כך הפכה הכרעת הדין של חסן לכתב אישום נגד הפרקליטות

שרון שפורר, שחשפה את העסקים הפרטיים שניהל חסן בהיותו יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, חזרה אל הכרעת הדין כדי להבין האם עליה לבקש ממנו סליחה. התשובה: לא. את הטעויות עשו מי שלא הצליחו להוכיח את הטענות  

האם הפרקליטות עשתה עבודה כל כך גרועה במשפט של אלון חסן?

קריאת הכרעת הדין שכתב השופט יואל עדן מבית המשפט המחוזי בבאר שבע הנפרשת על פני יותר מ-300 עמודים מלמדת שהתשובה היא כן.

זו אינה הכרעת דין שניתנת לפרשנות. היא מנומקת ומבוססת ומלמדת כי הפרקליטות לא הצליחה להרים נטל הוכחה לאף אחת מהטענות שהעלתה כנגד כל אחד משלושת הנאשמים שזוכו לגמרי – חסן, יו”ר ועד עובדי הנמל לשעבר, שוקי סגיס, מנכ”ל הנמל לשעבר, ודוד חסן, בן דודו של אלון חסן שניהל חברה שפעלה בנמל אל מול לקוחות הנמל.

הפרקליטות כשלה לספק הוכחה שחסן התערב בהחלטות הנהלת הנמל לגבי התקשרות עם חברת מוצרי הניקוי שלו, או שחסן השבית את פריקת וטעינת הגרוטאות בנמל כדי לקדם מכרז עם שקשורה למקורביו, ועוד. לא רק שלא הצליחה להוכיח את הטענות – השופט אף קבע כי בחלק גדול מהמקרים הליך הסקת המסקנות של הפרקליטות היה שגוי.

צילום: חדשות 10
זוכה מכל האישומים נגדו. אלון חסן צילום: חדשות 10

אבל אם יש דוגמה אחת בהכרעת הדין הזו שממחישה בצורה הטובה ביותר עד כמה רשלנית הייתה עבודת הפרקליטות, היא זו שבה הפרקליטות ניסתה לטעון כי חסן קיבל שוחד בדמות אופציה לרכישת דירה מיניב בלטר (שותף של חסן במסעדה, בעלים של חברה בנמל שהעסיקה את בן דוד של חסן וגם קבלן) –   אבל היא לא טרחה כלל לבדוק האם המחיר שלפיו קנה חסן את האופציה לרכישת הדירה (ובהמשך את הדירה) משקף הנחה כלשהי במחיר, לעומת מחיר השוק של הדירה.

 הלוואה של מליוני שקלים

בלטר, ייאמר מראש, נעצר בפרשה וחתם על הסדר טיעון לגבי עבירות שלא קשורות לחסן. אלון חסן ובני משפחתו הלוו לבלטר מיליוני שקלים כנגד ריבית של עשרה אחוז. ההלוואות ניתנו לו כאופציה לרכישת דירות בפרויקט נדל”ן שהוביל. הפרקליטות טענה כי יש לראות בהסכמי ההלוואות האלו שוחד. את הטענה הזו העלתה בשלב הסיכומים ולא בכתב האישום המקורי.

בפרקליטות הסיקו כי מדובר בשוחד בגלל כמה סיבות: החופזה שבה נערכו הסכמי ההלוואה, למרות שמדובר היה בסכומים נכבדים; העובדה שחסן הלווה כסף בעיתוי שבו שתי חברות שבבעלותו היו נתונות במצוקה פיננסית; העובדה שעל חוזי ההלוואה לא היה כתוב כי מדובר באופציה לרכישת דירות וגם העובדה שחסן לא סיפר בחקירה במשטרה כי ההלוואות ניתנו כאופציה לרכישת דירות.

עוד סיבות שחיזקו את המסקנה אליה ביקשו מבית המשפט להגיע: בלטר החליף את שם החברה שקיבלה את ההלוואות ממשפחת חסן רגע אחרי שהכסף הועבר אליה, והכסף הועבר אליו במזומן ודרך החשבון של אביו של חסן – בלי לציין שהפעולה קשורה לחסן ובלי שחסן יופיע כנהנה בחשבון.

אלא שהשופט כלל לא הבין איך הפרקליטות יכולה לקרוא להסכם הלוואה לרכישת דירה – שוחד. לדבריו, לא הייתה כל מחלוקת כי חסן ובני משפחתו העמידו הלוואה של מיליוני שקלים לבלטר לרכישת דירות, אבל מקבל השוחד אמור להיות זה שמקבל ולא משלם. הוא גם לא הבין כיצד זה שהפרקליטות לא טרחה לבצע בדיקות בסיסיות לצורך ביסוס טענתה כמו למשל להראות שהאופציה לרכישת דירה לחסן ובני משפחתו ניתנה במחיר זול יותר ממה ששווה אופציה כזו באמת.



הנה מה שכתב על כך בין היתר השופט עדן במילותיו: “אני למד, כי למרות שחסן העלה גרסה זו עוד בחקירתו במשטרה, לא נבדק העניין, לא נבדקו כל הפרטים ביחס לרכישות הדירות, ומכל מקום, אין בפני כל ראיה הקשורה לתמורה של רכישת הדירות, לסבירותה, ולשאלה האם מיליוני השקלים האמורים שהועברו ממשפחתו של חסן אל החברה שבבעלות מר יניב בלטר, בתמורה לדירות שרכשה המשפחה, הינם תמורה ראויה, אם לאו. מכל האמור אין לראות, גם לא בדירות האמורות שחסן בעדותו אומר שמשפחתו רכשה, כמתת שוחד”.

מה בכל זאת פספס השופט?

אלון חסן, בשנות כהונתו כיו”ר ועד העובדים בנמל אשדוד, היה האיש הדומיננטי ביותר בנמל. מדובר בנמל שהוא השער הימי הגדול ביותר למדינת ישראל. כמחצית מהסחר הבינלאומי של המדינה עוברת דרכו. ועד העובדים בנמל אשדוד תמיד היה כוחני, אבל בתקופת חסן הכוחניות הזו הגיעה לשיא. חסן עצמו התפאר בה בפני כל מי שחפץ לשמוע. הוא אהב לתאר כיצד בטלפון אחד מתוך ישיבה אל מול בכירי האוצר הוא יכול להשבית את הנמל כולו. היצואנים, היבואנים, בעלי האוניות ועוד גורמים שעבדו בנמל אשדוד היו תלויים בחסן לגמרי. אף אחד לא רצה להסתבך איתו מתוקף מעמדו.

אלא שבמקביל לכך שחסן נהנה מהכוח הזה אל מול החברות שנזקקו לשירותי הנמל, כלומר לשירותי עובדיו, הוא החל לעבוד גם אל מול הנמל וגם אל מול לקוחות הנמל. לחסן הייתה שורה של עסקים פרטיים במקביל לעבודתו בחברה הממשלתית והעסקים האלו גלגלו מיליוני שקלים בזכות קשרים ישירים או עקיפים לנמל ו/או ללקוחותיו.

המצב שבו עובד ציבור בעל עמדת כח כה גדולה עושה עסקים בזיקה למקום בו הוא עובד הוא מצב פסול שמציף פוטנציאל גדול מאוד לניגודי עניינים. מבחינה ציבורית, ניגודי עניינים אינם בהכרח ניגודי עניינים בעלי אופי פלילי, והשופט עדן מתייחס בהקשר הזה בהכרעת הדין להלכת שבס (שנקבעה בבית המשפט העליון שהרשיע את מזכיר ראש הממשלה לשעבר שמעון שבס במרמה והפרת אמונים – ש”ש).

עדן מצטט מהלכת שבס: “המאפיין מצב של ניגוד עניינים הוא הימצאותו של עובד הציבור במצב שבו קיים ניגוד בין האינטרס שעליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס אחר כלשהו. אך עוד נקבע כי לא כל מצב של ניגוד עניינים אף אם יש בו פסול מבחינה מנהלית או מבחינה מוסרית, מוביל בהכרח לעבירה פלילית”.

על בסיס הלכה זו קבע השופט כי למרות טענות הפרקליטות, הרי שלא התקיימה במעשים של חסן באישומים השונים – לא מרמה ולא הפרת אמונים. לדברי השופט, הפרקליטות בעצם ביקשה הרחבה של המונח ניגוד עניינים והפרת אמונים אל מעבר לכל ההלכות הקיימות, ובפרט מעבר להלכת שבס.

צילום: שאטרסטוק
היה הממלכה של אלון חסן. נמל אשדוד צילום: שאטרסטוק

כאמור, נימק השופט היטב מדוע הגיע למסקנות אלו. ובכל זאת הכרעת הדין שלו פספסה את האפשרות לבטא עמדה עקרונית של בית המשפט לגבי סוגית ניגודי העניינים של עובדי ציבור אף אם לא נמצא כי במעשים שלהם יש דבר פלילי. כך עשה גם השופט דוד רוזן בפרשת הולילנד. אמנם שם הורשעו הנאשמים ברובם, אך רוזן בחר כן להתייחס לנורמה שהיתה רווחת ונתפשה כלגיטימית עד במגזר העסקי – של העסקת מעאכרים לקידום עניינים אל מול הרשויות השונות.

ובנימה אישית: האם התקשורת צריכה לבקש סליחה מאלון חסן?

בשבוע שעבר ישבתי בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, לדבר על זיכויו הגורף של אלון חסן מכל האישומים נגדו בפרשת נמל אשדוד.

תזכורת: פרשת אלון חסן והעסקים הפרטיים שניהל בנמל נחשפה לראשונה בתחקיר שפרסמתי בעיתון הארץ, והתחקיר לווה בהמשך בשורה של חשיפות נוספות. המראיינים שאלו אותי ובצדק: האם אני רוצה לבקש סליחה מחסן. השבתי שלא. אני לא רוצה לבקש מחסן סליחה. אני לא צריכה לבקש מחסן סליחה.

השופט עדן ביקר את הפרקליטות קשות על כך ש”טענות אשר מתמקדות באווירה, בשמועות, בריח לא טוב העולה מהתנהלות, אין מקומן בתהליך הגעה למסקנה בדבר פליליות מעשה. ….חוש הריח של המשפטן, יהא הוא אנין ומדויק ככל שיהא, אין הוא בבחינת יסוד מיסודות עבירה, ואין הוא הבסיס לקביעה אם נעברה עבירה, אם לאו”.

השופט כמובן צודק. אבל התקשורת אינה הפרקליטות ואינה המשטרה. אין לה סמכויות חקירה. אין לה יכולת לבצע פעולות חקירה כשם שיש לשני הגופים האלו. אם נצמצם את התקשורת לחשיפות שמבוססות רק על “אקדחים מעשנים” כמו שאוהבים לקרוא לזה בעגת המקצוע, נשאר עם תחקירים שמבוססים על חומרי משטרה ופרקליטות בלבד. אלו גם כך מזינות היום את התקשורת בפירות עבודתן, וקשה למצוא תחקירים שמבוססים על עבודה עצמאית של עיתונאים.

כמובן שגם אין בהרשעה או זיכוי לקבוע דבר לגבי נורמות התנהגות והתנהלות או האם הביקורת הציבורית מוצדקת. אף אחד מעולם למשל לא חשב לשאול אותי האם אני רוצה לבקש סליחה מעמנואל רוזן, ששורה של עיתונאיות העידו שהטריד אותן, אך מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום והחקירה נגדו נסגרה במשטרה מאוד מהר.

ועוד דבר חשוב: ההליך המשפטי נגד חסן כלל כמה נושאים מרכזיים אבל לא כלל את כל הממצאים בתחקיר שפרסמתי בהארץ בשנת 2011 ובתחקירים נוספים שפרסמתי אחריו. הוא לא התייחס לנפוטיזם בנמל אשדוד ש-40 אחוזים מהעובדים שבו הם קרובי משפחה; הוא לא התייחס למקרה שבו אחותו של אלון חסן התקבלה לעבודה במה שנראה כמכרז בעייתי ביותר בו ליתר המתמודדים מולה לא היה כל סיכוי; הוא לא התייחס לסיפור חוות הדגים שלא הצליחו לעבוד בנמל כי העובדים דרשו מהם כסף למרות שלא היו להם כישורים לבצע את העבודה במקום אנשי חוות הדגים; הוא לא התייחס לעובדי הנמל שהורשעו בפלילים, אך הנמל שמר את מקום העבודה שלהם; הוא לא התייחס להליך משפטי אזרחי של חסן נגד מי שמכר לו את הופס תעשיות, שם ההסכם כלל גם מה שנראה כמו ניפוח הוצאות לשם הצגת הפסדים למס הכנסה; הוא לא כלל התייחסות לשותפו של חסן באחת החברות שלו, עובד נמל בכיר שהחזיק במקביל גם במסעדה והורשע בכך ששלח צעיר פלשתיני להצית אותה לשם הונאת ביטוח, ואותו צעיר הצית גם את עצמו בטעות. עובד הנמל הזה היה חברו הטוב של חסן, ומיד אחרי ההצתה שהסתבכה וגבתה חיי אדם הוא רץ למשרד של חסן בנמל והתייעץ איתו מה עליו לעשות.

חסן זוכה מכתב האישום נגדו. איני יודעת אם יש לפרקליטות כלים לערער על הכרעת הדין שלו נוכח העובדה שאינה יכולה להגיש בערעור ראיות חדשות. מקריאת הכרעת הדין, כאמור, עולה שאין די בראיות שהביאה. גם אם זוכה מכל האישומים נגדו חסן עדיין אינו חסיד אומות עולם, וההתנהלות הכוחנית שלו ביחד עם העסקים שניהל אל מול לקוחות הנמל והנמל עצמו הם שסיבכו אותו מלכתחילה במשפט הזה.

תגובות

|

Send this to a friend