שני דברים הדהימו אותי השבוע בפרשת התמונות המודלפות של ענת הראל. האחד, כמות האנשים שמתלהבים בטרפת מחזה חשוף של אישה, מה שכנראה מעיד שלא ראו אחד כזה כבר הרבה זמן. השני הוא שקראתי כמה וכמה דעות בסגנון "באמת נורא, אבל תכלס זאת גם אשמתה. הפתרון הוא פשוט לא להצטלם בצורה מופקרת ואז לא ייגרמו בעיות כאלה". קצת מזכיר משהו בסגנון "אם היא לא רצתה את זה למה היא התלבשה ככה", לא?
לא נראה לי שאותם אנשים הבינו את הנקודה. העירום הוא לא האישיו פה. האישיו הוא פרטיות שחוללה ונגזלה, כמו שגונבים רכוש. גם אם השארתי את הבית שלי לא נעול, אין לאף אחד זכות לבוא ולקחת מה שבפנים. אז לאחד יש במחשב תמונות שלא היה רוצה שידלפו הלאה, לאחר יש קבצים של יומן אישי ולשלישי יש תכתובות מסווגות עם הבוס. לכל אחד מאיתנו יש דברים פרטיים שגם אם הם לא מוגדרים כ"מביכים" עדיין לא היינו רוצים שיתגלגלו בציבור. מה תועיל כאן התייפיפות? הרי בכל דבר שאתה עושה או מחזיק ברשותך אפשר להשתמש נגדך אם מאוד רוצים, ומקרי פריצה למחשב מתרחשים וימשיכו להתרחש, גם אצל החסודים והצנועים ביותר שביניכם, פשוט מפני שיש אנשים חרא בעולם. באמת שלא יעזור אם תצקצקו. במקום זה, כשמידע לא-לכם מתגלגל אליכם, תהרגו את הבאזז ואל תעבירו הלאה. זהו. ככה פשוט.
