מושב החורף של הכנסת שהסתיים רשמית בתחילת השבוע, החל שבוע לאחר המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר. בחצי שנה הספיקו הח״כים לחזור מפגרה ולמרות הביקורת הציבורית לצאת לפגרה נוספת. אולם למרות שהמושב התקיים כולו בזמן מלחמה, התותחים הרועמים לא מנעו מהקואליציה לקדם בחקיקה רפורמות ומהלכים שנויים במחלוקת – בזריזות וכמעט ללא התנגדויות בהעדר קשב ציבורי. בין החוקים והרפורמות ישנם גם כאלו בעלי השפעה מכרעת על הסביבה, על זיהום האוויר ועל היערכות המדינה לשינויי האקלים. סיכמנו את המהלכים המרכזיים שהממשלה העדיפה להשאיר מתחת לרדאר.
בשורה רעה לאוויר שאנו נושמים
אחרי עשור של דיונים וטיוטות, הכנסת אישרה רפורמה חדשה שעונה לשם "הצעת חוק הגנת הסביבה", או בשמה הקודם – ייעול הליכי רישוי סביבתי. מדובר למעשה בתיקוני חקיקה בהובלת משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה, שאמורים לחסוך ביורוקרטיה לבעלי העסקים ומנגד מעניקים למשרד להגנת הסביבה תקנים ותקציבים.
אלא שיחד עם היתרונות הרבים, הרפורמה מעניקה הקלות מרחיקות לכת לתעשיות המזהמות. כך למשל, הרפורמה מאריכה את משך הרישיון להפעיל מתקנים מזהמים משבע שנים לעשור ובכך למעשה מקטינה את חלון ההזדמנויות של הציבור להתערב. בנוסף, לאחר קבלת הרישיון במסגרת הרפרומה נכנסה אפשרות שלא היתה בעבר: לערער למנהל במשרד להגנת הסביבה ואם זה לא מספיק, אז להגיש ערעור שני למנכל המשרד, באופן תקדמי שלא קיים באיחוד האירופי ובמדינות שישראל התייחסה אליהן במהלך דיוני החקיקה.
ומעל הכל, הרפורמה עלולה לפגוע באופן בלתי הפיך באוויר שאנחנו נושמים. בשלב הזה לפחות, המשרד להגנת הסביבה נסוג מהאפשרות לחייב את המפעלים להשתמש בטכנולוגיה המיטבית הזמינה (BAT) להפחתת זיהום. המשמעות היא שמעתה, המפעלים ידרשו לבחור אחת מבין הטכנולוגיות הזמינות, ולא זו הטובה ביותר. אלא שיש עוד מקום לתקווה: למרות שהחוק עבר, לאורך הדיונים במשרד להגנת הסביבה גילו כי באיחוד האירופי דווקא מגבשים הנחיות חדשות בסעיף זה ומנסים לאמץ את המדיניות בישראל. אותה מדיניות שתחת ניהולה של סילמן, הופרה ונרמסה. אם אכן זה יקרה, במשרד להגנת הסביבה התחייבו לפעול בהתאם.
אבל יש גם הישג משמעותי אחד: ארגוני הסביבה הצליחו לרכך מעט את החוק, ולהכניס בו מחויבות לשקיפות ציבורית. בזכות המאבק העיקש של מגמה ירוקה ואדם טבע ודין, מגובים ביוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי, המשרד להגנת הסביבה יצטרך לדווח אחת לשנה לוועדת הפנים על הערעורים שהתעשיות הגישו ולדון בהן, וכן מעתה – בכל פעם שהמשרד להגנת הסביבה מוציא צו מנהלי לתעשייה שעברה על חוק אוויר נקי, כולנו נדע.
שיתוק ציבור: הגרסה התכנונית של הרפורמה המשפטית
לאחר שכבר נבלמו בשני המושבים הקודמים, לקראת סוף המושב האחרון הצליחה הממשלה, בחסות המלחמה והעדר קשב ציבורי, להעביר כמה שינויים דרמטיים בחוק התכנון והבנייה. שינויים שזורקים לפח התקדמות של עשורים בהגנה על שטחים פתוחים ופוגעים בדמוקרטיזציה של ההליך התכנוני.
השינויים הם למעשה תיקונים לחוק, שמשנים את הרכב מוסדות התכנון בכל הערכאות – מהוועדות המקומיות ועד למועצה הארצית לתכנון ובנייה. אחד השינויים המרכזיים וזה עם פוטנציאל הנזק הסביבתי והחברתי הגדול ביותר הוא שינוי הרכב הנציגים במועצה הארצית, באופן המגדיל כוחה של הממשלה ושל מינויים פוליטיים מטעמה, תוך צמצום היכולת של ארגוני סביבה וארגונים חברתיים להשפיע על קבלת ההחלטות.
בהרכב החדש יצטרפו למועצה גם שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק (הציונות הדתית), והשר לפיתוח הנגב והגליל יצחק וסרלאוף (עוצמה יהודית). כך מספר נציגי הממשלה במועצה, שעוד לפני השינוי היה גבוה, יגדל מ-11 נציגים ל-13 ויחד עם היו״ר, שהוא נציג שר הפנים, מספרם יגיע ל-14 נציגים מתוך 36.
בנוסף יצטרפו למועצה עוד שני נציגים במינוי שר הפנים ח״כ משה ארבל (ש״ס) – אחד מטעם הציבור החרדי ואחד מטעם הציבור הערבי. על הנציגים, כך על פי לשון החוק, להיות ״בקיאים בענייני תכנון ובנייה״ – כלומר לא בהכרח בעלי השכלה או ניסיון. ההדגש הזה מעורר את החשד שזהו מהלך שנועד להגדיל את הכוח המגזרי במועצה. מדובר במינויים פוליטיים, של מקורבים שיהיו עושי דברו של השר ונציגו, יו״ר המועצה.
זורקים לפח התקדמות של עשורים בהגנה על שטחים פתוחים ופוגעים בדמוקרטיזציה של ההליך התכנוני
מדובר ב-16 חברי ממשלה או מינויים מטעמם, המהווים כ-44% מהמועצה, בניגוד למצב הקודם, בו חלקם היה כ-33%. כבר כעת נציגים רבים הם בפועל מינויים של הממשלה ומקדמים את מטרותיה. נזכיר שהיו״ר הנוכחי הוא נתן אלנתן, לשעבר נציג ש״ס במועצת העיר תל אביב, פעיל בולט במפלגה ויזם נדל״ן. ממש כמו ניסיונות הממשלה לשלוט במינויי שופטי בג״ץ או בזהות היועצים המשפטיים במשרדים, כך גם בתיקוני החקיקה התכנוניים הכיוון הוא דחיקה של שיקולים מקצועיים, חברתיים או סביבתיים – לטובת אינטרסים פוליטיים.
הקבלנים באים: חדירת האינטרסים הכלכליים בדלת הראשית
שינוי נוסף שאושר במסגרת התיקון לחוק הוא מינוי נציג התאחדות הקבלנים כמ״מ נציג איגוד האדריכלים. המשמעות היא חדירה בוטה של אינטרסים כלכליים מובהקים אל זירת קבלת ההחלטות המשפיעה ביותר על המדיניות המרחבית בישראל, שלפחות אמורה להיות תוצר של התחשבות באינטרס הציבורי ושל שיקולים חברתיים, סביבתיים וציבוריים. שיקולים שבדרך כלל לא עולים בקנה אחד עם המטרה המרכזית של איגוד הקבלנים – הגדלת שורת הרווח.
זהו צעד חסר תקדים שמהווה דריסת רגל ראשונה של הקבלנים במועצה הארצית, שלדעת רבים הוא צעד ראשון בדרך למינוי הנציג בבוא היום כחבר מן המניין. "הרכב מוסדות התכנון בחוק נועד לשקף את האיזון בין פיתוח לשימור לטובת כלל הציבור. הפרת האיזון על ידי הכנסת הקבלנים, בעלי אינטרס כלכלי מובהק, מערער את האמינות של הוועדה", אמרו באיגוד האדריכלים לאחר אישור החוק. "מעתה כל החלטה תיחשד כמיטיבה עם כוחות כלכליים ובעלת אינטרסים זרים שטובת הציבור אינה ראשונה בסדר עדיפותה".
"האיזון בין פיתוח בלתי מרוסן ושימור, ובין הממשלה לרשויות המקומיות ולציבור, הופר באופן בוטה במיוחד. התכנון המקצועי מופקע ומופר שוב ושוב לטובת אינטרסים פוליטיים״, אמרו בחברה להגנת הטבע והוסיפו כי אישור החוק מהווה תקדים עצוב לסביבה, לטבע ולאינטרס הציבורי.
המעקף הזמני כאן כדי להישאר?
רגע לפני שהסתיים המושב משרד המשפטים תזכיר חוק שיהפוך את הוותמ״ל, הוועדה שנועדה לעקוף את ערכאות התכנון כדי לאשר מתחמי ענק למגורים בהליך מזורז. זו אולי הוועדה הכי שנויה במחלוקת במערכת התכנון. ראשיתה בהוראת שעה מ-2015 כחלק מהרפורמות שהנהיג משה כחלון בתור שר אוצר במטרה לפתור את משבר הדיור.
אולם תכנון, שלא כמו טלפונים סלולריים, חייב להיות תוצר של מגוון עצום של שיקולים, שלעקוף אותם בהכרח מייצר תכנון גרוע יותר. בעשור בה היא פועלת האיצה הוועדה מתחמי מגורים פרבריים ובזבזניים ויצרה בעיקר פקקים, זיהום אוויר וקהילות עירוניות מנותקות. הפיכתה לוועדה קבועה גם היא מתבססת על הגישה של הממשלה לוותר על סממנים דמוקרטיים לטובת ריכוזיות ופוליטיזציה.
החיסיון על קצא"א – אדלשטיין הזכיר לנו שהכנסת היא לא חותמת גומי
זה היה אמור להיות עוד אחד מרגעיה העצובים של הכנסת, שהפכה בעשור האחרון להידמות עוד ועוד לחותמת גומי של הממשלה. בחודש ינואר, נציגי משרד האוצר ביקשו לאשר במחטף לחברת הנפט הממשלתית קצא"א, להמשיך לפעול תחת חיסיון שערורייתי וארכאי. על הפרק עומדת חתימה על עסקת ענק בתחום הנפט, עם השלכות סביבתיות ואזרחיות, שבחסות החיסיון נעשית ללא שקיפות. במוקד הסכנה עומדים תושבי אילת ואשקלון, שצינור הנפט עובר בסביבתם והם חשופים לפגיעה אדירה במקרה של דליפה, כמו גם בעלי החיים, וכלל המערכת האקולוגית בחופי אילת.
אלא שאז, בחודש פברואר, קרה דבר שנציגי האוצר לא רגילים אליו: יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין לחץ על הברקס. הכנסת השתמשה בכוחה והזכירה לציבור שהוא עודו שריר וקיים, כשהכריחה את האוצר לשנות את הנוסח. אדלשטיין אישר את הצו לחודש בלבד ופתח צוהר לדיון ציבורי ומשא ומתן.
הלחץ הציבורי הוכיח את חשיבותו: ראשי רשווית שהתנגדו, ארגונים סביבתיים וחברתיים כמו לובי 99 פעלו מאחורי הקלעים, שלחו ניירות עמדה רבים והתייצבו בוועדת החוץ והביטחון על מנת שחברת הנפט הממשלתית תתחיל לתת דין וחשבון לציבור.
משרד המשפטים, שנכנע לבקשת האוצר לפרסם את צו החיסיון בהליך מקוצר הפתוח רק ימים ספורים להערות הציבור – קיבל מבול של תגובות מאקטיביסטים ואזרחים אכפתיים, ביניהם ארגונים סביבתיים, "סיירת השקיפות" שפועלת לצד "שקוף" וקבוצות הוואטסאפ של תומר אביטל.
התוצאה נחתמה בתחילת אפריל: מעתה, קצא"א תחויב לחשוף שורה של מסמכים, בהם מסמכי היערכות לחירום, תחקירי אירועי דליפה וסקרים ססמוגרפיים. נציגי רשויות מקומיות יוכלו לעיין במסמכי החברה לצורך פיקוח. כמו כן, הצו אושר לשנה בלבד, מה שמאפשר לציבור ולכנסת להמשיך לפקח על הנושא.
יחד עם זאת, ההישג אינו שלם: כל הפן הכלכלי עדיין נותר לוט באפלה, כאשר משכורות בכירי החברה, מידע על דוחות כספיים וזהות בעלי המניות יישארו תחת חיסיון, ללא הצדקה ברורה.
חוק האקלים בדרך אלינו
לקראת סוף הכנס אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק האקלים, שצפויה לעבור עם חידוש הפעילות לדיון בוועדת הפנים ולהמשך חקיקה. מדובר בנוסח חדש ושונה מהחוק שהעבירה הכנסת הקודמת. לפי הנוסח העדכני, המטרה היא לקבוע בחקיקה יעדים לצמצום פליטות של גזי חממה, אליהם מדינת ישראל מחוייבת במסגרת האמנות הבינלאומיות. עוד מבקשת ההצעה "לקבוע פעולות להיערכות לשינוי אקלים וליצור מסגרת ארגונית מתכללת להתמודדות מדינת ישראל עם משבר האקלים".
״ההצעה יכולה לספק מענה מוגבל וחלקי לפעולות שהממשלה והמדינה נדרשות לבצע
אלא שההצעה הנוכחית זכתה לביקורת מצד מבקר המדינה בדוח שפרסם בחודש שעבר. לפי המבקר, "ההצעה יכולה לספק מענה מוגבל וחלקי לצורך בקידום הפעולות שהממשלה והמדינה נדרשות לבצע לשם שינוי התמונה המדאיגה העולה מדוח ביקורת זה". לדברי המבקר, היעדים שנקבעו בחוק הם הצהרתיים בלבד, ומאפשרים "גמישות כמעט בלתי מוגבלת לממשלה באופן שעלול לפגוע במחויבותה של ישראל לעמידה ביעדים". בביקורת שמתח הוא מוסיף כי הצעת החוק הנוכחית חסרה כלים לקידום תהליכים ממשיים, וכי האפקטיביות של החוק מוגבלת.