שלט סגול "מאמינה לך" מול תחנת משטרת מחוז תל אביב
טלאור ושדי
טור דעה · אלימות מינית

הנפגעות עושות את שלהן, מתי יגיע תורן של הרשויות?

ב-2025 סגרה הפרקליטות 3,073 תיקי עבירות מין והטרדה מינית ללא כתב אישום. הנפגעות לא צריכות לזעוק בוועדות הכנסת כדי שמישהו יעשה את עבודתו | דעה

טלאור ושדיהמקום הכי חם בגיהנום2 דק׳
(צילום: איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית)
טלאור ושדי
טלאור ושדי (צילום: רן מלמד)

בכל פעם שאני מראיינת בפודקאסט שלי נפגעות אלימות מינית שההליך בעניינן הסתיים בהרשעה, המאזינות מבקשות ממני להפנות אליהן את אותה שאלה: ״איך הצלחתן להכניס אותו לכלא?״. אני מבינה את ההשתאות שמאחורי השאלה, להתלונן על אלימות מינית זה לא דבר מובן מאליו. לפעמים חולפות שנים עד שהנפגעות מעזות להיכנס לתחנת המשטרה, בין היתר מחשש שלא יאמינו להן. מי שבכל זאת בחרו להתלונן מתארות כיצד גם אחרי שמסרו עדות נאלצו להיאבק כדי שהמשטרה תחקור את תלונתן ויגבו עדויות מאנשים שאת שמותיהם כבר מסרו. לאחר חודשים של המתנה ולעיתים גם שנים, רובן יקבלו הודעה שהתיק נסגר מחוסר ראיות.

נפגעות אלימות מינית לא צריכות להיפגע פעמיים. הן לא צריכות לזעוק בוועדות הכנסת ובתקשורת, לספר בפומבי מה עבר עליהן ולשלם את מחיר החשיפה. הן לא צריכות להתחנן שהמדינה תמצה את הדין עם מי שפגע בהן. 


לפי הדוח השנתי שפרסם ביום רביעי איגוד מרכזי הסיוע, ב-2025 התקבלו במרכזים יותר מ-65 אלף פניות, עלייה של 28% לעומת אשתקד. אם לא די בכך, בשנת 2025 סגרה הפרקליטות 3,073 תיקי עבירות מין והטרדה מינית ללא כתב אישום, כשחוסר ראיות היה עילת הגניזה השכיחה ביותר.

בהליך הפלילי המדינה היא זו שתובעת את הנאשם. כשנפגעת בוחרת להתלונן היא מסייעת למשטרה לחקור את העבירה ומוסרת מידע שעשוי לאפשר לחוקרים לקשור בין מקרים דומים ולמנוע פגיעות נוספות. לפעמים הסיוע הזה מתחיל עוד בבית החולים. כשנפגעת מגיעה לחדר אקוטי בסמוך לפגיעה כדי לקבל טיפול רפואי ונפשי ראשוני, עומדת בפניה האפשרות להגיש תלונה במקום. גם אם טרם החליטה אם להתלונן, היא רשאית להסכים לבדיקה קשה ופולשנית לאיסוף ראיות שיכולות לסייע למשטרה. התהליך הזה גובה מהן מחיר כבד ודי להקשיב לנפגעות שהעידו בדיונים שהתקיימו בכנסת בנושא.

בדיון על הכשלים בחדרים האקוטיים שניהלה חברת הכנסת לשעבר עדי עזוז כממלאת מקום יו״ר הוועדה לקידום מעמד האישה, תיארו נפגעות המתנה ממושכת ויחס שפגע בתחושת השליטה שלהן במהלך השהות בחדר. הן סיפרו על המתנה של שעות לרופא שיבצע את הדגימה הפורנזית, על שוטרים חמושים שנכנסו לחדר בלי שאיש הסביר להן שהן רשאיות לבקש מהם לצאת ועל לחץ מצד הצוות להגיש תלונה תוך ניסיונות לגרום להן לנקיפות מצפון.

שלט סגול "מאמינה לך" מול תחנת משטרת מחוז תל אביב
תמונה ראשית | צילום: איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

הן לא צריכות להתחנן

נפגעות אלימות מינית לא צריכות להיפגע פעמיים. הן לא צריכות לזעוק בוועדות הכנסת ובתקשורת, לספר בפומבי מה עבר עליהן ולשלם את מחיר החשיפה. הן לא צריכות להתחנן שהמדינה תמצה את הדין עם מי שפגע בהן. הן לא צריכות להיחשף בתקשורת, להעיד שוב ושוב על הרגעים הקשים בחייהן או להגיע לוועדות הכנסת כדי שמישהו יקשיב להן ויעשה את עבודתו. הן כבר שילמו מחיר כבד על הפגיעה. תפקידה של המדינה הוא לחקור, לאסוף ראיות ולהעמיד לדין את מי שיש נגדו תשתית ראייתית ולהבטיח שהצדק יעשה. הנפגעות צריכות לקבל את ההזדמנות להשתקם, להחלים ולהמשיך הלאה בידיעה שהמדינה עושה כל שביכולתה שהפוגע לא יפגע באחרות.


טלאור ושדי היא יוצרת תוכן ויועצת לענייני חקיקה וקידום מדיניות בתחום האלימות המינית, ומגישת הפודקאסט אונס זה פויה.

הגיבו לכתבה

אין תגובות
הגיבו לכתבה

עוד דעות מהמקום

עוד באלימות מינית ›

בלי בעלי הון. בלי פרסומות. בלי בולשיט.

תמכו בעיתונות עצמאית. בלי פחד