דניאל שוקרון חוקרת פלישה. את הפלישה של העולם אל תפיסת הגוף והדימוי העצמי שלה, ואת הפלישה של הדררה הצבעונית והמרשימה אל השמיים של אזורנו. לאט לאט לומדת הנפלשת לפרוש כנפיים גאות כשל הפולשת.

"אני במאבק יום יומי עם עצמי ועם דימוי הגוף שלי. מדדתי את כל הג'ינסים שלי מתחילת שנה א' ועד היום, שנה ג', וצילמתי כל ג'ינס עד הנקודה בה הוא נעצר על גופי. במהלך הצילומים, הביטחון שלי עלה והבנתי הרבה דברים על עצמי. אני כבר לא מפחדת מהמשקל… שמתי לב להמון קווי דמיון ושוני ביני לבין הציפור הזו. הדררה, פורשת כנפיים, צבעונית, מוחצנת, גאוותנית. לעומתה, יש אותי, עומדת כפופה, חסרת ביטחון, עם הידיים שמוטות. מרגישה שהחברה פולשת אליי כמו שהדררה באזור מחייתה פולשת גם היא. החלטתי לאזור אומץ לתת ביטוי לדררה בצילומים, על ידי פתיחת הידיים שלי לרווחה, מלאה בביטחון, כמעין תחושת ניצחון. במעין גרדיאנט, עשיתי השוואה ביני לבין הדררה, פרישת הכנפיים של הדררה, ופרישת הידיים שלי"