אני צריכה להביע אמפתיה?

משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך

שלוש דמויות נקלעות לסיטואציות שאליהן יכולות להגיע כמעט רק נשים: ויקטוריה, נשואה כ-30 שנים לאלכוהוליסט שאותו היא סועדת, ולטענתה מתעלל בה נפשית. היא נאשמת בכך שבשעת ריב דקרה אותו. אורלי נאשמת בכך שבמשך שנים איימה והעליבה עובדי ציבור. בהמשך מתגלה שנאנסה בילדותה, טראומה שנראה שעיצבה את אישיותה. ורוזי, נאשמת בהברחת סמים שהתבצעה לפני כעשר שנים. כיום היא בהריון עם ילדה השלישי ועומדת לפני הסגרה לצרפת, שם היא עתידה להיכלא. ויקטוריה, אורלי ורוזי הן שלוש דמויות שאחריהן עוקב הפרק "נשים".

ויקטוריה. צילום מתוך "תיקים מהסנגוריה" באדיבות yesדוקו

עבריינות נשים היא תופעה חריגה בעולם המשפט הפלילי. בישראל שיעור ההשתתפות של נשים בפשיעה עומד על כ-10 אחוזים. מחקרים מסבירים עבריינות של נשים כביטוי של מצוקה ושל מאבק להישרדות חברתית וכלכלית בתוך מבנים חברתיים פטריארכליים.

גם בעת ההליך המשפטי הנשים נאלצות להיאבק, כשהן ניצבות מול ממסד קשוח שמתקשה להכיל אותן ולהתמודד עם עולמן המורכב. הפתרונות וכלי הענישה שהמדינה מציעה אבסורדיים בעיניהן. הסגרתה של רוזי תפגע לטענתה לא רק בה, אלא בעיקר בשני ילדיה ובילד שלישי שעדיין נמצא ברחמה ועתיד לבלות את שנותיו הראשונות מאחורי סורג ובריח. לאורלי, המאיימת הסדרתית, מציעה המדינה פתרון שנראה גמיש ומתחשב דווקא- במקום ענישה, טיפול פסיכולוגי והליך שיקומי. אלא שבעיניה הטיפול הפסיכולוגי הוא לא אפשרות שמיטיבה אתה. "כל אחת שמתלוננת שולחים אותי לטיפול. 40 שנה אני בטיפולים". הטיפול הפסיכולוגי, שאולי בעיני רוב הציבור נתפש כמענה רגיש, נתפש בעיני אורלי כעוד צעד סמכותי של הממסד שמנסה ליישר אותה ולשלוט בה, ומוציא ממנה בדיוק את אותן התגובות שכל עובדי הציבור מוציאים ממנה.

אם תלדו- אנחנו נגדכן: מאסר הביציות של אפל

כשקצינת המבחן מבקשת מוויקטוריה לקחת אחריות על מעשיה, ולהביע אמפתיה כלפי הקורבן, היא צוחקת במרירות "איזו אחריות אני צריכה לקחת? על האחת עשרה בספטמבר? בעלי משתכר כל היום, ואני צריכה להביע כלפיו אמפתיה?"

שלוש הנשים מביעות את חוסר היכולת והרצון שלהן להתאים את עצמן למה שבעיניהן נראה כמציאות בדיונית שאליה נקלעו. הן לא מתחנפות, לא מעגלות פינות, לא מתכופפות, לא טורחות להציג את עצמן כחלשות, רגישות או "נשיות" כדי לזכות בנקודות זכות. נראה שהחיים הוציאו מהן צדדים שנחשבים "גבריים" – אגרסיביות, הרס עצמי, ציניות והומור שחור: רוזי, בחודש מתקדם להריונה חוזרת לעשן סיגריות. אורלי מודה מרצונה החופשי בעוד עבירה, איום על הסטאז'ר מטעם התביעה "תגיד לשופט שאיימתי לזיין אותך!" ויקטוריה שואלת את הסניגור שלה מתי פג עונש המאסר על תנאי שנגזר עליה, והאם בתום אותה תקופה היא יכולה לשוב ולדקור אנשים.

אולי כפיצוי על חוסר ההתאקלמות שלהן במרחב המשפטי שלוש הגיבורות של הפרק יוצרות קשר חזק ואינטימי עם עורכי הדין שלהן מטעם הסניגוריה הציבורית. עורכת הדין ורד בירגר, שמייצגת את רוזי, משמשת עבורה גם כאחות ואם וחברה לעת צרה: היא מחשבת בשבילה את תאריך הלידה שלה; וכאשר רוזי פורצת בבכי, היא מניחה יד מרגיעה על כתפה; מאוחר יותר, כשמתגלה שגם עורכת דין בירגר בעצמה בהריון, היא ורוזי פורצות בצחוק נרגש ומתחבקות בחום.

בכישורים אנושיים ועדינות יוצאי דופן, עורכת הדין סנדי אלמוגי מצליחה להתמודד עם כמויות הזעם והתסכול של אורלי. ההיכרות הראשונה בין אורלי לאלמוגי לא צולמה, אבל הייתי עד לה: לאורלי, שהגיעה ליום מוקד בבית המשפט, מונה סנגור ציבורי אחר, אך היא התעקשה להחליף אותו באלמוגי, שאותה קלטה בזווית העין, באינטואיציה, ללא היכרות מוקדמת. החלפת סנגור ציבורי ללא סיבה אינה דבר מקובל. מה שמעניין הוא שהתעקשותה של אורלי לא היתה הפעם עוד גחמה אנטי-ממסדית, אלא הימור על האדם הנכון עבורה, שאתו תוכל לעבור בשלום עוד סיבוב בגלגלי מערכת המשפט. ברגע האינטימי ביותר בין השתיים, אורלי חושפת באוזני סנדי את הסוד שלה, מקרה של אונס מילדותה. כל כך קשה לה לדבר על המקרה שהיא מעדיפה להשמיע הקלטה מתוך תוכנית רדיו, שבה סיפרה את המעשה באופן אנונימי.

במקרה של ויקטוריה הסנגור הוא דווקא גבר, עורך הדין אולג פרגין. אולי זו הסיבה שבגללה ויקטוריה לא יכולה לראות בו חבר לעת צרה. אבל גם היא יוצרת אתו באופן מקורי קשר חזק ואינטימי: הקשר הזה מתבטא בכך שהיא משתלחת בו ומוציאה עליו את כל התסכול שיש לה מהמערכת. לאורך כל ההליך המשפטי היא סונטת בו: "אני לא רואה אצלך התלהבות כמו אצל התובע!" או, "אם הייתי משלמת לך, אולי הייתי זוכה לטיפול מקצועי!" פרגין סופג את מנות הזעם והעלבון מוויקטוריה בגבורה עילאית ובמקצועיות הראויות לשבח, ומנסה להישאר ענייני. רק אחרי ההרשעה והעונש הוא זוכה מוויקטוריה למלה חמה, כשהיא סוף סוף מוכנה לראות בו אדם שמנסה לעזור לה, ולא כפנים של המערכת "לא התכוונתי לומר שאתה עורך דין לא מקצועי, אלא שמערכת המשפט אבסורדית". נראה שיותר מכל שלוש גיבורות הפרק נואשות למצוא פנים אנושיות שאתן יוכלו לתקשר.