בית המופתי יהפוך לבית רמב״ן: תנועת ״אמנה״ מקימה שכונה חדשה בלב שייח' ג'ראח

תנועת ההתיישבות אמנה רשומה כמגישת תוכנית להקמת 122 יחידות דיור במתחם מלון שפרד בשייח' ג'ראח – כך עולה ממסמך ההוראות של תוכנית 101-1602689, שהוגשה למינהל התכנון באוגוסט. התוכנית נקראת ״בית רמב״ן – דרך הר הזיתים 16״, בלי זכר לשם המלון. רק בדברי ההסבר שבראש מסמך ההוראות מופיע השם המוכר: ״התכנית מציעה לשמר את המבנה ההיסטורי- מלון שפרד-בית המופתי, תוך הריסת תוספות בנייה מאוחרות וחשיפת המבנה המקורי״.

בעמוד 7 של מסמך ההוראות, בפרק ״מגיש התכנית״, רשום אליהו מנחם הירשהורן, ובעמודת ״שם תאגיד״: ״אמנה״. כתובת הדוא״ל שלו בדומיין של התנועה, והכתובת היא קלרמון גנו 13 בירושלים, מטה התנועה לפי העמוד ״צור קשר״ באתר של אמנה. לפי רשם החברות, באותה כתובת רשומה גם ״בניני בר־אמנה״, חברת הבת שדרכה, לפי אתר התנועה, ״מקימה אמנה פרויקטים של בניה ביישוביה״. שדה ״יזם״ נותר ריק, ואין במסמך פרטים על בעלי הזכויות בקרקע.

התוכנית נקלטה במערכת מינהל התכנון ב־23 באוגוסט, ועמדה בתנאי הסף שמונה ימים אחר כך. מאז היא ״בבדיקה תכנונית״. את ההחלטה אם להפקיד אותה להתנגדויות הציבור תקבל הוועדה המחוזית, אבל קודם תדון בה הוועדה המקומית של העירייה ותגיש המלצה. לפי Arab News, שקיבל ביום רביעי, 21 באוקטובר, הודעה מעיר עמים, התוכנית קבועה לדיון ראשון בוועדה המקומית ב־11 בנובמבר. עד ההפקדה אי אפשר להגיש נגדה התנגדות, ובאתר מינהל התכנון ההגשה המקוונת ״לא פעילה בשלב זה״.

מה בדיוק מבקשים לבנות

התוכנית חלה על 5.788 דונם. לפי טבלת הזכויות, מוצעות בה 122 יחידות דיור בבנייה של 12 קומות ובגובה של 47 מטר ״מעל הכניסה הקובעת״. 47 המטרים נמדדים עד רצפת הגג, ומעליהם מותרות ״קומות טכניות״ לחדרי מכונות ולמאגרי מים. ההוראות מתירות גם סטייה של 2 מטר בגובה, ו״גמישות במספר הקומות ובגובה המבנים לעת מתן היתר בניה״.

למגורים מוקצים 14,941 מ״ר, כולל ממ״דים ושטחי שירות, כ־122 מ״ר בממוצע לדירה. מעבר לזה מוקצים 1,464 מ״ר למרפסות מקורות, ואם יידרשו מרפסות לא מקורות, הן ״יבואו בנוסף לשטחים אלה ללא צורך בהגשת תכנית נוספת או הקלה״.

מתחת לקרקע מוקצים עוד 7,836 מ״ר ל״חניה, אחסנה, מעברים, מבואות, חדרי מדרגות, מערכות טכניות״, ובשלב ההיתר ״תותר תוספת קומות תת־קרקעיות עבור שטחי חניה, אחסנה ומערכות״, ״ללא צורך הגשת תכנית נוספת״. השטחים האלה לא נספרים בטבלה.

סעיף אחר מתיר ״תוספת עד 10% יח״ד ללא שינוי בשטחים ללא צורך פרסום הקלה״. בפועל עד 134 דירות, בלי לפרסם בקשת הקלה, ההליך שבו שכנים יכולים להתנגד לחריגה מהתוכנית. יחד עם סעיפי הגמישות בגובה, בקומות התת־קרקעיות ובמרפסות, אפשר יהיה לבנות יותר ממה שמופיע בטבלה, בלי תוכנית חדשה ובלי הקלה.

״תוספת עד 10% יח״ד ללא שינוי בשטחים ללא צורך פרסום הקלה״

מתוך הוראות התוכנית

לצורכי ציבור, ״מבני חינוך, דת וחברה״, מוקצים 260 מ״ר בלבד, כולל שטחי שירות. גם הם לא יקבלו מגרש משלהם: בהוראות הם ״הפרשות מבונות״ בתוך מגרש המגורים.

זו ״תכנית שמכוחה ניתן להוציא היתרים או הרשאות״: אם תאושר, אפשר יהיה לבקש היתר בנייה ישירות, בלי תוכנית מפורטת נוספת. הבנייה אמורה להתבצע ״בהינף אחד״, ואם לא תמומש תוך שבע שנים, יפקע תוקף התוכנית, אלא אם הוועדה המחוזית תאריך אותו.

המבנה ההיסטורי מסומן לשימור, ושיקומו ייעשה ״בהתאם לתיק תיעוד ובהנחיית אדריכל שימור״. באותו סעיף ההוראות מתירות ״תוספת בניית שתי קומות מעל גג המבנה לשימור״, מדרגות ומעליות חיצוניות או פנימיות והקמת מטבח באגף הדרומי. במפת התוכנית מסומנים להריסה מבנים בחלקו המזרחי של המתחם, שמפת המדידה מתארת כ״בית בבנייה״.

״בסמיכות לקו רכבת קלה״

את התוכנית ערך האדריכל קרלוס פרוס, ובדברי ההסבר היא מוצגת כ״תכנית לתכנון מתחם מגורים בסמיכות לקו רכבת קלה״. הרשות לפיתוח ירושלים מציגה כמדיניות של עיריית ירושלים ושל הוועדה המחוזית את ציפוף הבנייה לאורך תוואי הרכבת הקלה, ולפי שלום עכשיו, מדיניות הוועדה המחוזית היא לאשר בנייה רבת קומות לאורך הרכבת גם מעבר לקו הירוק: בגילה, בגבעת המטוס, בפסגת זאב ובנווה יעקב.

מבדיקת המקום הכי חם בגיהנום, לפי נקודת הציון שבהוראות התוכנית, תחנות הקו האדום הקרובות למתחם הן גבעת התחמושת ושמעון הצדיק. הן נמצאות במרחק של כ־640 וכ־740 מטר ממנו בקו אווירי.

אלא שבתוכניות אחרות בשכונה, גם כאלה שקרובות לרכבת, לא אושר גובה כזה. בשלוש תוכניות מגורים שאושרו בשייח' ג'ראח בין 2014 ל־2020 ושבדקנו, הבניינים בני ארבע עד שש קומות: שלושה בנייני מגורים בני ארבע קומות לצד בניין לשימור, בניין בן חמש קומות מעל קומת חניה, בניין בן שש קומות. גם תוכנית ״מתחם למסחר תעסוקה ומגורים על ציר הרק״ל״ בשכונה, שנשענה במפורש על הרכבת, קבעה ״6 קומות מעל הקרקע״ לשלושה בניינים, וכללה שטח ציבורי פתוח. התוכנית של אמנה מבקשת 12.

בתוכנית של אמנה אין דיור בהישג יד ואין שטח ציבורי פתוח: כל 5.788 הדונם מיועדים ל״מגורים ד׳״. 260 המ״ר לצורכי ציבור הם פחות משני אחוזים משטחי המגורים שמעל הכניסה הקובעת.

בית שהמופתי לא גר בו

הבית בדרך הר הזיתים נבנה בשנות ה־30 עבור חאג' אמין אל־חוסייני, המופתי של ירושלים, כך לפי הודעה של עיריית ירושלים שפרסם משרד החוץ ב־2009. לפי ניר חסון ב״הארץ״, בנתה אותו חברה שהייתה בחלקה יהודית, והמהנדס שלה, ברוך קטינקא, היה איש ההגנה. לפי חסון, המופתי עצמו מעולם לא גר בבית. הוא העביר את זכות המגורים בו למזכירו, ג'ורג' אנטוניוס, ולאשתו קטי. אחרי מות אנטוניוס ב־1942 המשיכה אלמנתו לגור בבית, עד שעזבה בתחילת 1947, אחרי שהאצ״ל פוצץ בית ערבי סמוך. אחריה הוצבה במקום יחידה סקוטית של הצבא הבריטי, ובאפריל 1948 טופלו בבית פצועי שיירת הדסה. לפי הודעת העירייה, לעומת זאת, הבית הוחרם כשהבריטים גירשו את המופתי, והפך למוצב צבאי בריטי.

בתקופת השלטון הירדני הוסף לבית אגף, והוא הפך ל״מלון שפרד״, מלון לעולי רגל. אחרי 1967 הוכרז הנכס כנכס נפקדים, ולפי העירייה שימש את משרד המשפטים וכבית משפט מחוזי.

לפי העירייה, ב־5 בנובמבר 1985 נמכר המתחם לחברת C and M Properties. לפי ״הארץ״, הקונה היה איש העסקים האמריקאי ארווין מוסקוביץ. לפי ה״ג'רוזלם פוסט״, מוסקוביץ מימן גם פרויקטים של דיור יהודי בסילוואן וברובע המוסלמי. את שרשרת המכירה מתאר פסק הדין של בג״ץ מ־2012: האפוטרופוס לנכסי נפקדים הקנה את הנכס לרשות הפיתוח, ורשות הפיתוח מכרה אותו ל־C&M. מחיר העסקה לא פורסם. לפי ״הארץ״, המלון המשיך לפעול גם אחרי המכירה, תחת השם ״שפר״, ולפי העירייה, מ־1987 שכן בבניין משמר הגבול כ־15 שנה, עד שעבר לבניין חדש ליד כביש 1.

מונה חוסייני, מיורשי הנכס לטענתה, עתרה נגד ההקניה והמכירה, אבל בג״ץ דחה את העתירה על הסף בגלל השיהוי: ״הנכס נמכר למשיבה 5 לפני למעלה מ־25 שנים(!)״, כתבו השופטים. בשאלה אם היה צריך מכרז הם לא הכריעו. ״אני רוצה להבהיר – לא הייתה בעבר, אין בהווה ולעולם לא תהיה בעתיד עסקה למכירת מתחם שפרד בין החוסיינים לממשל הכיבוש״, אמר במסיבת עיתונאים ב־2011, לפי ynet, עבד אל־קאדר, שמוצג שם כבנו של המופתי.

20 דירות, משבר אחד

ב־2007 יזם מוסקוביץ תוכנית ל־122 דירות במתחם, לפי ה״ג'רוזלם פוסט״. ב־2009 היא שונתה, וביולי אותה שנה, לפי העירייה, אישרה הוועדה המקומית בקשה להיתר להריסת המבנים במתחם, פרט למבנה לשימור, ולבניית שני בניינים עם 20 דירות. כשבועיים אחר כך הביעו בכירים במחלקת המדינה האמריקאית בפני השגריר מייקל אורן את התנגדות ממשל אובמה. נתניהו דחה את הדרישה בישיבת הממשלה, וקבע שישראל לא תקבל תכתיבים כאלה במזרח ירושלים. ההיתר הסופי נחתם במרץ 2010, ימים לפני שנתניהו טס לוושינגטון, והעירייה הודיעה עליו בזמן הביקור.

ב־9 בינואר 2011 הרסו הדחפורים חלק ממבנה המלון, והחזית ההיסטורית נשמרה. מזכירת המדינה הילרי קלינטון כינתה את ההריסה ״התפתחות מטרידה שפוגעת במאמצי השלום להשגת פתרון שתי המדינות״ (תרגום המערכת), ובריטניה והאיחוד האירופי גינו. מלשכת ראש הממשלה נמסר כי ההריסה נעשתה בידי אנשים פרטיים ובהתאם לחוק, ושהממשלה לא הייתה מעורבת. לפי שלום עכשיו, הבנייה החלה עוד באותה שנה. לפי עיר עמים, במקום נבנה מתחם של 22 יחידות דיור, ובדוח שפרסם הארגון ביולי 2025 נכתב כי המתחם ״נבנה – אך טרם אוכלס״. לפי עיר עמים, התוכנית החדשה כוללת הריסה של בנייני המגורים הקיימים במתחם.

של מי הקרקע

התוכנית החדשה חלה על חלקות 5 ו־6 בגוש 31558. לפי הדוח של עיר עמים מ־2025, הליך הסדר המקרקעין, הרישום הרשמי של הבעלות בטאבו, הושלם ב־2024 במתחם ובמגרשים הסמוכים לו: ״קצת יותר ממחצית מהשטח שהוסדר נרשם על שם חברה פרטית – C&M Properties – המזוהה עם עמותת עטרת כהנים״, ועוד רבע על שם רשות הפיתוח. עטרת כהנים היא הארגון שפועל ליישוב יהודים ברובע המוסלמי, בשייח' ג'ראח ובהר הזיתים, כפי שתיארה סיון תהל. לפי עיר עמים, יורשי חוסייני ניסו להגיש תביעות במסגרת ההסדר ונדחו כמאוחרים, ונכון ליולי 2025, תביעה שלהם התנהלה בבית המשפט המחוזי.

על חוק נכסי נפקדים, שדרכו עבר הנכס לידי המדינה, כתב נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס בפסק דין מאפריל 2015 כי ״בהחלט ייתכן כי לפחות חלק מההסדרים שבחוק, אילו היו נחקקים היום, לא היו עומדים במבחנים החוקתיים״, כפי שדיווחה סיון תהל במקום הכי חם בגיהנום. הקשר המשפטי בין אמנה לבין בעלי הקרקע הרשומים לא מופיע בשום מסמך שבידינו, ורק נסח הטאבו יגלה מי מחזיק בחלקות היום.

15 אחוז מהשטח

מלון שפרד הוא החזית הצפונית של מאבק שנמשך בשייח' ג'ראח עשרות שנים. לפי עיר עמים, מאז שנות ה־70 הוגשו תביעות פינוי נגד כ־80 משפחות פלסטיניות בשכונה. בכרם אל־ג'אעוני פונו כשמונה בתים, ובבתים שפונו גרות היום כעשר משפחות מתנחלים. לפי דוח של האו״ם מ־2009, מסוף 2008 פונו מבתיהם בשכונה יותר מ־60 פלסטינים. ב־2021, כשבית המשפט העליון דן בפינוי משפחות מכרם אל־ג'אעוני, התגובה הכוחנית של המשטרה למחאות הובילה, לפי עיר עמים, להסלמה בירושלים ולמבצע ״שומר חומות״.

את התביעות בכרם אל־ג'אעוני מנהלת חברת נחלת שמעון, חברת בת של תאגיד אמריקאי בשם זהה שרשום בדלאוור. לפי ה״טיימס אוף ישראל״, ב־2003 היא קנתה את הזכויות בחלקות מהוועדים היהודיים הוותיקים שרכשו אותן במאה ה־19, בכ־3 מיליון דולר, וזהות התורמים שמאחוריה לא ידועה. במרץ 2022 קבע העליון שארבע משפחות לא יפונו לפני שמשרד המשפטים יבחן את טענת הבעלות שלהן, אבל התביעות לא נעצרו: בתביעה של נחלת שמעון נגד משפחת דיאב דחה בית המשפט המחוזי בפברואר 2025 את ערעור המשפחה. לפי אמנסטי, בנובמבר 2025 הקפיא העליון את הפינוי עד שיכריע בערעור.

התביעות האלה נשענות על חוק שעובד לכיוון אחד. חוק הסדרי משפט ומינהל מ־1970 מאפשר ליהודים שאיבדו רכוש במזרח ירושלים ב־1948 לקבל אותו חזרה. החוק לא הוחל על מערב ירושלים, ופלסטינים שאיבדו שם רכוש באותה מלחמה לא יכולים לתבוע אותו, כי נכסיהם הוגדרו כנכסי נפקדים. רבות מהמשפחות בכרם אל־ג'אעוני הן בעצמן פליטי 1948: ב־1956 שיכנו ירדן וסוכנות הפליטים של האו״ם בשכונה 28 משפחות פליטים מחיפה ומיפו. בנייר משפטי שפרסמה שלום עכשיו נכתב על כך כי שתי הקבוצות איבדו רכוש במלחמה, ״אך רק קבוצה לאומית אחת זכאית לתקן את העוול ההיסטורי״.

ובמזרח העיר כולה: לפי דוח של עיר עמים ובמקום מ־2017, רק 15 אחוז משטח מזרח ירושלים, 8.5 אחוז משטח העיר כולה, מיועדים למגורים פלסטיניים. לפי הסיכום השנתי של עיר עמים, ב־2025 קודמו בשכונות הפלסטיניות 3,240 יחידות דיור, פחות מ־4.5 אחוז מכל יחידות הדיור שקודמו בירושלים. לפי שלום עכשיו, בשנים 2023-2025 קודמו במזרח העיר 33,519 יחידות דיור לישראלים.

בשייח' ג'ראח עצמה מצטברות תוכניות. תוכנית ״מתחם נחלת שמעון״ (101-1237767), באזור שבין דרך שכם לשדרות בר לב, מציעה 316 יחידות דיור על 16.875 דונם, באיחוד וחלוקה ״ללא הסכמת כל הבעלים״. ב־22 בספטמבר החליטה הוועדה המחוזית להפקיד אותה בתנאים, ומאז היא ״במילוי תנאים להפקדה״. ולפי עיר עמים ושלום עכשיו, בדצמבר 2025 החליטה הוועדה המחוזית להפקיד תוכנית של הרשות לפיתוח ירושלים ל־1,500 יחידות דיור במתחם משרדי הממשלה והמטה הארצי של המשטרה, המתחם שמולו, לפי אתר התנועה, עומד מטה אמנה.

״עצם ריבוי התוכניות, והגופים הממשלתיים וקבוצות המתנחלים השונים שעומדים מאחוריהן, מראה עד כמה שיטתית פועלת ישראל להפוך את שייח' ג'ראח משכונה פלסטינית להתנחלות ישראלית״ (תרגום המערכת), אמר אביב טטרסקי, חוקר בעיר עמים, כפי שצוטט ב־Arab News. לדבריו, תוכנית שפרד היא חלק ממהלך רחב יותר של גופי ממשלה, ובהם משרד הבינוי והשיכון והרשות לפיתוח ירושלים, לבניית אלפי יחידות דיור למתנחלים ולא לתושבי השכונה הפלסטינים. המהלך הזה, לדבריו, בא אחרי שהתושבים הצליחו להתגונן מפני פינוי מבתיהם.

״אנחנו לא מתחרים בהם״

אמנה נוסדה ב־1978, לפי אתר התנועה, כ״תנועת ההתיישבות של גוש אמונים״, ולפי רישומי משרד האוצר האמריקאי, האגודה השיתופית שלה הוקמה ב־1979. לפי שלום עכשיו, שווי נכסיה מגיע לכ־600 מיליון שקל, ובשנים האחרונות היא מממנת גם חוות מתנחלים. בראשה עומד זאב חבר (זמביש), מזכ״ל התנועה. לפי +972 Magazine, חבר, שהיה מאנשי המחתרת היהודית, ריצה 11 חודשי מאסר על הנחת מטען חבלה מתחת למכוניתו של ד״ר אחמד נתשה, איש ציבור מחברון.

ב־2024 הטילו על אמנה סנקציות קנדה (ביוני) ובריטניה (באוקטובר). בריטניה קבעה כי היא ״מעורבת בבניית מאחזי מתנחלים בלתי חוקיים״ ומספקת מימון ״למתנחלים ישראלים המעורבים באיומים ובביצוע מעשי תוקפנות ואלימות נגד קהילות פלסטיניות בגדה המערבית״ (תרגום המערכת). שתי המדינות עדיין מחזיקות אותה ברשימות הסנקציות שלהן: הבריטית, שבה נוסף לה ב־2025 גם איסור כהונת דירקטורים, והקנדית. בנובמבר 2024 הצטרף משרד האוצר האמריקאי, שקבע כי התנועה מעורבת בתפיסה או בנישול של רכוש בגדה, והטיל סנקציות גם על בנייני בר־אמנה. הסנקציות האמריקאיות בוטלו ב־24 בינואר 2025, ארבעה ימים אחרי שדונלד טראמפ ביטל את הצו שעליו נשענו.

קלרמון גנו 13

הכתובת שבפרק מגיש התוכנית היא ״בית אמנה״, מטה התנועה, שעומד לא הרחק ממתחם המלון. גם לבניין הזה יש תוכנית ויש הפקעה.

לפי מסמכים שפרסמה שלום עכשיו, ב־30 באוגוסט 1992 החליטה הנהלת מינהל מקרקעי ישראל להקצות לאמנה כשלושה דונם בשייח' ג'ראח לתכנון, בפטור ממכרז. הנימוק: התנועה תעביר את משרדיה מתל אביב לירושלים, אף שלפי שלום עכשיו, בטופס ההקצאה עצמו כבר צוין שמשרדי אמנה נמצאים בירושלים. ב־1997 הגישה אמנה את תוכנית 4979 להקמת ״מוסד ציבורי״, וב־2005 נחתם הסכם פיתוח שבו התחייבה לשלם למינהל 913,640 שקל דמי שימוש.

לפי שלום עכשיו, מדובר בקרקע פלסטינית פרטית, ובה חלקה של משפחת אבו טאעה. הקרקע נכללה ב־1968 בהודעה על כוונה להפקיע, אבל לפי שלום עכשיו מעולם לא הופקעה בפועל. ב־20 בדצמבר 2009 חתם שר האוצר יובל שטייניץ על הפקעה של חלקה חדשה שהמינהל שרטט, שכללה את מתחם משרדי הממשלה שמעבר לכביש ואת המגרש של אמנה. המשפחה עתרה לבית המשפט המחוזי בדרישה לבטל את התוכנית ואת היתר הבנייה שניתנו לאמנה. העתירה נדחתה במרץ 2016, והמשפחה ערערה לעליון.

לפי שלום עכשיו, הבניין הוקם ב־2017, ועיריית ירושלים שכרה ממנו כ־713 מ״ר בחוזה לעשר שנים, תמורת 930,892 שקל בשנה, לשלוחה של לשכת הרווחה שמשרתת את השכונות הישראליות בצפון העיר.

באוגוסט 2018 עבר המטה מרמת אשכול לבניין החדש. לפי ynet, באמנה אמרו אז שהמטה החדש יסייע לעיבוי הרצף הטריטוריאלי של ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, ושהבניין ישלים רצף בינו לבין השכונה היהודית שמתוכננת במתחם מלון שפרד. זמביש סיפר שהמגרש ניתן לתנועה ״בזמנו מעיריית ירושלים בתקופת טדי קולק״, ולפי ynet בחינם. לפי המסמכים שפרסמה שלום עכשיו, את ההחלטה על ההקצאה קיבל מינהל מקרקעי ישראל, ובהסכם נקבעו דמי שימוש. זמביש גם הבהיר שייעודה של אמנה, יישוב יהודה ושומרון, לא ישתנה: ״אומנם בסוף הכל מתחבר לירושלים, שבה כבר יש גורמים טובים שעוסקים בהתיישבות, אבל אנחנו לא מתחרים בהם״.

״אומנם בסוף הכל מתחבר לירושלים, שבה כבר יש גורמים טובים שעוסקים בהתיישבות, אבל אנחנו לא מתחרים בהם״

זאב חבר (זמביש), מזכ״ל אמנה, באוגוסט 2018

שמונה שנים אחר כך, אמנה עצמה רשומה כמגישת התוכנית למתחם שעליו דיברה אז. לפי עיר עמים, זה יהיה פרויקט ההתיישבות הראשון שלה במזרח ירושלים. שלום עכשיו תיארה כבר ב־2016 את בניין המטה עצמו כהתנחלות חדשה בשייח' ג'ראח. והמספר שבתוכנית, 122 דירות, הוא אותו מספר שהופיע בתוכנית של מוסקוביץ למתחם לפני 19 שנה.

מאז 2011 המדינה חוזרת על אותו נוסח. אז היו אלה ״אנשים פרטיים״ שפעלו ״בהתאם לחוק״, ובמאי 2021, כשהמחאה נגד הפינויים בשכונה עמדה במרכז ההסלמה, משרד החוץ כינה את שייח' ג'ראח ״סכסוך נדל״ן בין צדדים פרטיים״. אבל כמעט כל חוליה בשרשרת הזאת היא של המדינה. האפוטרופוס לנכסי נפקדים השתלט על בית המופתי, רשות הפיתוח מכרה אותו, מינהל מקרקעי ישראל הקצה לאמנה מגרש בלי מכרז, שר האוצר חתם על ההפקעה של הקרקע שעליה הוקם המטה, העירייה שכרה ממנו 713 מ״ר, והוועדה המחוזית היא שתכריע בתוכנית. ״סכסוך פרטי״ הוא שם מכובס למנגנון ממלכתי: החוק מחזיר נכסים רק לצד אחד, והקרקע עוברת, תוכנית אחר תוכנית, מתושבי השכונה לתנועות ההתיישבות.