1.

אם ההיא שחירבנה על הדגל,

תחרבן במקום זה על ההוא,

שגמר בפה להיא,

אפשר יהיה להגיד שהפייסבוק הגיע לשיא ההשפעה הציבורית שלו, או שמכאן השמים הם הגבול? (שאלה מטעם מלאך הפייסבוק. כן, יש אחד כזה. לא מאמינים? טוב, אז הנה הסבר:)

2.

יש מלאך בשמים שאחראי על פייסבוק, וקוראים לו מלאך הפייסבוק –

איך רציתם שיקראו לו? גבריאל? ששבצר? היום צריך שמות קליטים שאיך שאתה אומר אותם, מיד יודעים מה אתה מייצג. נגיד "גדעון סער". אין מצב שזה אמן היפ-הופ, נכון? –

אז מלאך הפייסבוק הוא זה שאחראי שתתעסקו כל היום במזרחים נגד אשכנזים, גברים נגד נשים, וחתולים שהם נגד – לא נגד אף אחד, האמת, אם יצא לכם להכיר חתולים, הם פשוט בעד עצמם. אה, והוא גם אחראי על יאיר לפיד. לא על יאיר לפיד ספציפית – על זה שאם במקרה היה יום חלש ואף אחד לא אמר משהו מגעיל על אף אחד אחר, אז תמיד יהיה את יאיר לפיד להתעסק איתו.

נגיד השבוע?

השבוע, האכזבה ממלאך הפייסבוק הגיעה עד לחלונות הגבוהים (ומזל שיש לנו מצלמות אבטחה בחדר הישיבות של אלוהים, מזל:)

3.

אני מאוד מאוכזב ממך, מלאך הפייסבוק.

למה, אלוהים? מה עשיתי?

זה יותר מה שלא עשית.

שזה?

לא מצאת דרך לקשר את פרשת המציצה הכושלת, לדיון בערסים ופרחות.

אבל את פרשת פיצוץ הדרבי בכדורגל, לעומת זאת…

נו באמת. את ההקשר הזה כל כך קל לעשות, שרחמים על האליטות החדשות. ניתן להם מאה ימי חסד.

אגב האליטות החדשות, אלוהים –

מה עכשיו?

אתה יודע שהישנות צוחקות עליהם מאחורי הגב, שזה לא נעים.

נו, כן. מה לעשות.

מה לעשות? אתה אלוהים, אתה כל-יכול!

בסדר, מחפש להם בנרות על מי להתנשא. זה לא קל (ויש איום:)

4.

אם לא תמצא משהו שיחזיר אנשים לפייס, אני מעביר אותך להיות מלאך הגוגל-פלוס. אתה לא רוצה שזה יקרה, נכון?

לא, לא, בבקשה אלוהים.

אז יאללה.

אבל מה עוד אני יכול להמציא, שיחזיר אנשים לקרוא את אוסף השנאות, הקנאות, והררי הריר המריר של אנשים אחרים?

הופה, נהיית משורר.

אתה ההשראה שלי, אלוהים.

תודה, תודה. אתה לא הראשון שאומר לי את זה, אבל זה תמיד נעים לשמוע.

אז? יש משהו שיחזיר אנשים לפייס?

אה… אולי… וידוי אישי חושפני, שמערב מין – ועדתיות – ומודעות חברתית – ואת השואה – והכל בפחות ממאתיים מלה.

וואו, אלוהים – אתה באמת כל יכול!

אהה. חוץ מהקטע הזה עם לברוא סלע שאני לא יכול להרים.

איזה קטע?

אה? אתה לא מכיר? אז עזוב, זה שולי (ומיד נשלח מלאך הפייסבוק לעבודה, חיפש ומצא את הווידוי החושפני ביותר שכולל את כל המצרכים הדרושים, ולא נשאיר אתכם כוססים ציפורניים – הריהו לפניכם:)

5.

"זה שאתה אשכנזי ומבוסס," אמרתי לו תוך כדי שאני רוכבת לו על הפנים, "זה לא אומר שאני – "

"כן?" הוא שאל, חנוק משהו.

"שאני –"

"כן…"

"שאני, כניצולת הפריפריה –"

"כן?"

"לא אגמור לפניךךך," אמרתי וגמרתי.

"וואו, בייב," הוא אמר, "גמרת לפני."

"אז?" דפקתי לו מבט. "אתה רוצה מדליה?"

"לא לא לא," הוא אמר, "רק רציתי להגיד ש…"

"כן," אמרתי, "תגיד את זה, נו תגיד את זה."

"לא, פשוט… אני עוד לא גמרתי. בכלל."

הסתובבתי אליו לאט לאט.

"עזרה בשכר דירה, קיבלת?" אמרתי.

"בסדר, אבל –"

"את האוניברסיטה שילמו לך, או שהיית צריך לשכב עם מרצים כמוני?"

"לא, שילמו לי, ברור –"

"תמלוגים מהנאצים קיבלתם?"

"את מתכוונת שילומים – "

"קיבלתם או לא קיבלתם?!" צעקתי עליו.

"קיבלנו…" לחש.

"אוקיי. זה מה שאני אומרת."

וזה היה סוף הדיון.

הזה, הספציפי.

כי אחרי כמה דקות התחיל דיון אחר: "מה יש לאכול?" הוא שאל.

הבטתי בו.

"לא," הבהיר – בשביל שאני אכין!"

"אה," אמרתי. לא, כי אנשים עם פריבילגיות – אין לזה סוף. אם כי לבשל ממש הוא לא יודע, אז נתתי לו להזמין לי משלוח מהבראסרי (זה היה לשון הפוסט. והתוצאה:)

6.

אלוהים ומלאך הפייסבוק חיכו וחיכו וחיכו. אחרי שעה, היו בקושי חמישה לייקים.

"טוב," אמר אלוהים. "זה גמור. לאף אחד לא איכפת יותר. מכלום."

"די נו, אלו," אמר המלאך לאלוהים, "אל תהיה כזה."

"איך קראת לי?!"

"לא – סליחה – "

"אלו?!"

"סתם, בצחוק –"

"חבר שלך מהזבל, אה?"

"אתה יכול לברוא סלע כזה כמו שאמרת קודם! אתה יכול!"

"מאוחר מדי," אמר אלוהים, "יאללה – לעבודות שירות!" (אז אם אתם תוהים איך בחורה מחרבנת זוכה לכאלה יחסי ציבור – זה בגלל שיש לה מלאך חדש, שעובד בשבילה. לא בגלל משטרה עם סדר עדיפויות מעניין. לא.)