איור: טל גרנות

מאז כניסתו לתפקיד מייחס מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו חשיבות עצומה בהגברת אמון הציבור במשטרה. בנאום שנשא בכנס מפקדים ב-2012 הכריז כי "הגיעה העת שאזרחי המדינה יידעו שהם מקבלים שירותי משטרה מהטובים בעולם המערבי. הגיע הזמן שכל אזרח במדינה יידע שיש לנו משטרה מצוינת. הגיע השעה שהציבור יידע וגם ישיב אמון והכרה בשוטרים ובארגון". עוד הדגיש המפכ"ל כי "עלינו להתאים את רמת השירות לרמת הציפיות של האזרח מהמשטרה, ולא להיפך… בכל מפגש עם אזרח – השוטר מחויב בהעברת מסר, כי משטרת ישראל היא גוף אמין, מקצועי, הפועל בידיים נקיות, בשוויוניות ובהוגנות".

צעד ראשון: הקמת מערך יח"צ

לצורך כך פעל דנינו, בין השאר, לחיזוק מערך יחסי הציבור של המשטרה. בנאום שנשא בפני מפקדים במשטרה לפני כשלוש שנים הסביר המפכ"ל כי "אי אפשר להכביר מילים בנוגע לחשיבות שכל הישגיו של הארגון ואיכותם של אנשיו – יגיעו לידיעת הציבור. לשם כך מצאתי לנכון לבנות מערך דוברות משופר ומשוכלל, בדמות מערך הדוברות הצה"לי, מתוך כוונה ליצור מהפכה של ממש בדרך בה משטרת ישראל מוצגת בתקשורת".

עם הקמת יחידת הדוברות הארצית הובא דובר מבחוץ, הלל פרטוק (שהיה לפני כן דובר עיריית תל אביב) והוקם צוות שכלל כ-90 עובדים. המהלך לא הוביל לתוצאה המתבקשת וסימן את המפכ"ל כמי שפועל בעיקר כדי ליחצ"ן את המשטרה ולמנוע כל ביקורת כנגדה, על חשבון טיפול עומק בבעיות. הדובר פרטוק עזב את תפקידו חודשיים אחרי שנכנס אליו. על המינוי והעזיבה הסביר קצין בלשכת המפכ"ל למשה נוסבאום בחדשות ערוץ 2 כי "חשבנו שקיבלנו מרצדס חדשה עם כל האביזרים הנדרשים. מתברר שמכרו לנו סובארו ישנה שהורכבה מחלקי חילוף גנובים. מהשטחים כמובן".

כעבור שנתיים, בעקבות כישלון חקירת הרצח בברנוער, פרסם פרטוק טור דעה בוויינט. "נפתח בחדשות הרעות מבחינתה של המשטרה: אף אחד בציבור לא הופתע באמת מהפארסה התקשורתית שלה בפרשת הברנוער", הוא כתב. "למה חדשות רעות? משום שאף אחד כבר לא מצפה מהמשטרה להתנהלות תקשורתית מקצועית…כזו שנותנת לציבור תחושה שיש מי ששומר עליו… למשטרה אין חזון תקשורתי, שוטרים בעלי הסמכה מקצועית משטרתית ממונים לתפקידי דוברות והסברה, אין הבנה של המפה התקשורתית המודרנית, יש סכסוכים בין המחוזות למטה הארצי וסדר העדיפויות לא ענייני".

הטור הזה עורר את חמתם של אנשי המשטרה, וקציני משטרה שהיו דוברים בעברם מיהרו לתקוף אותו בחזרה וטענו שהוא "מנצל לרעה את מדיניות הריסון כלפי משמיצים ומחסלי חשבונות".

חרם על "הארץ"

מי שכבר סומן כ"מחסל חשבונות" הוא יניב קובוביץ', כתב המשטרה של עיתון "הארץ". בתגובה לכתבה של קובוביץ' על מערך יחסי הציבור של המפכ"ל מסרה המשטרה כי הכתב "שם לו למטרה לנגח דרך קבע את עבודת הארגון והעומד בראשו", ואף איימה בתביעת דיבה. ביולי 2013 הגישה המשטרה תלונה במועצת העיתונות נגד קובוביץ' ו"הארץ" והמפכ"ל גם דאג לפרסם שביטל את המינוי שלו לעיתון.

קובוביץ' לא נבהל והמשיך לפרסם כתבות ביקורתיות, בין היתר על הפערים הלא מוסברים בנתוני הפשיעה שמוסרת המשטרה ובנתוני השוטרים המפוטרים.

בתגובה, החליטה המשטרה לנקוט בצעד חריג ביותר ולהגיב לכל פניות העיתון באותה לשון: "אין בכוונתנו להתייחס לתוכן פנייתך, שכן התנהלות מערכת עיתון 'הארץ' אינה עומדת בסטנדרטים הבסיסיים של עיתונות מקצועית הוגנת ומתאפיינת בסיקור מגמתי מוטה וחד צדדי. פעם אחר פעם עיתון 'הארץ' בוחר להתעלם מעקרונות היסוד של סיקור הוגן, ומהוראות תקנון האתיקה של מועצת העיתונות בסעיפי 'בדיקת העובדות', 'אובייקטיביות', 'תיקון טעויות', 'התנצלות ותגובה' וכן סעיף ה'פרטיות ושם טוב' ומתעלם מעקרון תום הלב שבחוק איסור לשון הרע".

די מהר הבינו במשטרה כי התנהלות זו לא מועילה לעם תדמית הארגון וחזרו לספק תגובות לעיתון, כולל לכתבותיו הביקורתיות של קובוביץ'.

הציבור עדיין מפחד מהמשטרה

עד כמה מועילים מאמצי היח"צ של המשטרה ומפכ"לה? כמעט בכל אירוע ציבורי דנינו מציין את הסקרים השונים המראים עלייה באמון הציבור במשטרה. בסקירה שנתן בוועדת הפנים במרץ 2014 המליץ לחברי הכנסת להזמין את החברה שעשתה את סקר אמון הציבור עבור המשטרה: "שיבואו ויספרו על הסקר של שביעות רצון הציבור מהשירות לאזרח שהם עשו וחשוב מאוד שהם ישמעו", אמר. "מה לעשות שמתוך כל 10 אזרחים שבעה היו שבעי רצון".

עם זאת, מחקר שערך תאגיד ראנד (צוות חשיבה אמריקאי) בהזמנת המשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר והתפרסם ב-2013, מראה תמונה מורכבת יותר. המחקר, שהתבסס על מפגשים עם קבוצות מיקוד, נערך במשך שנתיים ובדו"ח שפורסם בסיומו צוין בפירוש כי "קבוצות מיקוד רבות מתארות פחד מהמשטרה. פלסטינים-ישראלים אמרו שהם מפחדים מהמשטרה בגלל גזענות, כשיהודים אמרו שהם מפחדים מהשלכות אפשריות… חרדים רבים אמרו שהם מפחדים משוטרים אפילו אם לא היתה להם חוויה רעה עם המשטרה".

במסגרת המחקר גם נערך פיילוט ניסיוני ובו חוברו במשך חודש מצלמות גוף לחולצות שוטרים בשתי תחנות גדולות בארץ. על פי מאמר שכתבה רב פקד טלי גורן, במהלך הפיילוט תועדו כ-140 מפגשים בין שוטרים לבין אזרחים, ומתוכם "נמצאו 112 סרטונים ראויים לשימוש". כל אחד מסרטונים אלה נותח על ידי שני תלמידים לתואר מתקדם במשפט פלילי מהאוניברסיטה העברית, על פי הנחיות שקיבלו מנציגי מכון ראנד ובהתאם למדריך קידוד שנבנה לצורך המחקר. גורן כותבת כי "ברבע מן האירועים השוטרים היו עסוקים בוויכוח עם האזרחים (לדוגמה, לא נתנו לאזרח לסיים לדבר). בניתוח התנהגות השוטרים כפי שבאה לידי ביטוי בסרטונים, המקודדות העריכו שרק ב- 60 אחוז מן המקרים השוטרים אכן ניסו לפתור את הבעיה. בניתוח של התנהגות האזרח, המקודדות העריכו כי בפחות ממחצית המקרים (43 אחוז) תפסו האזרחים את השוטרים כמנסים לפתור את בעייתם. לבסוף, רק בשליש מהאירועים שתועדו הביעו האזרחים שביעות רצון מאיכות המפגש עם השוטר".

בנוגע למקצועיות השוטר, כותבת גורן כי "בלמעלה משני שליש מן המפגשים (69 אחוז) השוטרים נתפסו בעיני המקודדות כמקצועיים (ידעו לטפל באירוע, היו רגועים ולא הסלימו את המצב). אולם ברבע מן המקרים השוטרים התווכחו עם האזרחים ובעשירית מן המקרים הם נהגו בחוסר כבוד והשתמשו בשפת רחוב כלפי האזרחים".

אין פלא אם כן שמדדים וסקרים שונים שלא הוזמנו על ידי המשטרה או המשרד לביטחון פנים מראים שבניגוד להצהרות המנכ"ל, הציבור לא חש אמון כלפי המשטרה. כך, למשל, מדד שלטון החוק של אוניברסיטת חיפה לשנת 2013 מצא כי רק 21 אחוז מכלל המשיבים בחברה היהודית הכללית הביעו אמון במשטרת ישראל, לעומת 36 אחוז ב-2003.

במדד הדמוקרטיה לשנת 2014 של המכון לדמוקרטיה סברו רק 50.5 אחוז מהנשאלים שהמשטרה מכבדת את הנזקקים לשירותיה, וכשנשאלו "עד כמה אתה נותן אמון במשטרה?", רק 11.5 אחוז ענו ש"יש לי הרבה מאוד אמון" (35 אחוז ענו "יש לי די הרבה אמון", 32.4 אחוז – "יש לי די מעט אמון", 16.8 אחוז – "אין לי בכלל אמון", ו-4.3 אחוז לא ידעו או סירבו לענות). בסקר מדד החוסן החברתי, שנערך על ידי כנס שדרות לחברה, בשנת 2014 נמצא כי רק 35 אחוז מהנסקרים נתנו ציון של 75 ומעלה למשטרה. הציון ממוצע שקיבלה המשטרה היה 43.7 (מתוך 100), לעומת 48.8 בשנת 2013.

בסקר של התאחדות הסטודנטים, שנערך ב-2014, נמצא שבקרב הסטודנטים רמת האמון במשטרה נמוכה עוד יותר. רק 4 אחוזים מהסטודנטים שהשתתפו בסקר העניקו למשטרה "רמת אמון גבוהה מאוד" (18 אחוז מהסטודנטים ענו שיש להם "רמת אמון גבוהה", 36 אחוז – "רמת אמון בינונית", 23 אחוז – "רמת אמון נמוכה", ו-17 אחוז "רמת אמון נמוכה מאוד"). לשם השוואה, מידת האמון הממוצעת במשטרה במדינות ארגון ה-OECDעומדת על כ-70 אחוז, נכון ל-2013.