העמותה לייהוד יפו

איך הגיעו לגור בלב יפו היהודית-ערבית יותר מ-100 בני ישיבת "שירת משה", שמקבלת מיליונים מהמדינה וקשורה לעמותות שפועלות לייהוד מזרח ירושלים?

 

מתחת לבית המשופץ ברחוב ציונה תג׳ר ביפו התכנסו השבוע כמה עשרות תושבים, צלמים מקומיים, פעילים חברתיים וחברי כנסת, על מנת למחות על מה שהם מגדירים "פלישה של גורמים עויינים" אל שכונת המגורים השקטה שלהם. לטענתם, הבניין שנמכר ב-2013 ושופץ בארבע השנים האחרונות מאחורי כיסויים ופיגומים, משמש היום כאכסניה לעשרות רבות של בחורי ישיבה ואורחיהם, בניגוד לייעוד הבית, מגורים.

הפוליטיקאים שהגיעו היו הדמויות הקבועות באירועים מסוג זה: איימן עודה, תמר זנדברג, עיסאווי פריג׳, עבד אלחכים חאג׳ יחיא, מחמד בראכה, טאלב א סאנע, דב חנין, מוסי רז וחברי מועצת העיר תל אביב גבי לסקי ואמיר בדראן. הנאומים לא חידשו כלום. כולם תמכו, הזדהו, הזהירו והשוו. חלק מהם הבטיחו לעזור ואף התחייבו לפגישה עם ראש העיר רון חולדאי. המצלמות צילמו והמיקרופונים הקליטו והפוליטיקאים נעלמו לכיוון רחוב יפת והשאירו אותי עם התושבים.

תמר זנדברג, איימן עודה ואיברהים אבו שינדי בעצרת ביפו. צילום: יואל הרצברג

״אני ספרתי משהו כמו 60 איש בבית הזה״, אומר ג׳ורג׳ מנסור, תושב הרחוב וסמנכ״ל סינמטק תל אביב. ״אנחנו מעריכים שיש שם איזה מאה מיטות. הנה, תסתכל בחלון, תראה את מיטות הקומותיים. אין לי בעיה שתבוא לפה כל משפחה, אפילו של מתנחלים, אבל שלא יהפכו לי פה את הבניין הזה לאכסניה, לישיבה. בדרום תל אביב פתחו פיליפינים בתוך דירות כנסיות. אמרו להם שימוש חורג וסגרו להם אותם. למה פה לא?״

״ברחוב הזה גרות כל האוכלוסיות ביחד. פתאום הגיעה חבורה של פנאטים שלומדים בישיבת ׳שירת משה׳ בעג׳מי, שבאו להרוס, שבאים אנטי, שאומרים לנו דברים כמו ׳אנחנו יהודים ואתם ערבים ובחיים לא נעבוד איתכם, אנחנו לא יכולים להיות שכנים, אין דבר כזה עם פלסטיני׳".

ישיבת ״שירת משה״ הוקמה על ידי הרב אליהו מאלי בשנת 2008, ברחוב טולוז בשכונת עג׳מי ביפו. בישיבה לומדים כמאה תלמידים, חלקם חיילי הסדר. הקמתה של הישיבה בלב שכונת מגורים גררה עימותים עם התושבים והפגנות נגד הקמתה, אך המאבק דעך והישיבה עדיין יושבת בין בתי התושבים.

סרטון היכרות עם הישיבה, מתוך אתר האינטרנט של הישיבה

בדף הבית של הישיבה נכתב ״דורנו זקוק למענה ראוי, כנה ומלא עוז וזקיפות קומה, שכן עם ומדינה ללא רוח וזהות כגוף ללא נשמה. עמותת 'מה יפו פעמי בת ציון' שואפת לרומם ולהעצים את העיר יפו ולהנחיל אמירה חדשה ורעננה, הנמשכת ממעיין החיים היהודי״. הרב מאלי אינו מסתיר את שאיפותיו הדתיות והלאומיות ולמרות שאינו מתראיין כמעט לעיתונות, ניתן לשמוע את דבריו בשיעוריו באינטרנט.

״יש מלכות הכנה ויש מלכות נצח״, הוא אומר לתלמידיו באחד השיעורים. ״בוודאי כשאתה הולך בצורה מדורגת אתה מתחיל במלחמות הגנה ואחר כך יוצא למלחמות התקפה. בוודאי כשאתה בונה תודעה לאומית אתה בונה אותה קודם כל בקומה התחתונה שלה - הקיומיות. יש מלחמה על ההכרח הקיומי, לעומת מלחמה על היעוד.

"אין לך בעיה לכבוש את הר הבית, לסלק את הווקף, להרים את מסגד עומר ולהתחיל בבניית בית המקדש, נכון?", הוא אומר לתלמידיו באחד השיעורים, "אבל מישהו אחר שגר בצפון תל אביב יגיד לך, 'נפלת על הראש?' הוא יגיד לך שאתה מסכן את כל המפעל הציוני בהתנהגות הבלתי אחראית שלך. הוא חושב שהפנאטיות שאינה מתחשבת בריאליות של המציאות, בקלות יכולה לגלגל חורבן לפתחנו. לכן מבחינתו אתה המסוכן ביותר… אתה מבין איך הם מסתכלים על זה? בניית התודעה הלאומית זה תהליך הדרגתי ואטי ועד שאתה מגיע לכך שהעם כולו איתך, אתה לא עושה את זה בלי שאתה יורד לתל אביב. אין מה לעשות״.

הרב אליהו מאלי. צילום: אתר האינטרנט של "ערוץ מאיר"

הבית בציונה תג׳ר 15 הוא בית ערבי גדול שנבנה ב-1935. תושביו גורשו במלחמת העצמאות, והנכס עבר לרשות המדינה ולחברת ״עמידר״ ואוכלס על ידי דיירים יהודיים. בשנת 2013 נמכר בסכום של יותר מ-10 מיליון ש״ח לדורה זיטנו, אזרחית ארגנטינה שלא חיה בארץ, שהעבירה את הנכס לרשות אנשי הישיבה. ארבע שנים נערכו שם עבודות ובערב אחד לפני כחודשיים הגיעה משאית שעליה הכיתוב 'עבודה עברית בלבד', עם פועלים שלובשים חולצות עם אותו כיתוב והתחילו לפרוק ציוד רב.

לפי עדותו של תושב השכונה אברהים אבו שינדי, מנהל המתנ״ס היהודי-ערבי ביפו, כשניסו כמה תושבים לחקור במה דברים אמורים הגיעו מיד כ-30 שוטרים חמושים לרחוב השקט בדרך כלל. אלה הסבירו לתושבים שהבית עתיד להיות אכסניה עבור תלמידי ישיבת ״שירת משה״. התושבים מספרים שהשוטרים דרשו מהם להציג תעודות זהות ולהזדהות. ״איפה נשמע כדבר הזה?", אומר אחד מהם, ״מה עם חופש התנועה? זאת השכונה שלי, הרחוב שלי, הבית שלי״.

הבית ברחוב ת'גר לפני השיפוץ. צילום: גוגל סטריט וויו

הבית ברחוב ת'גר כיום. צילום: יואל הרצברג

״החברה שבאים לכאן, הם אולי מנומסים, אומרים שלום ברחוב, אבל אני לא יכול לנתק אותם מהרעיון הבסיסי שעומד בסיבה לזה שהם פה – למנוע התערבבות של יהודים עם ערבים ולהשתלט על נכסים ערביים״, אומר איתן שמואלי, אחד מתושבי הרחוב ופעיל בוועד השכונה. ״הישיבה סגורה בפני התושבים, מנותקת לגמרי מהם. הם באו על מנת להחליף את הערבים ביהודים. כל התפיסה של הרב מאלי שהערבים הם על תקן גר תושב, זה תפיסה של שליט שנותן את חסותו לנתינים שצריכים לקיים דברים מסויימים והוא יחליט מה הזכויות שהוא מעניק להם. יש כאן גופים שמקבלים המון כסף וחותרים לטוהר הגזע ומניעת שותפות ערבית יהודית. כתושב יש לי תחושה שהעירייה והממשלה הפקירו אותי".

על פי מסמכי עמותת ״מה יפו פעמי בת ציון״, שהיא העמותה שמפעילה את הישיבה, העמותה קיבלה תמיכה ממשרדי ממשלה בסכום של 1,446,313 ש״ח, מתוכם כ-800,000 ש״ח מקופת החטיבה להתיישבות של משרד החקלאות וכ-540,000 ש"ח ממשרד החינוך. העמותה קיבלה תרומות על סך של כ-2.3 מיליון ש״ח, מתוכם 1.6 מיליון מתורמים שזהותם אינה ידועה. עיריית תל אביב יפו תמכה בעמותה ב-43,363 ש״ח. כלל התקציב של העמותה היה 5,365167 ש״ח.

בראש הישיבה עומד, כאמור, הרב אליהו מאלי, שלימד שנים רבות בישיבת עטרת כהנים בירושלים. ישיבת עטרת כהנים הוקמה ב-1983 כחלק מפעילות עמותת עטרת כהנים ליישוב יהודים ברובע המוסלמי. ביוזמת עמותת עטרת כהנים הוקמו שכונות יהודיות בהר הזיתים, באבו דיס, ובשייח' ג'ראח. אחיו של הרב הוא יהודה מאלי, מראשי עמותת אלע״ד, ששמה לה למטרה ליישב יהודים במקום תושבים ערבים במזרח ירושלים. לאורך השנים הם כשו והשתלטו על בתים בכפרים סילואן, ראס אל עמוד, א-טור ושכונת אבו תור. בנוסף, בנתה עמותת 'קרן שלם ירושלים', עמותת בת של אלע"ד, כ-80 דירות בראס אל עמוד.

תקציבה של עמותת אלע״ד גבוה בהרבה, ועומד על כ-56 מיליון ש״ח לשנה בממוצע, כאשר יותר מ-60% מהתרומות באות מגופים או חברות שרשומים במדינות המאפשרות מקלטי מס כמו איי הבהאמה, מה שמאפשר לשמור על חסיון זהות הבעלים, פרקטיקה נפוצה בקרב גופים ישראליים שרוכשים נכסים פלסטינים.

לכשעצמו, לא היה הקשר המשפחתי לעמותת אלע״ד ראוי לציון, אלא שמעיון בדו״ח המילולי לשנת 2014 של הישיבה ביפו, מתגלה מערכת קשרים מורכבת בין חברי העמותה לעמותות נוספות1 בהן חלקם חברים, שמובילות בשלושה נתיבים עיקריים בעלי מאפיינים ימניים לאומניים, ודרכי פעולה דומות.

אחד הנתיבים העיקריים הוא קבוצת עמותות שממוקמות בבית אל, מקום מושבו הקודם של הרב אליהו מאלי, שמפעילות שם מוסדות דת, אולפנות וישיבות. פעילויות נוספות כוללות מענקים לתלמידי ישיבה, הפצת הדת בפעילות ארצית ורכישת דירות להשכרה לאברכים ולפעילויות אחרות. אחת העמותות שבסיסה בבית אל היא עמותת ידידי ערוץ 7, שמטרותיה המוצהרות הן ״לסייע לערוץ 7 בהפקת תוכניות, שיפורן והרחבתן", וכתובתה היא כתובתו הביתית של חנוך הכהן-פיוטרקובסקי, נציג הבעלים של חברת הולילנד-הולדינגס, חברת אחזקות שרשומה באיי מרשל, עוד מקלט מס.

איי מרשל והולילנד הולדינגס הם נתיב נוסף ומרתק אליו קשורים חברי עמותת ״מה יפו פעמי בת ציון״. באשכול זה ניתן למצוא, מעבר לעמותת ידידי ערוץ 7, גם שתי חברות תקשורת דתית- ׳בשבע׳, השבועון לציבור הדתי ו׳ישראל נשיונל ניוז בע״מ׳, שתיהן חברות בת של הולילנד הולדינגס. להרחבה בנושא זה כדאי לקרוא את הכתבה המרתקת של איתמר ב״ז ב״עין השביעית״.

הצצה לתוך המרפסת הסגורה. צילום: יואל הרצברג

חברה נוספת שקשורה לנתיב זה היא החברה לפיתוח קרית הישיבה בית אל בע״מ, שגם היא חברת בת של הולילנד הולדינגס. זוהי חברת נדל״ן פרטית שרשומה באיי מרשל והתה אחראית לבניית שכונת האולפנה בבית אל. בניית השכונה נעשתה ללא קבלת היתרי בנייה, ומחוץ לגבולות צו התפיסה שמסדיר את מעמד רוב אדמות בית אל, דבר שהוביל להוצאת צווי הפסקת עבודה עוד בשלב עבודות התשתית ולאחריהן צווי הריסה בידי המנהל האזרחי. היזמים התעלמו מהוצאת הצווים, ומנגד לא נאכפו הצווים על ידי המנהל שהוציא אותם. בנוסף הסתבר שחלק מהבנייה נעשתה על אדמות פלסטיניות פרטיות: חלקות 34 ו־39, שהן חלקות הרשומות בטאבו על שם שני תושבי הכפר דורא אל קרע הסמוך.

הנתיב השלישי הוא נתיב ״חינוך והפצת ערכי היהדות והציונות. ארגון אירועי תרבות יהודית… עידוד וקידום מגורים בעיר תל אביב וקיום פעילויות בתחומי הרווחה והחינוך הבלתי פורמלי ברחבי העיר״, כפי שמצהירה עמותת ״חברותא- המרכז למודעות יהודית״, אחת מהעמותות, בה חבר נוך הכהן פיוטרובסקי, אותו פיוטרובסקי מעמותת ידידי ערוץ 7, שחבר גם בעמותת ״איגוד הישיבות הגבוהות״, שמטרתו, בין השאר, ״לפתח מוסדות תורה לאומיים קיימים וחדשים״. אחד מחברי העמותה הזו הוא ח״כ בצלאל סמוטריץ׳.

על פי כל הנתונים האלה נראה שישיבת ״שירת משה״, אם כן, מקושרת לחברות ועמותות שמאפייניהן הם, בין השאר, אופי ומיקום מתנחלי, רכישת נכסים פלסטינים ואיכלוסם על ידי יהודים, השתלטות בלתי חוקית על נכסי פלסטינים, מדיניות של הפצת חינוך דתי וערכים ימניים, מדיניות מוצהרת של פעילות בתל אביב-יפו במטרה להחליף אוכלוסיה ולייהד אזורים ערביים וקשר לאמצעי תקשורת דתית המשמשת להפצת משנתם.

פלאייר שחולק בכנס גרעינים תורניים במתנס בית צ׳רנר ביפו בספטמבר 2015. בכנס נכח שר החינוך נפתלי בנט

לטענת התושבים, הכוחות מולם הם פועלים הם כוחות גדולים ומאורגנים. הם מאשימים את העירייה והמשטרה שהן עושות יד אחת עם המתנחלים שמקבלים תמיכה כספית מהחטיבה להתיישבות וממשרד החינוך, ורוח גבית מהממשלה באופן כללי. התושבים טוענים לאוזלת יד של רשויות האכיפה בכל המישורים: לטענתם, שינוי הייעוד של הבית אינו חוקי אך אינו נאכף על ידי העירייה. כמו כן, הם טוענים שהבית, שהינו בניין לשימור מחמיר, שופץ תוך ביצוע חריגות בניה רבות ותוך ביצוע שינויי חזיתות והתעלמות מחוקי השימור.

לאף אחד מהתושבים לא ניתנה גישה אל תוך הבית, שבשעריו ודלת הכניסה שלו מותקנים מנעולים חשמליים עם קודנית, אבל כבר במבט על החזית לרחוב רואים בניה ללא היתר, לכאורה. על הקשתות הגדולות של המרפסת הקדמית התקינו חלונות ענק שחוסמים את הפתחים ויוצרים למעשה חלל פנימי נוסף. סגרו מרפסת.

מצלמות אבטחה מעטרות את הבית המשופץ. צילום: יואל הרצברג

נסיון למצוא מסמכים, היתרים או צווי הפסקת עבודה שהוצאו במהלך השיפוץ נדון לכשלון. לעיריית תל אביב יש את אחד הגנזכים המסודרים בארץ. כמעט כל תיקי הבנין בעיר סרוקים וניתן לצפות בהם באתר העירייה ללא תשלום. גם תיק הבית בציונה תג׳ר 15 נסרק, אבל אין בו שום מסמכים החל מ-2010. התושבים טוענים שיד אלמונית העלימה במזיד את המסמכים, אבל קשה להוכיח טענה כזו. פניתי לגנזך בבקשה לצפות בתיק הפיסי. בקשתי סורבה, בטענה שלא מאפשרים לצפות בתיקים סרוקים. פניתי בכתב על מנת לקבל אישור חריג, אבל לא נעניתי. בשיחה עם אחד מעובדי הגנזך הוא אמר שאין שום מסמכים מאז 2010 גם בתיק הפיסי. הוא גורס שלמרות שנעשה בנכס לשימור מחמיר שיפוץ במשך ארבע שנים, לא הגישו שום בקשות לשיפוץ בשנים האלה ושמותר לשפץ בית בלי בקשת היתר. לשאלתי לגבי סגירת פתחי המרפסת בחלונות, הוא אמר שלא הוגשה בקשה כזו. עם זאת, אם יש שינוי חזית צריך להגיש תלונה לפיקוח.

מעיריית תל-אביב נמסר בתגובה: ״מדובר במבנה ישן, שנבנה זמן רב לפני קום המדינה, ולכן על פי החוק ובדומה למבנים דומים - רואים אותו כבנוי כדין. השימושים המותרים בו נקבעים על פי התב"ע החלה באזור, הקובעת כי מותר להשתמש בבניין למגורים. גורמי האכיפה בעירייה ביצעו ביקורת במקום לאחר השיפוץ הנוכחי ולאחר בחינה משפטית לא נמצא חריגה מהמותר. העירייה ממשיכה לבצע מעקב ופיקוח על הפעילות במקום על מנת לוודא כי השימוש אינו חורג מן המותר בחוק. גם אם שימוש כזה או אחר אינו נראה לעירייה הרי שהיא פועלת במסגרת סמכויותיה החוקיות לגבי הפעילות במבנה הנדון, כפי שהדבר נעשה בכל מבנה אחר ברחבי העיר.

״הצו עליו מדובר הנו צו הפסקת העבודה שיצא בשנת 2014, והעבודות אכן הופסקו; המדרגות נהרסו, הגלריה נאטמה, לא בוצעו בה עבודות והיא לא נמצאת בשימוש משנת 2014. באשר למסמכים בתיק הבניין- בניגוד לנטען, אף מסמך לא "נמחק", צווי הפסקת עבודה אינם מתויקים בדרך כלל בתיק הבניין, ועל כן לא התווספו מסמכים נוספים לאחר שנת 2010״.

״כל חריגת בנייה קטנה פה מפסיקים תוך זמן קצר״ , אומר איתן שמואלי. ״לפני כמה חודשים שמנו עציצים ברחוב שיהיה יפה, תוך כמה שעות באו פקחים והסירו אותם. מיד. אבל הבנייה הלא חוקית זה רק פן אחד של האלימות שלהם. אנחנו לא צריכים לראות אקט פיזי כדי להגדיר אלימות כי כל מה שנעשה פה הוא אקט אלים. אני כתושב קיבלתי מכתב מעורכי הדין של הרב מאלי שאם אני לא אזהר הם יתבעו אותי על הסתה ועל לשון הרע. אני לא צריך לחכות שיבוא יום אחד והם יחסמו לי פה באיזה בטונאדה. עצם הדברים שהרב מאלי אומר זה מסית לאלימות וגזענות. אני לא רוצה לחכות עוד כמה שנים ולחוות אלימות פיסית מהם, את המימוש של האידיאולוגיה שלהם״.

״זה יהפוך לרחוב א-שוהדא בחברון פה״, אומרת פרופ׳ רינה טלגם, אף היא מתושבות הרחוב. ״זה מתחיל בהשתלטות על בית, הכנסת ריהוט ומזרונים בלילה במבצע צבאי, עכשיו הם גם מסתובבים כאן בחבורות עם נשק ואחרי זה עוד יסגרו לנו את הרחוב ורק להם יהיה מותר לעבור. כרגע אנחנו מנהלים מאבק מנע, נלחמים על הצביון של הרחוב שלנו, אבל לא רק עליו, אלא על הצביון של כל העיר״.

״אני מפחדת לתת לילדים לשחק בחוץ״, אומרת סברין סוואעד, שביתה נמצא מול האכסניה. פה זאת שכונה שכולם שכנים טובים, מדברים אחד עם השני, חוגגים ביחד, יהודים וערבים. אלה זרים, לא מתערבבים. אנחנו מפחדים״.

״נולדתי ברחוב 60 ליד הים״, אומר לי סמי מהמכולת. ״אני לא יודע מה יהיה, כי הם שמים הרבה כסף ואנשים שזקוקים לכסף מוכרים, בסוף הם עוד יקנו גם את הבית שלי. מסתובבים ברחוב כאילו המקום הזה שייך להם. מה יגידו אנשים שגדלו פה ועכשיו זורקים אותם החוצה? הם לא יפסיקו עד שיסלקו מכאן את כל הערבים, כמו שקורה בעג׳מי ובכל יפו כבר הרבה שנים. חבל, כי חיים פה אנשים טובים ביחד בדו קיום אמיתי. אתה יודע, הרי אי אפשר לסנן את המים מהחול של הים, זה מה שיפה בלחיות ביחד״.

הרב מאלי: "יחסית מצוינים עם השכנים"

לאחר נסיונות רבים הסכים הרב מאלי להשיב למספר שאלות, וזאת למרות שלדבריו אינו מתראיין לעיתונות.

שלום, כבוד הרב מאלי

"כן, מדבר".

שלום. קוראים לי יואל הרצברג ואני עיתונאי עבור המקום הכי חם בגיהנום ורציתי לשאול אותך שאלה או שתיים

"אני מעדיף שלא להתראיין בבקשה".

אפילו לא שאלה אחת? רק רציתי התבטאות שלך לגבי הבית ברחוב ציונה תג׳ר

"אה, בית ככל הבתים, שאנחנו גרים שם בשכירות וזהו".

מי גרים שם?

"תלמידי הישיבה גרים שם, על פי החוק וזהו".

כלומר שעשיתם שינוי ייעוד מבית מגורים לאכסניה?

"זה בית ששכרו אותו וגרים בו אנשים, זהו".

אני מאד מודה לך הרב מאלי

"האנשים האלה זה תלמידי ישיבה, אבל הם אזרחים ככל אזרחי הארץ".

אוקיי. ואתם ביחסים טובים עם השכנים?

"יחסים מצוינים".

אני מאד מודה לך אדוני, שתהיה לך שנה טובה

"שנה טובה".

ביקשתי תגובה מהשר אורי אריאל לגבי מדיניות המימון של הישיבה בכספי החטיבה להתיישבות, אך הוא בחר שלא לענות.

תגובות

|

Send this to a friend