דוח המתריע על משבר כליאתי חסר תקדים במתקני שב״ס פורסם הבוקר (ג') על ידי הסנגוריה הציבורית. על פי הדוח, מצופפים בבתי הסוהר עצורים ואסירים ״במרחב מחייה בלתי אנושי״, כ-3,400 כלואים לנים ״שלא על מיטה״, כלומר על הרצפה.
הזינוק במספר האסירים הביטחוניים בעקבות המלחמה, החריף את המשבר החמור שממנו סובל מערך הכליאה בעשור האחרון: מחסור במתקני כליאה, שהוביל לצפיפות גדולה בתאים ושטח מחייה קטן, בניגוד לפסיקת בג"ץ. על פי נתוני המשרד לביטחון לאומי עוד לפני המלחמה מספר הכלואים בישראל חרג ב-2,000 אסירים מהתקן המקסימלי העומד על 14.5 אלף כלואים. כיום מספר הכלואים, ביטחוניים ופליליים, עומד על כ-21 אלף.
בעוד מספר האסירים הביטחוניים הוא שגרם למשבר, בסניגוריה מדגישים כי הם אינם היחידים לסבול ממנו: כ-20 אחוז מכלל הכלואים הפליליים מוחזקים בתנאי צפיפות של פחות מ-3 מ״ר לאדם – שטח המחיה המינימלי שפסק בג״ץ.
״הסנגוריה הציבורית מבינה היטב את המצב החריג שנובע מהלחימה, ואת הצורך בקליטת עצורים ואסירים רבים בעת הזו. עם זאת, אנו סבורים כי לא ניתן להשלים עם מציאות בה מוחזקים אלפי עצורים ואסירים בשטח מחיה בלתי אנושי לאורך תקופה הולכת ומתמשכת״, נכתב בפתח הדוח, שהמשכו מפרט ממצאי ארבעה ביקורים שנערכו במסגרת ביקורת של הסניגוריה במתקני הכליאה של שב״ס.
צפיפות בלתי נסבלת; תנאים תברואתיים ירודים, מצב היגייני גרוע ובעיית מזיקים; תנאי אוורור בלתי נאותים וכן מחסור בציוד בסיסי לאסירים – כך סיכמו את הממצאים עורכי הביקורת והוסיפו – ״הממצאים מעלים תמונה מדאיגה של פגיעה חריפה וחסרת תקדים בזכויות העצורים והאסירים בישראל״.
באחד מהתאים שאליהם נכנסו נציגי הסניגוריה מאוכלסים 13 אסירים בשטח של פחות מ-30 מ״ר, עם תא שירותים אחד. ״מטבע הדברים הדבר יוצר לחץ רב בבית הכלא, יוצר חיכוך בין אסירים ואף מביא למצבים בהם אסירים מבוגרים מתקשים להתאפק ולהמתין לתורם בתא השירותים״, נטען בדוח.
בביקורת נמצא כי תנאי התברואה ו אש הסניטציה במתקני כליאה רבים ירודים. בבית הסוהר אשל, לדוגמא, קיימת תופעה של כניסת חולדות לתאים דרך חורי הביוב. עוד נטען כי מצבם הפיזי של חלק ממתקני הכליאה רעוע מאוד, כאשר בחלק מהתאים לא ניתן לסגור את החלונות וקור עז חודר מבעדם.
בלי לראות אור יום
נציגי הסנגוריה הציבורית ביקרו גם במתקן המעצר בירושלים. "בשעות הביקור, מיטות העצורים היו ללא מזרונים״, נכתב בדוח. צוות בית המעצר מסר לנציגי הסנגוריה כי הוצאת מזרונים מהתאים נעשית בהתאם לנהלי שב"ס ביחס לטיפול בעצורים ביטחוניים, אולם בכתבה שפרסמנו ב"המקום" בחודש אוגוסט ציינו כי עצירים ישנם בתאי מעצר על ספסלי בטון, בלי מזרונים.
״סגל בית המעצר מסר כי ישנן הנחיות שונות ביחס לעצורים ביטחוניים יהודים לעומת עצורים ביטחוניים ערבים", נכתב בדוח. אם כי גם אסירים בטחוניים יהודים סיפרו לאנשי הסניגוריה על כך שנלקחו מזרוניהם. במתקן שבו אפשר לשכן 170 עצירים שהו בשעת החירום 230 עצורים.
עוד נטען בדוח כי במתקן המעצר שנמצא במגרש הרוסים בעיר, בוטלה לחלוטין אפשרות היציאה לחצר מאז החלה המלחמה וכי ישנם עצורים שלא ראו אור יום במשך כל ימי המעצר. לעצורים גם לא מתאפשרת הכנסת ציוד אישי בסיסי וכתוצאה מכך לא החליפו בגדים מאז קליטתם בבית המעצר, ״אחד מהעצורים שיתף את צוות המבקרים כי הוא מוחזק בבית המעצר 24 ימים בהם לא החליף בגדים״.
סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי עצור יוחזק בתנאים הולמים, שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו, ומפרט את התנאים המינימליים להחזקת עצורים אשר כוללים בין היתר תנאי תברואה ורפואה, מיטה, מזרון ושמיכות, אפשרות להחזיק חפצים אישיים, מי שתייה ומזון, תאורה נאותה והליכה יומית באוויר הפתוח.
לדברי הסנגוריה הציבורית, בתקופת החירום חלו שינויים רבים שהביאו לפגיעה קשה בזכויות הכלואים, שרק לאחרונה החלו לשוב לשגרה בהדרגה באגפים הפליליים בין השינויים: מניעת ביקורים וחופשות; צמצום פעילויות חינוך, טיפול ושיקום; צמצום שעות התאווררות מחוץ לתאים עד כדי סגירתם בתא 23 שעות ביממה; וכן צמצום הנגישות לטלפון״.
״צפיפות רבה יותר במצב שבו גם כך הכלואים נתונים בלחץ ובחרדה עלולה להביא לחיכוכים מיותרים בין הכלואים לבין עצמם ובינם לבין הסגל, ולפגיעה בהישגים טיפוליים ושיקומיים שהושגו בעמל רב״.
במקביל גם השבתת מערכת בתי המשפט במסגרת מצב החירום הובילה לפגיעה בזכויות האסירים. ״במשך שבועות ארוכים בוטלו ועדות שחרורים לאסירים שעניין שחרורם המוקדם עומד על הפרק; בוטלו הדיונים בעתירות אסיר; בוטלו כלל הדיונים הפליליים- למעט דיוני מעצר שהתקיימו שלא בנוכחות העצורים – אלא בהיוועדות חזותית ובמקרים רבים בטלפון בלבד״.
מדיניות כליאה רחבה מדי
שבועיים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר עברה בכנסת בקריאה שלישית הוראת השעה של השר בן גביר, המאפשרת לו להכריז על מצב חירום כליאתי ולצופף את בתי הכלא תוך חריגה משטח המחיה המינימלי של 3 מ״ר שנקבע בבג״ץ ב-2017 כפעימה ראשונה. הפעימה השנייה, אותה המדינה לא הוציאה לפועל מעולם, אמורה הייתה להבטיח שטח מינימלי של 4.5 מ״ר לאסיר.
שלוש פעמים ביקשה המדינה להאריך את ביצוע הפעימה השנייה, נכון להיום עד לשנת 2027, אלא שלאחר שנכנסה לתוקף הוראת השעה המאפשרת לשר לביטחון לאומי להכריז שוב ושוב על מצב חירום כליאתי, המצב שבו שטח המחייה של אסיר נמוך מ-3 מ"ר והוא אף ישן על הרצפה – לא מהווה עוד הפרה של הוראות הדין שקבע בית המשפט העליון.
במסגרת החלטת ממשלה 1903 נקבעה תוכנית ארוכת טווח לייעול והרחבה של מערך הכליאה. עיון בעיקרי התוכנית מלמד כי החלטת הממשלה מתבססת על בינוי מתקני כליאה חדשים והרחבת מתקנים קיימים. כותבי הדוח טוענים כי מדובר בתוכנית שיעילותה מוטלת בספק, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת יכולתה לעמוד ביעד של הפחתת הצפיפות במתקנים.
״בעיית הצפיפות היא תוצר לוואי של מדיניות כליאה רחבה מדי, ועל כן המפתח לפתרון הבעיה טמון בראש ובראשונה בהפחתת שיעורי הכליאה״, נכתב בדוח. ״הניסיון מלמד שבנייה מסיבית ללא סגירה והריסה של מתקנים ישנים אינה פותרת את בעיית הצפיפות גם בטווח הארוך. זאת, בדומה לכך שסלילת כבישים נוספים אינה פותרת את בעיית העומס בדרכים בטווח הארוך״.
"בעיית הצפיפות היא תוצר לוואי של מדיניות כליאה רחבה מדי, ועל כן המפתח לפתרון הבעיה טמון בראש ובראשונה בהפחתת שיעורי הכליאה"
הפתרונות שמציעה הממשלה אינם משקפים, לטענת הסניגוריה, את הצורך הבהול במציאת פתרון קונקרטי למשבר הכליאה החריף בטווח הזמן הקרוב. פתרונות אחרים שאינם כוללים בינוי טרם הושלמו, וכרוכים בהליכי חקיקה סבוכים וארוכים. ״במצב הנוכחי קשה להשלים עם הפתרונות בהם נוקטת המדינה״, טוענים בסניגוריה ומדגישים כי ״המשבר מחייב פתרונות שמכוונים להפחתה משמעותית, בטווח הזמן המיידי, הן במספר העצורים והאסירים והן בתקופות השהייה במעצר ובמאסר״.
על פי הדוח, 40 אחוז מהכלואים בישראל הם עצורים שטרם התבררה אשמתם. נתון זה מעיד, לטענת הסנגוריה, על צורך בגיבוש מדיניות מעצרים חדשה, במיוחד באשר לעבירות קלות. עוד מוצע כי רשויות האכיפה יעמדו על חיוניותם של מעצרים.
על פי הנתונים, הרוב המכריע של אסירים פליליים נשפטו לתקופות מאסר קצרות: על 60 אחוז מסך האסירים שנשפטו ב-2020 נגזר מאסר של פחות מ-12 חודשים. לטענת הסנגוריה ישנה הסכמה רחבה בדבר הצורך להפחית את השימוש במאסרים קצרים לצד הרחבת המענים החלופיים והעדפת האינטרס השיקומי בעבירות ברמת חומרה בינונית. בתיקים בהם התוצאה עשויה להסתיים במאסר קצר יש להעדיף חלופות כליאה המאפשרות הליכי שיקום וטיפול בקהילה.
על פי הנתונים, הרוב המכריע של אסירים פליליים נשפטו לתקופות מאסר קצרות: על 60 אחוז מסך האסירים שנשפטו ב-2020 נגזר מאסר של פחות מ-12 חודשים
צעדים נוספים עליהם ממליצה הסניגוריה: קיצור משך המאסר באמצעות מנגנון שחרור על–תנאי, בלימת יוזמות חקיקה שיובילו להחמרה, חופשות מיוחדות לאסירים שנמצאים בסוף תקופת המאסר שלהם, הרחבת השחרור המינהלי של אסירים השפוטים לתקופות קצרות ויצירת חלופת כליאה במאסר בית בפיקוח אלקטרוני.
״עם קליטתם הפתאומית של אלפי עצורים ואסירים עקב המלחמה, מצופה היה כי תיערך חשיבה מחודשת וינקטו צעדים מידיים להפחתת הצפיפות, ללא קשר לפתרונות ארוכי הטווח שיושגו באמצעות בינוי״, תוקפים בסניגוריה ומפנים אצבע מאשימה למשרד לביטחון לאומי. ״נכון למועד כתיבת שורות אלה, נראה כי הגורמים האמונים על הנושא ממשיכים להשליך יהבם על פתרונות הדרגתיים מבוססי בינוי שהתקבלו בהחלטת הממשלה״.