בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
ב־28 באפריל הכריזה איחוד האמירויות על פרישתה מארגון יצואניות הנפט אופ"ק ומהארגון המורחב אופ"ק פלוס. שר האנרגיה האמירותי סוהיל אל־מזרועי הודיע בהקשר זה שאיחוד האמירויות מתכננת להגביר את קצב הפקת הנפט בשטחה ולהגדיל משמעותית את היקפי היצוא.
פרישת איחוד האמירויות מתרחשת על רקע המלחמה של ארצות הברית וישראל נגד איראן, שבמהלכה שיגרה איראן, גם היא חברה באופ"ק, מאות טילים וכטב"מים לעבר האמירויות וחסמה את מצר הורמוז, מהלך שיצר משבר אנרגיה עולמי. המהלך של איחוד האמירויות מעורר הדים במפרץ ומעבר לו ומאיים לשנות את פוליטיקת הנפט העולמית.
הרושם המיידי שמתקבל מקריאת ההצהרות של הנוגעים בדבר הוא שיש קשר בין אירועי המלחמה לפרישת איחוד האמירויות מאופ"ק, אלא שהאנליסט הסורי סובחי חדידי (صبحي حديدي) טוען במאמר שהתפרסם ביומון העצמאי אל־קודס אל־ערבי שיש להסתכל על טענה זו בספקנות.
5 מיליון חביות ביום
האמירותים היו מעוניינים להכריז על פרישה זה זמן רב בגלל חוסר שביעות רצונם הגלוי ממכסות הפקת הנפט הנמוכות שהארגון כופה על החברות בו. מדיניות המכסות הנמוכות מוכתבת על ידי סעודיה, מנהיגת הארגון דה־פקטו, שמעוניינת לשמור על קצב הפקת נפט נמוך ועל מחירים גבוהים שיבטיחו לה זרם הכנסה יציב לעתיד הרחוק.
איחוד האמירויות מצידה שדרגה בעשור האחרון את מתקני הפקת הנפט בשטחה, ובפועל מסוגלת להפיק כמויות גדולות בהרבה משהמכסות מאפשרות לה כיום. במקביל לכך, היא זקוקה בדחיפות לתזרים מזומנים כדי לממן את פרויקטי הפיתוח שלה, לדוגמה בניית מרכזי דאטה עצומים עבור תעשיית הבינה המלאכותית. לשם כך, היא מוכנה להתפשר על ירידה במחירי הנפט כדי להגדיל בהרבה את סכום היצוא הכולל.
לפי חדידי, חברת הנפט הממשלתית של האמירויות ADNOC פרסמה עוד לפני הפרישה שבכוונתה להגדיל בשנת 2027 את היקף הפקת הנפט ל־5 מיליון חביות ביום, הרבה מעבר למכסת 3.5 מיליון החביות שהתאפשרו לה תחת המגבלות של אופ"ק. משמעות הדבר היא שחסימת מצר הורמוז והעלייה במחירי הנפט העולמיים היו עבור אבו דאבי מועד נוח ליישם החלטה שממילא הייתה אמורה לצאת לפועל.
משאלת טראמפ
על אף שהפרישה לא הייתה מפתיעה, חדידי מבהיר שבהחלט מדובר במהלך דרמטי. לדבריו, ההחלטה מסמנת תפנית גיאופוליטית: סוף תקופת העצמאות הפוליטית של המדינות מפיקות הנפט וחזרה לעידן האימפריאלי שבו מפת הנפט העולמית נשלטת על ידי חברות ענק מערביות ועל ידי מעצמות אימפריאליות.
בהקשר זה ראוי להזכיר את הגיבוי המהיר של דונלד טראמפ לפרישת איחוד האמירויות: "זו החלטה נהדרת. אני חושב שזה יביא לירידה במחירי הגז, לירידה במחירי הנפט, לירידה בכל המחירים", אמר טראמפ. "יש להם הרבה בעיות שם באופ"ק". הצהרת טראמפ מלמדת על תקווה שפרישת האמירויות תביא להיחלשות אופ"ק ולירידה במחירי האנרגיה העולמיים.
לפי חדידי, משאלתו של טראמפ צפויה להתממש. בהנחה שאיחוד האמירויות אכן תגדיל את קצב הפקת הנפט שלה באופן משמעותי, אופ"ק תיאלץ להוריד מחירים. מדינות אירופה, שנפגעו מהתנודות האחרונות בשוק, צפויות לרכוש נפט בכמויות גדולות למטרות אגירה, דבר שיביא תוך זמן קצר לשינוי כובד המשקל במערכת הנפט הגלובלית: במקום שיצואניות הנפט ישלטו בשוק על ידי שליטה בהיצע, המערב ישלוט בשוק על ידי שליטה בביקוש.
נקודת רתיחה
האנליסט אמיר הנגא'ני (Handjani) ממכון המחקר הליברלי קווינסי (Quincy) מסכים עם עמדתו של חדידי שפרישת איחוד האמירויות מאופ"ק נובעת בראש ובראשונה מסיבות עסקיות. במאמר שפרסם במגזין Foreign Policy תיאר את הפרישה כ"הודעה של איחוד האמירויות שהארגון אינו משרת עוד את האינטרסים שלה".
אלא שבשונה מחדיד, הנג'אני סבור שאירועי המלחמה, ובפרט האכזבה של איחוד האמירויות מהתגובה המפויסת של עמיתותיה במפרץ למתקפות עליהן, היו גורם מכריע בשיקול הדעת האמירותי. המתקפה האיראנית על מתקני הנפט במפרץ וחסימת מצר הורמוז הביאו לצניחה של לא פחות מ־27% בתפוקה היומית של אופ"ק, נתון גבוה אפילו בהשוואה לאמברגו הנפט של 1973 או למלחמת המפרץ ב־1991. חוסר האונים אל מול מצב זה הביא את המתיחות שהייתה קיימת ממילא בין איחוד האמירויות לסעודיה – לנקודת רתיחה.
הניתוח של הנג'אני למתיחות בין סעודיה לאיחוד האמירויות מסקרן משום שהוא מייחס חשיבות משנית לנושאים שלרוב מקבלים את מרבית תשומת הלב התקשורתית, כגון המלחמה בתימן, מאבקי ההשפעה בסודאן או הנורמליזציה עם ישראל, ומציב במרכז סוגיה אחת: מכסות ההפקה של אופ"ק.
ספינה שוקעת
כבר בשנת 2016, כאשר הוקם אופ"ק פלוס במטרה לאפשר למדינות המפרץ לתאם את מחירי הנפט עם רוסיה, החלה איחוד האמירויות להביע תסכול מהמכסות הנמוכות מדי לטעמה. המתיחות גברה בשנת 2020 כאשר סעודיה הגיבה להאטת המשק הגלובלי בתקופת הקורונה באמצעות קיצוץ חד של המכסות. לבסוף, לאורך השנים האחרונות הגיעה המתיחות לשיאים חדשים בשל הפערים המבניים בין הצורך הסעודי להבטיח הכנסה מנפט לשנים הבאות, אל מול הצורך האמירותי בתזרים מזומנים גדול יותר. עדות לקרע בין המדינות אפשר למצוא בהצהרה של שר האנרגיה האמירותי ערב הפרישה מאופ"ק, שהחלטת הפרישה התקבלה מבלי להתייעץ עם הסעודים.
במקביל להתערערות הברית עם סעודיה, חיזקה איחוד האמירויות את הברית עם ארצות הברית. אף שאין על כך פרסומים רשמיים, הנג'אני משער שארצות הברית הייתה מעורבת מאחורי הקלעים בהחלטה על הפרישה מאופ"ק, ומוצא עדות לכך בעובדה שכמה ימים לפני ההכרזה על הפרישה הודיע משרד האוצר האמריקאי על כוונתו לקנות מטבע זר מ"בעלות בריתה במפרץ" במטרה לייצב את הכלכלה שלהן. הודעה זו התפרשה בזמן אמת, ובוודאי יכולה להתפרש בדיעבד, כמסר של תמיכה באיחוד האמירויות.
הנג'אני שותף להערכתו של חדידי שהפרישה עלולה להתברר כקטסטרופה עבור יכולתו של אופ"ק להכתיב את הכללים במגרש הנפט הגלובלי. איחוד האמירויות הייתה מפיקת הנפט השלישית בגודלה באופ"ק, וכאשר מצרפים את הידיעה על פרישתה לעובדה שאנגולה פרשה מאופ"ק בשנת 2024 ושקטר עשתה זאת כבר ב־2019, מתקבלת תמונה של ספינה שוקעת. ללא היכולת להציג חזית אחידה של מדינות המפרץ, אופ"ק יתקשה מאוד להשפיע על השוק העולמי כפי שהצליח עד כה.
ציר איחוד האמירויות-ישראל
קשה שלא להבחין בכך שככל שאיחוד האמירויות מתרחקת מבעלות בריתה במפרץ, שיתוף הפעולה שלה עם ישראל מתהדק ומקבל פומביות חסרת תקדים. לאחרונה התפרסם לדוגמה שישראל הציבה סוללות כיפת ברזל באיחוד האמירויות במהלך המלחמה ואף שלחה חיילי הגנה אווירית שיפעילו את המערכות. בתגובה לכך התחילו לדבר, באיראן ובמקומות אחרים על התגבשות "ציר איחוד האמירויות-ישראל".
העיתונאית הירדנית למיס אנדוני (أندوني) מציינת במאמר שחיברה עבור העיתון העצמאי אל־ערבי אל־ג'דיד שהציר מחזיק בריכוזי כוח משמעותיים ובשליטה במעברים ימיים קריטיים – מהים האדום ועד המפרץ. משום כך, אנדוני סבורה שיש להתחשב בברית זו בבואנו לנתח את הפרישה של איחוד האמירויות מאופ"ק.
הפרישה של איחוד האמירויות מאופ"ק, אנדוני טוענת, משרתת את הניסיונות של ישראל למצב את עצמה כמעצמה אזורית בעלת הגמוניה. על פי היגיון זה, הסיבה שאיחוד האמירויות בחרה לפרוש בעיתוי הנוכחי קשורה פחות למלחמה באיראן ויותר להפנמה של ישראל ושל ארצות הברית שנתיב הנורמליזציה עם סעודיה אינו ריאלי, ומשום כך עדיף לישראל להחליש את סעודיה ככל הניתן.
מחנות חדשים במפרץ
תוצאות המלחמה ופרישת איחוד האמירויות מאופ"ק מסמנות לפיכך את יצירתם של מחנות גיאופוליטיים חדשים במפרץ. בשעה שאיחוד האמירויות התקרבה מאוד לישראל ולארצות הברית, יתר המדינות יצאו בתחושה שארצות הברית אינה מתעניינת באמת בביטחונן ותפקיר אותן בעת מצוקה, ולפיכך הן זונחות גם את נתיב הנורמליזציה עם ישראל.
אנדוני מייעצת למדינות ערב, ובראשן סעודיה, קטר ומצרים, לגבש עמדה משותפת נגד התבססות הציר האמירותי-ישראלי. לדבריה, העמדה צריכה לכלול התעקשות על שלמותן הטריטוריאלית של מדינות ערב אל מול הדומיננטיות הישראלית המתגברת, תוך הדגשה שהמפתח ליציבות המזרח התיכון היה ונותר מציאת פתרון הוגן ובר־קיימה לסוגיה הפלסטינית.
איל ספיר כותב בפורום לחשיבה אזורית מבית מכון ון ליר.
