העיר בית-לחם בפנסילבניה, יושבת בעמק ירוק רק 20 דקות נסיעה מן העיר נצרת. כך זה פה, ערי תעשיית הפלדה של אמריקה הוקמו על ידי קהילות דתיות, מעמד פועלים, ולקראת סוף המאה ה-20 הצטרפו אליהם הפועלים-הנוסעים, אותם עובדים היוצאים מדי יום ברכבות וברכבים לריכוזי מקומות העבודה שלאורך ניו ג׳רזי.

בין שתי המדינות עובר נהר הדלוואר היפהפה, ואתמול, בשבת מנומנמת עם מזג אויר המכונה על ידי המקומיים, קריספי – ראות חדה, אויר קר, יבש ושמש בהירה, אך לא מחממת – מרכזי הערים היו מוצפים במטיילים ותושבים שיצאו לקניות ובילויים.

עוד באותו נושא: 

• מתנדב מצטיין: המסתנן במטות קלינטון וטראמפ
• לא מר טראמפ, אני לא הסכמתי: העדות המלאה 
• העימות השלישי: טראמפ לא יודה לעולם שהפסיד את הבחירות

המראה הכפרי המנומנם מקשה להיזכר. העיירה היפה והשלווה, וושינגטון קרוסינג, היתה המקום בו חצה ג׳ורג׳ וושינגטון את נהר הדלוואר בחג המולד 1776 כאשר פצח במתקפה הצבאית הגדולה במלחמת העצמאות של אמריקה. ההפתעה, היוזמה, והקושי הלוגיסטי בחציית הנהר הרחב והקפוא, הפכו לאחד מהאירועים הלאומיים החשובים בהיסטוריה של אותה המלחמה. פנסילבניה, נקראת על ידי המומחים Battleground, מדינת מאבק בין רפובליקנים לדמוקרטים, ללא שום קשר לאותה מלחמת העצמאות. אך דבר אחד עולה מן הדברים שאומרים לי המקומיים. הם מפחדים מתוצאת הבחירות.

פנסילבניה, מדינת מאבק בין רפובליקנים לדמוקרטים. צילומים: טל שניידר

דיברתי עם תושבים בניו הופ, בוושינגטון קרוסינג, באיסטון ובבית-לחם. האוירה מדכדכת. ״שיעבור כבר״ אמרה לי בחורה צעירה ממוצא היספני העובדת בקבלה בבניין משרדים. ״אני במתח וחוששת ממה שעומד לקרות ביום שלישי״, אמרה והוסיפה שהיא מעדיפה שלא לציין למי תצביע. בלובי הבניין הרעישה הטלוויזיה, דלוקה על אחד מערוצי החדשות, אלה שמשדרים חדשות 24/7. רעש הרקע במקום, השדרנים, הראשים המדברים, שידורים מתורי ההצבעה במדינות אחרות (בפנסילבניה אין הצבעה מוקדמת), השתלט על כולם.

״ככה אתם כל הזמן עם הטלוויזיה פתוחה?״ שאלתי. ״אותי אישית זה כבר לא מעניין״, השיבה הצעירה, ״לא רוצה לשמוע על קלינטון וטראמפ. זה לא מעניין אותי יותר״. ״אז למה הטלוויזיה פתוחה כל הזמן?״, ניסיתי להבין. ״הלקוחות דורשים את זה״, היא השיבה.

ניתן לראות שלטי תמיכה (בגודל המותר, בגובה הדשא) בכל מקום

פנסילבניה, על 20 האלקטורים שלה, היא "מדינת הרגע האחרון". הרפובליקנים מודעים לכך שסיכוייהם קטנים (לא ניצחו פה מאז 1988), אבל הם אינם מוותרים. טראמפ הגיע לעצרת בעיר הממתקים הרשי לפני יומיים, קלינטון הרימה במוצאי שבת אירוע get out to vote בכיכובה של קייטי פרי, ומחר, היום האחרון לקמפיין, קלינטון תעלה על במה בפילדלפיה עם ביל קלינטון וברק ומישל אובמה. טראמפ מתכנן לסגור את הקמפיין שלו בעיר הפועלים במדינה, סקרנטון.

מדוע הפכה פנסילבניה למדינת הרגע האחרון? מדינות מתנדנדות אחרות, כמו צפון קרוליינה, פלורידה, נבדה ואוהיו, מאפשרות לבוחרים להצביע שבועות מראש, והקמפיינים לחצו שם עד עתה. כעת הפוקוס מתנקז ליום שלישי הגדול. פה בפנסילבניה נותרו עוד בוחרים שניתן לסחוף לצד זה או אחר.

״אני במתח וחוששת ממה שעומד לקרות ביום שלישי״

האוכלוסייה העיקרית של המדינה מתרכזת בעיר פילדלפיה ובפרבריה, בעוד כמה ערים גדולות כמו פיטסבורג והריסבורג, ובריכוזים העירוניים המסיביים, שם נמצאים מרבית הבוחרים אותם ניתן לשנע לקלפיות. הדמוקרטים חזקים ומאורגנים יותר מאשר הרפובליקנים. הם פתחו יותר מטות קמפיין בערים, והעסיקו יותר עובדים בשכר. עם זאת, גם לטראמפ נוכחות גדולה, כמובן. ניתן לראות שלטי תמיכה (בגודל המותר, בגובה הדשא) בכל מקום. לפי הסקרים האחרונים, ההובלה המשמעותית שהיתה לקלינטון פה בחודש הקודם (כ-8%) הצטמצמה לשני אחוזים וחצי בלבד.

התמודדות קריטית נוספת בפנסילבניה היא בין הסנטור המכהן, הרפובליקני פאט טומי, לבין המתמודדת החדשה – הדמוקרטית קייטי מקגינטי. הקמפיין בין השניים צמוד מאוד מזה שבועות ארוכים, ובמידה והתמיכה תעבור מטומי למקינטי, יהיה זה אחד מאותם מושבים בסנאט אותם מקווים הדמוקרטים להשיג כדי להפוך להיות הרוב (בבית העליון בלבד).

אתמול, כאשר שוחחתי עם אחת המצביעות, אישה בשם ג׳ודית. היא סיפרה כי היא מתקשה להחליט למי להצביע, אבל היא חושבת שתבחר בקלינטון. ״ובמי את בוחרת לסנאט״? שאלתי. ״אהה, אם אני מסמנת על טופס ההצבעה דמוקרטים, אז אני כבר מכניסה את כולם״.