבל אם הדבר היה תלוי ברות גביזון, לא הייתה מוגשת אף אחת מן העתירות ההיסטוריות של האגודה. השאלה האם האגודה לזכויות האזרח, הגישה קומץ עתירות לפני שנת 1986, היא שאלה היסטורית מעניינת, יתכן שהאגודה כאגודה הגישה עתירה או שניים בשם עצמה ויתכן וזה היה נפוץ יותר האגודה הצטרפה לעתירות שהוגשו על פי בקשות באי כח העותרים, שסברו שהצטרפות האגודה תעניק לעתירה משקל ומכובדות.

מעולם לא טענתי כי הבאתי את האגודה לבג"ץ, אבל אם הדבר היה תלוי בגביזון, לא הייתה מוגשת אף אחת מן העתירות ההיסטוריות של האגודה  

חלק ניכר מן העתירות שהאגודה הצטרפה להם הגיעו ממשרד אמנון זכרוני בו עבדתי, כמו עתירת יצחק לאור שהתגורר מעל המשרד ברחוב הגלבוע 4. אני עצמי הופעתי יחד עם דייב קרצמר בעתירה כנגד גירוש מן השטחים. קרצמר כתב את הספר על המשפט הבינלאומי והשטחים הכבושים ושמחתי והתכבדתי להופיע לצידו.

כשקראתי את תגובתו הופתעתי לראות שהוא נושא כל השנים הללו כעס כנגדי. בזמנו ראיתי בו חבר טוב ורע לדרך, אז מה קרה? והיכן הוא היה כל השנים הללו. אני מודה כי לא פעם אחת הבטתי לאחור בבית המשפט העליון וקיוויתי לראות את דייב קרצמר מאחורי. הוא לא היה שם.

אני מודה כי לא פעם אחת הבטתי לאחור בבית המשפט העליון וקיוויתי לראות את דייב קרצמר מאחורי. הוא לא היה שם

האגודה לעומת זאת הפכה להיות נוכחת ואפילו מנהיגה בתחום העתירות לבג"ץ. על שמה לבדה ויחד עם אחרים רשומים כמה מפסקי הדין החשובים ביותר שניתנו בבית המשפט העליון. די להזכיר העתירה של הועד נגד עינויים שנדונה יחד עם עתירת האגודה כנגד שימוש בעינויים בחקירות שב"כ. תמונת הניצחון שבה מופיעים דן יקיר, אנדרה רוזנטל, לאה צמל, אולגה פצטקו אליהו אברם ואנוכי, ממשיכה להעלות דמעות בעיני.

דוד קרצמר יודע כי רות גביזון התנגדה לעתירה הזו וסברה כי יש מקום להשתמש בעינויים בחקירות השב"כ. התנגדותה של רות גביזון להגשת עתירות לבג"ץ הייתה אידיאולוגית, ואולי ראוייה להערכה יותר ממי שנעלמו מן המאבק בכיבוש, מחשש למעמדם, לפרנסתם, לשמם הטוב ולסיכויי הנישואין של ילדיהם. 

(19.8.20) תגובתו של עו"ד דן יקיר לאביגדור פלדמן:

אביגדור היקר,

לצערי זיכרונך בוגד בך שוב ושוב.

התחלתי את דרכי באגודה כסטודנט למשפטים בדצמבר 1982 בתפקיד רכז סניף ת"א – תפקיד אותו הציעה לי רות גביזון עצמה (מבלי שהייתה בינינו היכרות קודמת). לפיכך ליוויתי כמעט את כל שנות פעילותה של רותי באגודה כחברת הנהלה, כיו"ר ההנהלה וכנשיאה עד 1999. 

השתתפתי באופן קבוע בישיבות ההנהלה של האגודה כנציג סניף ת"א, וספגתי את תורת זכויות האדם שלובנה בדיונים סוערים בהנהלה. הרבה ממה שאני יודע כיום על זכויות האדם מקורו משם, בדיונים בהם השתתפו ביחד עם רותי עוד מרצים צעירים ומבריקים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (דוד (דייב) קרצמר, מרדכי (מוטה) קרמניצר, מירי גור אריה וחברים נוספים. 

רותי מעולם לא התנגדה להגשת עתירות לבג"ץ. זה אבסורדי לטעון כך כשהיא המשיכה למלא תפקידים מרכזיים באגודה במשך כל השנים הללו. כבר בשנים אלו הגשת עתירות לבג"ץ הייתה אחד הכלים המרכזיים בהם נקטה האגודה אם לא המרכזי שבהם. 

רותי מעולם לא התנגדה להגשת עתירות לבג"ץ. זה אבסורדי לטעון כך כשהיא המשיכה למלא תפקידים מרכזיים באגודה במשך כל השנים הללו

כפי שהדגשת ובצדק, במהלך השנים הללו האגודה הגישה מאות עתירות לבג"ץ – בהן מהעקרוניות והמשמעותיות ביותר במשפט החוקתי הישראלי. אפילו לא זכורים לי ויכוחים עם רותי סביב הגשת עתירה בנושא כזה או אחר. כשהיה צריך להגיש באישון ליל בשנת 1992 עתירה נגד גירוש 400 אנשי חמאס, רותי ודייב היו אלה שייפו את כוחו של היועץ המשפטי של האגודה דאז, יהושע שופמן, להגיש את העתירה. כזכור, בעקבות הגשת העתירה קרא יצחק רבין לאגודה "האגודה לזכויות החמאס". 

זכויותיך ההיסטוריות שמורות לך היטב גם מבלי לגמד את תרומתם של אחרים. באותן שנים מעצבות לרותי היה חלק מרכזי בהכוונת דרכה של האגודה לשנים יבואו, לעיצוב דרכי פעולתה ולמיצובה כארגון הגדול והמרכזי בתחום זכויות האדם בישראל. בשנה שבה עבדת באגודה לא הספקת להגיש יותר משתיים-שלוש עתירות לבג"ץ. באותה עת בנוסף אליך עבדו רק שני עורכי דין נוספים באגודה, ומטבע הדברים יבול ההתדיינויות של שלושה עורכי דין שונה לגמרי מזה של מחלקה משפטית, המונה כיום 13 עורכי ועורכות דין המתמחות בנושאים שונים.

מעולם לא אימצתי את הפסוק "אחרי מות קדושים אמור". בעשרים השנים אחרונות נפערה תהום עמוקה בין עמדותיה של רותי לבין אלו של האגודה. בשם ההגנה על המדינה היהודית היא אימצה עמדות לאומניות ותמכה במדיניות גזענית – דבר שכאב לי באופן אישי. אך אין בכך כדי להפחית כהוא זה מהתפקיד המכריע שמילאה בתולדות האגודה לזכויות האזרח בשנים הקריטיות, שהשפיעו השפעה מכרעת על אופיה של האגודה עד עצם היום הזה.

 עו"ד דן יקיר, הוא היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח