כשחושבים מי המנהיגים שמדברים על החלפת השלטון באיראן וכיצד הם מתנהלים מול כל רמז של התנגדות כלפיהם, קשה להחליט אם לצחוק או לבכות. אין ספק כי שליטי טהרן הם אנשים רעים. חבל מאוד שבני עמם המדוכאים אינם זוכים לשלטון ראוי, שידאג לאזרחים ולרווחתם, ולא רק לעצמו ולמקורביו. לאחר שהסכמנו, מי השליטים שהגדירו את החלפת השלטון באיראן כאחת ממטרות המלחמה, וגם היא לא הושגה? לאור ציפיותיהם, ראוי לשאול כיצד הם פועלים מול קמצוץ התנגדות במדינותיהם.
אזכיר בקצרה את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, פושט רגל סדרתי שפרסומו בא מהנחיה (ערוכה) של תוכנית ריאליטי. הוא מרבה למנות מנחים בינוניים של תוכניות טלוויזיה בינוניות לתפקידי שרים, ואיש לא טורח להסתיר כיצד משפחתו מתעשרת מהחלטות ממשלתו.
מצבו העגום בסקרים שובר שיאים, אך הוא נחוש לנצל את כוחו להמשיך בדרכו. כך, הוא ניסה לתגמל בכסף את מי שניסו לפרוץ לקונגרס כאשר תוצאות בחירות בהן הפסיד לא היו לרוחו. מי שמעז לומר משהו נגדו מפוטר או מושפל בדרך אחרת, ויש רשימה מכובדת של גורמי חקירה או אנשים שהעידו נגדו וכעת מנגנוני הממשל חוקרים אותם. זהו רמז בוטה כלפי מי שיעז להתנגד לשליט העליון, והוא מעז לצפות מהאירנים להתקומם נגד שלטון אלים?
הדוגל השני בצורך להתקומם, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מספק עדות חיה מדוע הציפיה מהאירנים המדוכאים היא מחוצפת, מופרכת ומנותקת. כדי להבין כמה קשה לעמוד מול שלטון שלא בוחל באמצעים, די לראות את תהליך הבחירה במבקר המדינה.
כשבעל הכוח דורש
על מנת להבטיח שהפרקליט האישי ייבחר לתפקיד שומר סף שאמור להיות חסר פניות, נדרשו חברי הכנסת ממפלגת הליכוד להצטלם בעודם משלשלים את הפתק הנכון, וכך להוכיח את נאמנותם למנהיג. חופש בחירה? חופש מצפון? בחירות חשאיות, כאמור בחוק? לא כאשר כבודו ורצונו של המנהיג מונחים על המאזניים.
במה הסתכנו חברי הכנסת שנבהלו, והצביעו בעד עו"ד מיכאל ראבילו לתפקיד מבקר המדינה? איש לא סיכן אותם ואת משפחותיהם ובכל זאת הפחד שיתק אותם. כולם התייצבו ופעלו כפי שבעל הכוח דרש
ולא ארחיב על חוקי הפיכה, כאלו שכבר חוקקו ואחרים שעושים דרכם אצל המחוקקים הצייתנים, ונועדו למנוע כל ביקורת על השליט ועושי דברו. אזכיר רק את "חוק יאיר גולן", שנועד לשלול הטבות מאנשים שהקדישו את חייהם לביטחון המדינה אך נדרשים לסתום את פיהם כאשר יש להם ביקורת על המשטר, ויוזמה להכפיף את האקדמיה ותקציביה לפוליטיקאים.
המוחים באירן מסתכנים באובדן הכל – פרנסה, מעמד, חירות, חיים. במה הסתכנו חברי הכנסת שנבהלו, והצביעו בעד עו"ד מיכאל ראבילו לתפקיד מבקר המדינה? בנזיפה מצד אחד הסובבים את ראש הממשלה? בפגיעה במיקומם פריימריז? איש לא סיכן אותם ואת משפחותיהם ובכל זאת הפחד שיתק אותם. כולם התייצבו ופעלו כפי שבעל הכוח דרש.
מי שמומחה בזריעת פחד כמוהו (וכמו טראמפ), מי שדורש ציות מוחלט, מעז בחוצפתו ובצביעותו לצפות מהאירנים להתקומם נגד שלטון אלים, ומתפלא כשזה לא קורה. לאור זאת אין לדעת האם לצחוק או לבכות. אפשר לצחוק, בגלל הפער הטרגי-קומי בין התנהלות נתניהו כלפי נתיניו וציפיותיו מאחרים. ואולי, מאותה סיבה עצמה, מוטב לבכות.
