1.

יום אחד כולם קמו, ובר רפאלי לא היתה יותר. וכולם שאלו, איך זה יכול להיות? אשה כל כך נוכחת. כל כך קיימת. אשה שהיא ההפך מגודו – לא רק שלא צריכים לחכות לה, היא תמיד נמצאת, למרות שלא זכור שמישהו אי-פעם קרא לה (ואם יש תעלומה, מביאים בלש:)

2.

השעה היתה שתיים בלילה, כאשר כוחות החיפוש אחרי בר רפאלי נקשו על דלתי. ישו ו. הנוצרי, אמרתי לעצמי – שהרי אני אמריקני כעוגת תפוחים, והביטויים השגורים על פי נוטים ללכת לאיבוד בתרגום, אז למי שהתקשה לעקוב: "ו." היא האות השישית באל"ף בי"ת, והמקבילה האמריקנית שלה היא האות F, שזה קיצור ל… טוב, עזבו,

אם לא הבנתם עד עכשיו אז אינכם מודעים לעובדה שתרגום הוא כמו נשיקה מבעד לטישיו. מטפחת!, סליחה, כאילו שיש הבדל, סמחטה זה סמחטה –

איפה היינו – ?

אברהם ז. אבינו, אמרתי לעצמי (יותר טוב?), מי זה דופק על דלתו של בלש פרטי קשוח כמסמר, באמצע הלילה? (היו אלה כוחות החיפוש אחרי בר רפאלי, כאמור. ומה הם רצו?)

3.

הם רצו למצוא את בר רפאלי. מה חשבתם שהם רצו? אין לכם טיפה כישרון בלעקוב אחרי העלילה. אני מאוד מאוכזב מכם, קוראים. היו זמנים שהייתם כל כך שפיצים. נגיד, 67' – שישה ימים, שבע מדינות, בום! לאיפה זה הלך, לאיפה?

נו טוב.

לפחות הצליח לכם האיך קוראים לזה, נו, הכיבוש (וחזרה לנראטיב:)

4.

"בר רפאלי נעלמה!" אמר יו"ר כוחות החיפוש אחרי בר רפאלי.

"מה זאת אומרת נעלמה? היא בטח באמריקה, או באיזה אי טרופי, מדגמנת תחתונים," אמרתי. "או שסתם היא בתחתונים. אי אפשר לדעת אצלה, כי היא בר רפאלי והיא תמיד בכל מקום בו-זמנית, אז גם כשהיא סתם לובשת תחתונים, מיד זה נחשב דיגמון."

"סתם לובשת תחתונים?!" אמר היו"ר, בחשד.

"כן," הסברתי, "נגיד בבוקר, כשהיא יוצאת מהמקלחת, וחושבת לעצמה: בין המכנסיים לזה, איך קוראים לו, שאין לו שם טוב בעברית אבל כולם יודעים מה הכוונה – אז בין שניהם, מה כדאי ללבוש?"

"אין לי מושג על מה אתה מדבר," אמר היו"ר, והוסיף מיד: "וכדאי ללבוש תחתונים."

"אתה רואה," נזפתי בו, "יש לך מושג על מה דיברתי!"

"כן," הודה, "אבל לא היה לי נעים להשתמש במלה לא יפה, ועוד באתר חברתי כזה, שקוראים אותו אנשים שאם היה להם את הגז של תשובה, היו תורמים אותו לציבור."

"כשאתה אומר הגז של תשובה –"

"ששייך לתשובה."

"אה."

"מה חשבת?"

"אה… לא משנה," אמרתי, "אני אמריקני כעוגת תפוחים, לפעמים אני מפספס ביטויים." (אז מה לעזאזל קרה עם בר רפאלי?)

5.

כלום. כלום לא קרה. היא פשוט נעלמה. כמו שיום אחד היא נהייתה בלי שום סיבה, ככה יום אחד היא נעלמה, וכולם שאלו את עצמם, איפה בר רפאלי, איפה בר רפאלי, אבל זוכרים שניטשה אמר שאלוהים מת? אז לא מיד הוא מת, לקח מאה שנה ושתי מלחמות עולם, עד שאנשים התחילו להאמין במקום זה בכסף ופורנו.

אז אותו דבר עם בר רפאלי:

לקח זמן עד שהבינו שהיא באמת איננה, וכל מה שנשאר אחריה זה רק שלטי חוצות ישנים, שמשרדי פרסום ממשיכים לשכפל ולתלות בתחנות אוטובוסים, אבל בכל דור של שיכפול משהו נפגם, כך שאחרי מאה שנה בערך, מישהו הרים עיניים לשלט חוצות ואמר: הי, למה ליה קניג מדגמנת תחתונים?

זה כמו שהיה פעם עם קלטות. היית מקליט שיר של שלמה ארצי, ואחרי כמה שנים היה נדמה לך שזה נאום של יאיר לפיד. הכל הולך ונשחק, והולך ונעלם, ודין הבתים לשקוע, כמו שאמרתי בזמנו לארכיטקט של גשר המכביה, אבל הוא אמר: גשר זה לא בית, סמוך עלי (ובינתיים, יש תגובה מהעו"ד של קבוצת בר רפאלי ליופי, שלמות, ונדל"ן:)

6.

בר רפאלי לא נעלמה.

בר רפאלי פשוט נשארה במקום שהיתה, שזה מקום של יופי ושלמות וכן, לא אכחיש, השקעות נדל"ן לא רעות – מי חשב שאנשים ירצו לגור ברמת גן? – אבל אתם, אתם פשוט זזתם לאיזה מקום מוזר, שבו עמיר בניון מוציא שירים שגבלס היה פוסל על רקע גזעני, שבו שר האוצר נלחם בעליית מחירי הדיור על ידי תוכנית שמעשירה את הקבלנים, ושבו אנשים שמדברים עם עצמם, לעצמם, על הנושא המרתק ששמו "אני", מיד נלקחים לעוד עונה איכותית של "מחוברים". אז אתם יכולים להבין למה בר רפאלי לא יכולה להמשיך לנוע איתכם: היא חלום, שעשוי בעצמו משברי חלומות עתיקים, כאלה שהאחים גרים נהגו להתעורר מהם עם רטוב במכנסיים –

"אמא, המכשפה הרעה הרטיבה לי את הסדין! כנראה בסחלב" –

ואתם…

החלומות שלכם עשויים מ, נו,

הדבר הזה שאין לו מלה יפה בעברית, אבל הוא יוצא כמה שעות אחרי האוכל (העו"ד של קבוצת בר רפאלי ליופי, שלמות, ונדל"ן. קוראים לו שלמה דוקטור. ואז יוצא שהשם שלו על כרטיס הביקור הוא: עורך דין דוקטור. כמה זמן אתם חושבים לוקח לו לקבל תגובה בג'יי-דייט? אבל לא נורא, עם מי שהוא לא יתחתן, היא תשחוט אותו בגירושין)