״הייתי צריכה לבקש רשות מהאדם שנעל אותי במחסן כדי לדבר על השיקום שלי״, סיפרה השבוע בכנסת שרי גולן, אחת מהנפגעות של עבריין המין המורשע ששוחרר מבית הכלא ב-2022 לאחר שמאסרו קוצר, פרשה שנחשפה ב״המקום הכי חם בגיהנום״. גולן דיברה בפני חברי ועדת חוקה בדיון בהצעה לתיקון חוק שחרור על תנאי ממאסר. ההצעה מבקשת להוסיף למערך השיקולים של ועדות השחרורים, בבואן להכריע בקיצור עונשו של אסיר, גם את ההשלכות של השחרור המוקדם על השיקום של נפגעי העבירה, ולאפשר לנפגעות ולנפגעים לספר בעצמם על הפגיעה, על הליך השיקום שעברו, ועל משמעות קיצור העונש של הפוגע.
״התיקון לחוק מגיע בעקבות מאבק שלי ושל נפגעות נוספות״, אמרה גולן והודתה למרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית שהובילו יחד איתן את המאבק. ״זה שאני יושבת ומדברת אתכם היום זה נס. נס שאני בחיים, שאני אמא לשניים, ושאני מצליחה לעבור תהליך שיקום שכל כך הופרע על ידי השחרור המוקדם״. באופן חריג הממשלה תומכת בהצעת החוק, אותה יזם ח״כ חילי טרופר (המחנה הממלכתי), ויחד איתו חתומות על ההצעה חברות הכנסת קטי שטרית (הליכוד), מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד) וטל מירון (יש עתיד). ההצעה נתמכת גם על ידי לשכת עורכי הדין וארגון משפחות נרצחים ונרצחות.
״הייתי צריכה לבקש את רשותו של אדם שנעל אותי במחסן ולא נתן לי לצאת כדי לדבר על המצב הכי אישי שלי. זה שאני יושבת ומדברת אתכם היום זה נס. הנס הוא לא שהגעתי עד לפה, אלא שאני בחיים״
כיום חוק זכויות נפגעי עבירה מתיר לנפגעים, או בני משפחותיהם במקרים של רצח, להגיש לוועדת השחרורים בקשה להביע את עמדתם בכתב בלבד. הנפגעים יכולים לבקש להופיע בפני הוועדה ולמסור את עמדתם גם בעל פה, אבל הוועדה יכולה להחליט אם להעניק להם את הרשות או לא. על כן, לצד הכללת השיקום של הנפגע או הנפגעת כשיקול מהותי בשחרור מוקדם של אסיר, מוצע גם לעגן את העמידה של נפגעי העבירה בפני הוועדה והשמעת עמדתם בעל פה כזכות.
״העובדה שנפגעי העבירה באים ומבקשים חסד שיתנו להם להישמע מייצרת קושי״, אמרה בוועדה עו״ד נילי פינקלשטיין ממשרד המשפטים. ״אנחנו סבורים שיש מקום להעמיד את האפשרות להשמיע את העמדה בעל פה כזכות. כשנפגע עבירה בוחר זאת ומעוניין בכך, הוועדה צריכה לשמוע אותו גם בעל פה״.
לא נשמעות
״עמדת האסיר נשמעת באופן אוטומטי, אבל אנחנו, הנפגעות, לא נשמעות״. גולן, יחד עם עופר יהב, הן שתי המתלוננות היחידות שבחרו לספר על הליך השיקום שלהן בדיוני ועדת השחרורים. ״הנפגעות קיבלו התראה של פחות מ-22 שעות. לא יכולנו להגיש את העמדות או להגיע לדבר בעל פה. זה לא לכתוב וואטסאפ. זה להתייעץ עם אנשים, להיכנס לליווי פסיכולוגי, תהליך מאוד קשה של התמודדות. ניסיתי לשכנע את שאר הנפגעות להגיש עמדה, וחוץ מעפרי אף אחת לא רצתה. בשביל מה לנו לגעת בכל הרפש הזה ולעבור את הטלטלה הנפשית הזו כשגם ככה לא סופרים אותנו?״.
״לא יכול להיות שלנפגעות תהיה זכות להביע עמדה רק בכתב, אבל לאסיר יש זכות לדבר. למה הוא בן אדם ואני מסמך?״, אומרת גולן בשיחה עם ״המקום הכי חם״. ״לא כל אחת יכולה להתנסח בכתב בצורה ראויה, ולא צריך להגיע לתהליך שאני מתחננת לדבר בפני הוועדה. אם שומעים את הצד של האסיר על למה מגיע לו שחרור מוקדם, צריך לשקול גם את הסיכון לחברה ואת הסיכון לשיקום של הנפגעת״.
״רציתי לדבר שלא בנוכחותו של קסטיאל. השופטת הראשית שאלה אותו אם הוא מסכים לצאת, והתחיל סביב זה דיון שלם, ואני הייתי בטריגר נוראי. בזכות רגע שהוא ׳הסכים לצאת׳ מתוכי – אני הצלחתי לברוח״
אחרי חשיפת הפרשה ב״המקום הכי חם״, 14 נשים הגישו נגדו תלונה למשטרה, 5 מהן התלוננו על אונס. 4 נשים נכללו בהסדר הטיעון שנחתם בשנת 2018, באישומים של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית. באוגוסט באותה השנה נשלח קסטיאל למאסר של 4 שנים ו-9 חודשים, מתוכם הוא ריצה 4 שנים בלבד. זאת אחרי שנה של ניסיונות להביא לקיצור העונש. בצעד נדיר החליטה הפרקליטות להגיש ערעור על השחרור, וערעור נוסף ביולי 2022 – שלא התקבל.
בשיחה השבוע עם ״המקום הכי חם״ גולן מספרת על ההופעה בפני הוועדה ומתארת חוויה מכאיבה, מטרגרת, ומורכבת. ״הדיון בפני וועדת השחרורים מתקיים ממש בתוך בית הסוהר, ומתייחסים אלייך כמעט באותם תנאים כמו האנס. את מחכה ב-40 מעלות חום, שירותים אחד למיליון אנשים, הכל מטונף, ואם את יוצאת החוצה הכל מלא צלמים ועיתונאים. אני ועפרי באנו אחרי שנחשפנו, אבל תחשבי מה היה קורה אם היו מגיעות שתי המתלוננות שלא רצו להיחשף?״.
״בדיון אחר, שהתקיים בבית המשפט, דיברתי מהקצה השני של האולם. הוא ישב שם וביקשתי לדבר על דברים חסויים שלא בנוכחותו. השופטת הראשית שאלה אותו אם הוא מסכים לצאת, והתחיל סביב זה דיון שלם. אני הייתי בטריגר נוראי, כי מה… בזכות רגע שהוא ׳הסכים לצאת׳ מתוכי במחסן – אני הצלחתי לברוח. כל שאר הדיון הייתי ממש בניתוק. דיברתי על אוטומט. בשלב מסוים הוא יצא והשופטת אומרת לי ׳הנה הוא יצא, תגידי תודה׳, וזה נגמר. ישר הם החליטו לשחרר אותו, ככה״.
הסנגוריה מתנגדת
אל מול האופטימיות באשר לסיכויים של החוק להשלים בהצלחה את הליך החקיקה לאור התמיכה הרחבה בכנסת, בסנגוריה הציבורית הביעו בדיון התנגדות עקרונית להצעה לאור בעיית הצפיפות בבתי הכלא. בעמדתה ציינה הסנגוריה כי בתי הכלא בישראל נמצאים באכלוס יתר של 8,500 אסירים, עם תנאים שכוללים, בין היתר, הלנה על הרצפה ולא על גבי מיטות. ״אחד המנגנונים החשובים לנושא הזה הוא שחרור מוקדם״, אמר עו״ד גיל שפירא מהסנגוריה הציבורית. בעמדתה ציינה הסנגוריה כי ״אין מקום לקידום יוזמות חקיקה שעלולות לצמצם עוד יותר את היקף האסירים הזוכים לשחרור מוקדם״.
בעיית הצפיפות בבתי הכלא היא אחד הדברים המרכזיים שהסנגוריה מנסה להתריע מפניהם ולקדם פתרונות שיקלו עליה, מאז החלה המלחמה. בעקבות הזינוק במספר האסירים הביטחוניים, הצפיפות משפיעה בצורה חריפה גם על האסירים הפליליים אשר לא זוכים לתנאי מחייה מינימליים. לדברי הסנגוריה הדבר מגביר את החיכוכים בין האסירים ובינם לבין הסגל ונפגעים תהליכים שיקומיים וטיפוליים.
״אני כל פעם שואלת את עצמי בשביל מה אני צריכה את זה. שתקתי כל כך הרבה שנים, שילמתי כל כך הרבה מחירים, הוא נכנס לכלא וכבר חשבתי שזה מאחוריי. בשביל מה שוב? מצד שני זה כל כך מטריף את הדעת שאני לא יכולה אחרת״
עוד התייחסו בסניגוריה לכך שבזמן שגורמי מקצוע מוסמכים הם אלו שמעבירים את חוות דעתם בנוגע לשחרורו של האסיר, אין גורמים מוסמכים כשזה נוגע לנפגעי ונפגעות העבירה, והעלו חשש שעמדתם של הנפגעים תחרוג לא ניתנת לאימות מקצועי. ״האם די בכך שנפגע העבירה יצהיר ששחרור האסיר פוגע בשיקומו? האם לא צריך חוות דעת מקצועית? האם ניתן יהיה לחקור בחקירה נגדית את הטענות של נפגע העבירה? אולי הן חורגות מגבולות כתב האישום?״, אמר בדיון עוה״ד שפירא והבהיר כי מדובר בסטואציה רגישה ״גם מבחינת נפגע העבירה, אבל גם מבחינת האסיר שחירותו מוטלת על הכף״. לכך התייחסה עו״ד פינקלשטיין ואמרה כי ״הבעת עמדה בעל פה לא הופכת את נפגע העבירה לצד בהליך. ההליך מתנהל בין המדינה לנאשם, אך נפגע העבירה הוא גורם מרכזי ומשמעותי שניתנו לו זכויות בצמתים ובשלבים שונים של ההליך״.
אחת ועוד אחת
הרבה שינויים התחוללו בשנים האחרונות בנוגע לנפגעי ונפגעות עבירה, את חלקם, כמו חוק חיסיון ראיות, המבטיח שמירה על ראיות פרטיות כמו דוחות פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, קידמה גולן בעצמה. לצידם אושרו מתן ליווי משפטי לנפגעי ונפגעות עבירות מין, שמירת ערכות אונס גם במקרים בהם לא הוגשה תלונה אחרי 3 חודשים, וכעת, בקידום של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, הצעת החוק הנוכחית. ״אנשים לא מבינים שההשפעה של מאבק כזה היא על הכל. זה נוגע גם לאלימות במשפחה, אלימות כלפי ילדים, עבירות מין ורצח של נשים – זה הכל״.
״אני כל פעם שואלת את עצמי בשביל מה אני צריכה את זה. שתקתי כל כך הרבה שנים, שילמתי כל כך הרבה מחירים, הוא נכנס לכלא וכבר חשבתי שזה מאחוריי. בשביל מה שוב? בשביל מה ההתמודדות והבלגן הציבורי. מצד שני זה כל כך מטריף את הדעת שאני לא יכולה אחרת״, אומרת גולן.
בכנסת עלתה שאלה האם ההופעה צריכה להיות בשיחת וידאו או פרונטלית?
״אני מאוד התעקשתי שלא לראות אותו. כל הדיונים שאני הייתי ואחרות לא, זה שיבש לי את החיים. בתור אמא, בת זוג ואשת מקצוע, זה דפק לי המון דברים. אמרתי לעצמי שאני באה ומדברת, אבל חייבת לשמור על עצמי. הייתי בתוך תהליך מאוד אינטנסיבי של שיקום והתייעצתי עם גורמים טיפוליים, וזום זו הייתה ההחלטה ואני שלמה איתה. עפרי נכנסה וצרחה עליו בפנים, אבל זה מראה שכל אחת יכולה לעשות מה שהיא יכולה באותו שלב״.
״אני יודעת כמה חוסר צדק נעשה במקרה של קסטיאל, והתיקון היחיד שיכול לקרות בעולם זה שלפחות מתוך המאבק הזה יצאו שינויים שיעזרו לנפגעות ונפגעים נוספים – קטינים, ילדים וילדות שנפגעים, אנשים שנרצחים על ידי המשפחה, ופגיעות שקורות כל הזמן בסטטיסטיקות שהולכות וגדלות, אבל אני צריכה שלצעקה הזו שלי יצטרפו עוד ועוד אנשים. אנחנו חייבים שיהיה פה מספיק לחץ ציבורי, שאנשים יבינו שאי אפשר להמשיך להתייחס לנפגעים ונפגעות כאילו הם חפצים ולא בני אדם״.
״כשאחת נחשפת, ועוד אחת, ועוד אחת – זה מייצר כוח״, אומרת גולן. ״טלי (טאיסיה זמולוצקי, שנחשפה לאחרונה כט' מפרשת אייל גולן – א״פ) הייתה איתי בקשר דרך איגוד מרכזי הסיוע, וזה שאנחנו נלחמנו את המלחמה הזו, השנייה, בזכות זה היא החליטה ללכת ולהגיש תלונה ולחשוף את המאבק שלה. בשנת 2013, כשכל הסיפור התפוצץ, מעבר לזה שהיא הייתה נערה במצב קשה, לא הייתה עוד נפגעת שנחשפה, אבל כל מאבק של מישהי או מישהו אחד במדינה יכול לסחוף עוד אנשים ויכול לחולל שינויים לטובה במציאות. אם אני לא אאמין בזה, אני לא אשרוד״.
