"היום הוא היום בו אמורה לצאת הכרזה של יום העצמאות!" הכריזה בהתלהבות רוני, אחת העורכות של "המקום הכי חם בגיהנום" אחרי ששאלה אותי אם אני יודע איזה יום היום, ואמרתי "שלישי," ביובש מוחלט.

"נכון, ביום ראשון משרד התרבות והספורט של מירי רגב הבטיח לך שהיום אפשר יהיה לקבל את הכרזה, עיתונאי פח שלא עוקב אחרי סיפורים שכמותך," המשיכה בטון ביקורתי ומתנשא.

אוקיי, אז היא לא באמת אמרה שאני עיתונאי פח. אבל היי, אף אחד הרי לא צריך לדעת את זה, כמו שאף אחד לא צריך לדעת שלא באמת עקבתי אחרי מה שקורה עם כרזת יום העצמאות המסורתית שמשרד התרבות והספורט של השרה מירי רגב (דגלים! כפיים!) לא הכין השנה לרגל ליום העצמאות, רק כי מישהו שם פישל ולא העביר לזה תקציב.

בסוף התקשרתי היום, שוב, למרכז ההסברה במשרד התרבות והספורט, לבקש את הכרזה. ביקשו ממני לחכות על הקו. אחרי שלוש דקות, הגברת האדיבה שעונה לטלפונים חזרה אל השיחה:

מרכז ההסברה: אני מצטערת, אבל אין כרזות.

אני: אין? אבל אמרו שייצאו היום.

מרכז ההסברה: לא הדפיסו השנה.

אני: לא הדפיסו וגם לא ידפיסו? יום העצמאות זה מחרתיים.

מרכז ההסברה: כן, אבל השנה זה קצת בעייתי.

אני: למה לא הדפיסו?

מרכז ההסברה: אני לא יודעת. אולי משיקולי תקציב, אבל לא הדפיסו. עדיין לא.

אני: מישהו עובד על זה? יש כיוון? משהו?

מרכז ההסברה: יש כרזה, אבל היא עוד לא הודפסה. אולי היא תודפס, אבל כרגע היא עוד לא הודפסה.

אני: אז אפשר לקבל אותה במייל כקובץ ולהדפיס אותה בעצמי?

מרכז ההסברה: לא. תנסה להתקשר מחר.

אני: למרות שיום הזיכרון?

מרכז ההסברה: אה, נכון. אז אל תתקשר ב-11 כי יש צפירה.

אני: אממ… אוקיי.

מרכז ההסברה: יום טוב ולהתראות.

דוברת משרד התרבות והספורט אמרה שתבדוק את הסוגיה, ואז שלחה לנו קובץ PDF של הכרזה בוואטסאפ. ״תנסה לבקש שוב את הכרזה ותעדכן אותי,״ היא הציעה בהמשך ההתכתבות, אבל מאז הקו במרכז ההסברה תפוס. טוב, הם בטח מתקשרים כרגע לכל בתי הספר בארץ כדי שיבואו מהר לאסוף את הכרזה.

מה, לא?

והנה הכרזה המדוברת לאחר שהמרנו אותה מ-PDF ל-JPEG. אתם יכולים להודות לנו אחר כך: