1.
נמאס. נמאס. כל השטח הזה של פיגועי טרור נתפס על ידי הקיצונים, וכמו שאמרתי בזמנו לכהנא, זה לא הוגן שרק לקיצונים יהיה זקן ושפם ומטול רימונים. אז כהנא אמר לי, בקשר לשני הדברים הראשונים יש לנו פה בעיה של מגדר, אז אמרתי לו סתום סקסיסט, כמו שאמרתי בזמנו לאנס האתלטי. ותדע לך – הוספתי – שמהיום כל החוקים משתנים, כמו שאמרתי בזמנו בנירנברג (ויש פירוט:)
2.
דבר ראשון, אני מכינה פיגוע נגד האיסלם הקיצוני. שאני מבינה שזה לא רוב האיסלם, זה רק הקיצונים שבהם, ואני מבינה שזה יכול להיות בעיה למצוא אותם, אבל ברגע שאמצא – אני נכנסת בהם. הייתי עושה את זה מזמן, אבל אני לא רוצה לפגוע בטעות באיסלם המיינסטרימי, החמוד (אבל זה לא נגמר שם:)
3.
אנחנו בטרור הלא קיצוני כמובן לא אנטי מוסלמים, אלא אנטי קיצוניים, אז הפיגוע הבא שלנו יהיה נגד הקיצונים הימנים. אלה שרק בגלל שהם חזקים יותר הם רוצים לשלוט על עמים שלמים. אלה ממש ממש קיצונים, וקצת קשה למצוא אותם, אבל שאלתי בשמאל ומתברר שהם מאורגנים באיזשהו ארגון האקרים קיצוני שנקרא ישראל, ושההימנון שלהם זה משהו שקוראים לו פאר טסי. אז ברגע שאני מוצאת אותם – (אבל רגע רגע, הטרור שלי הוא לא רק מדיני:)
4.
ואחריהם, אני ממש חייבת פיגוע טרור איכותי באנשים שכל הזמן מעלים פוסטים בפייס, כי אני בעד חופש הביטוי, אבל תאמינו לי, ככל שאנחנו חופשיים יותר ככה יש לנו יותר דיעות, ופחות ופחות מה להגיד, ולפעמים אני מתגעגעת לאיך שהייתי פעם, שרק הייתי מרגישה דיעה מגיעה – מיד הייתי הולכת לישון, או לקנות נעליים, או סתם ליומית בקולנוע רב-חן עם הרבה פיו-פיו-פאק-יו–איי-לאב-יו, כי זה לא שהדעות שלנו נהיו חשובות למישהו, רק נהיה נורא חשוב שנגיד אותן, ואתם יודעים מה? כוח השיוף של הוויזה של ההורים הוא לא פחות חשוב מכוח ההקלדה בפייס – פאק, כבר נהיה לי נקע באצבעות של הקונטרול סי קונטרול וי – דחוף פיגוע!(ובנימה אישית יותר:)
5.
הייתי גם מוציאה פיגוע בגדעון לוי, אבל הוא לא מספיק קיצוני. אז הוא אמר שטייסים הם רוצחים. בסדר. הפסקתי לטוס במטוסים מלזיים, מאז (וקצת נגמר לה בנק המטרות, אז יש שיחת טלפון:)
6.
שלום.
שלום.
אני מדברת מהטרור הלא-קיצוני.
או-קיי.
אני תוהה אם יש אצלכם קיצונים, שאפשר, אתה יודע.
גבירתי, זה מודיעין אחד-ארבע-ארבע.
אני יודעת, אבל –
יש לנו מספרי טלפון. רוצה מספר טלפון?
של קיצונים. אני צריכה קיצונים.
יש לי את הטלפון של גדעון טיש, הקיצוני-סופה המפורסם של הפועל תל אביב.
אני לא רוצה קיצוני סופה.
אז חלוץ מטרה?
אפשר לצאת מתחום כינויי הכדורגל של שנות החמישים?
אז שער אנגלי.
גם זה מכדורג- מה זה שער אנגלי?
שער שמבקיעים בחושך, אחרי שכל הילדים הטובים כבר הלכו הביתה, ורק אלה שמרביצים להם בבית נשארו לשחק.
היתה לך ילדות קשה, אה?
למה את חושבת הידרדרתי לאחד-ארבע-ארבע?(ויש חזרה למיינסטרים:)
7.
רגע, מצאתי! חכו שניה, אני כבר מוציאה פיגוע ביזידים הקיצונים. כן, אני יודעת, תגידו, כמה יזידים יש כבר, וממילא דאע"ש הרגו את רובם, עזבי אותם. אבל קיצונות זה מחלה. צריך להרוג אותה לפני שזה מתפשט לזרם המרכזי של היזידים (נו באמת. זה מה שחשוב לך?)
8.
לא! הכי חשוב זה המגה-פיגוע שאני מתכננת בקיצונים הבינוניים. אלה שחושבים שאם הם הרוב, אז זה אומר שהם בסדר. אלה הכי מסוכנים, אלה מביאים מאה מנדטים מתוך מאה עשרים, ואם לא ניכנס בהם – הם עוד יכתבו בעיתון שליברמן הוא תקוות מחנה השלום. זה יבוא. אני מזהירה אתכם. זה יבוא (אבל אז היא הרגישה יד מטלטלת אותה, ו…)
9.
מה זה? מי זה? מה קורה?
חגית?
לא לא לא לא!
חגית… את חלמת.
לא, אני בדיוק לפני להוציא פיגוע איכותי מטעם הרוב השפוי!
חגית!
מה?
מה יש לי ביד שמאל?
מזרק.
וביד ימין?
חשמל.
ומה את מעדיפה?
שתאהב אותי, דוקטור כרמון.
אני דוקטור, אין לי רגשות.
למה, דוקטור מנגלה – איך הוא שנא!
הוא היה יוצא דופן.
דוקטור מרטנס? אהב נעליים.
ולא אנשים. הוא שאמרתי.
דוקטור גב?
טוב, חשמל.
דוקטור ג'וק?
יד אחת על המינוס –
דוקטור לק!
יד אחת על הפלוס –
לא לא לא לא –
שלוש ארבע ו–
בזזזזזזזזזזז
רגע, מפגרת, עוד לא לחצתי.
אה.
סתם אמרת בזזזזזזז? כי זה חיקוי של חשמל?
לא. של דבורה.
יש רגעים, חגית, שאני תוהה אם לא עדיף פשוט להרדים אותך.
דוקטור כרמון, מה אתה רוצה?
"למות, לישון, אולי לחלום."
"איזה לישון, הלילה לא עושים חשבון."
המלט?
פאר טסי.
אז למות, אם ככה.
חכה, יש תור.
