משרד התרבות מסרב לתמוך: בית הספר לאומנות במכללת ספיר עלול להיסגר

שינויים בירוקרטיים במשרד התרבות הביאו להסרת התמיכה הממשלתית בבית הספר היחיד הפועל בתחום בדרום. סטודנטים במכללה: חוסמים את האופציה שלנו ללמוד

כבר 12 שנים שמכללת ספיר מפעילה את בית הספר לאומנות, חברה ותרבות. כ-100 סטודנטים לומדים מדי שנה בבית הספר, שקיבל תמיכה של 150,000 שקלים בשנה ממשרד התרבות. בשנה הבאה, משרדה של השרה מירי רגב, שלל בשנה שעברה מבית הספר לאומנות את התמיכה שמהווה כשליש מתקציבו – וכתוצאה מכך הוא עלול להיסגר.

“הבוגרים שלנו עובדים בחינוך המשלים, וגם בפרויקטים של עזרה קהילתית ושיקום שכונות”, אומרת ראש בית הספר מיכל שמיר. “יש לנו בוגרים שמציגים בגלריות נחשבות ועולם האומנות כבר שם עליהם עין. במשך שנים קיבלנו תמיכה תחת תקנה של ‘מדריכים לאומנות של משרד התרבות’. מסיבות מינהליות, משרד התרבות העביר אותנו לתקנה אחרת בטענה שהתקנה הקודמת בוטלה. מילאנו את כל הטפסים בעבור התקנה החדשה ואחרי שעברנו את כל הוועדות נאמר לנו שבית הספר לא עומד בתקנה החדשה בגלל שאנחנו יושבים בתוך המכללה האקדמית ספיר”.

צילום: חיים הר-זהב
מכללת ספיר. צילום: חיים הר-זהב

מה הקשר?

“המכללה נתמכת על ידי המועצה להשכלה גבוהה ולפי החוק אי אפשר להיתמך על ידי שני גופים אחרים. זה הגיוני. העניין הוא שבית הספר הוא יחידה כלכלית נפרדת ששייכת לחטיבה ללימודי חוץ ולא נתמכת על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

“הכסף הזה נועד למשכורות, למלגות, לקניית חומרים וציוד לבית הספר ולתשלום שכר דירה. זה מכניס אותנו לגירעון נוראי. זה יחייב אותנו לקצץ במלגות שעבור רבים מהסטודנטים כאן הן הכרחיות ולא להעלות משכורות למרצים שגם ככה הן נמוכות כאן”.

מיכל שמיר לימדה 16 שנים בבצלאל. לפני יותר מעשור יחד יצרה, ביחד עם מרצים אחרים (סמדר לוי, טל פרנק, קובי הראל ז”ל ועוד), מתכונת ייחודית ומגוונת של לימודי אומנות בדרם הכוללת צילום, וידאו ארט, ציור, רישום, פיסול, פיסול קרמי, ועוד.

לפני החג היא פירסמה פוסט זועם בדף הפייסבוק שלה וכתבה: “בית הספר לאמנות, מכללת ספיר היחיד בדרום-לא קיבל תקציב שנתי של 150,000 שקלים, אבל אייל גולן יקבל 166,000 לחצי שעה הופעה”. הפוסט זכה לאלפי שיתופים.

הפוסט של מיכל שמיר בפייסבוק

“אני לא מבינה היכן סדרי העדיפויות והיכן החשיבה היצירתית של משרד התרבות”, אומרת שמיר. “מדובר בסכום קטן והכרחי. 99 אחוזים מהסטודנטים שלנו הם מעיירות פיתוח ומהמגזר הבדואי. אלה לא סטודנטים שיכולים להרשות לעצמם ללכת לבצלאל. איך המשרד הזה מזניח דווקא את הפריפריה?”.

נוי חג’בי (24) היא סטודנטית שנה ב’ המשלבת את לימודי בית הספר לאומנות עם לימודי תואר ראשון. היא מתגוררת במושב יכיני הסמוך למכללת ספיר. “זו הייתה האפשרות היחידה שלי ללמוד אומנות. לאזור המרכז אין לי אפשרות להגיע כי מדובר בנסיעות ארוכות ויקרות או במימון של מגורים. אנחנו 6 אחים ויש עוד אחיות שלומדות לתואר. קיבלתי גם מלגת הצטיינות. מעבר לזה שהלימודים בבצלאל הרבה יותר יקרים. מעבר לכך מדובר ברמה גבוהה של לימודים, הגעתי להתמקצע בתחום הרישום ולדברים שלא חלמתי שאצליח לעשות. בסוף אני יוצאת גם עם מקצוע ועם תעודת אומן מנחה בקהילה ואוכל להעביר סדנאות”.

איך הגבת כששמעת על ביטול התמיכה של משרד התרבות?

“הזדעזעתי כששמעתי על זה. זה בית הספר היחיד באזור ויש ואני מפחדת שייסגר. זה יחסום את האופציה שלי ושל תלמידים אחרים להתקדם וללמוד. גם ככה אנחנו קורסים, אין לנו מספקי ציוד מקרנים, מחשבים, מצלמות. תמיד צריך לחכות שמישהו יחזיר כדי שתוכל להציג את העבודה. רמקולים יש רק שניים. זה אף פעם לא אותו דבר ללמוד כשיש ציוד וכשחסר ציוד”.

מורן אסרף (36) היא בוגרת של בית הספר. היא נולדה וגדלה בדימונה. “בגיל 31 הגעתי לבית הספר. מה שהביא אותי זה הבטן והאמביציה ללמוד ולהגשים את עצמי. לא הגעתי עם תיק עבודות, אבל מיכל אמרה שהיא  מחפשת אנשים עם נפש מעניינת. היא פתחה בפני דלת למרות שלא היו לי תעודות”. אסרף נרשמה ללימודם והייתה סטודנטית מצטיינת. עבודת הווידאו שיצרה בשנה ג’, “דמיונה”, זכתה במקום הראשון בפסטיבל בין לאומי לסרטי סטודנטים.

“אנשים האנשים בספיר התגייסו לסייע להצלחתי מבחינה כלכלית ונפשית. אני מצאתי שם בית. מי היה מסתכל עליי במקום כמו בצלאל? איזו הזדמנות הייתי מקבלת במקום אחר? יש כאן אנשים עם לב ענק. גם כשלמדתי תמיד היו קשיים כלכליים ואיכשהו מיכל הייתה מגייסת.

“אני מרגישה שזה עצוב שלוקחים מבית הספר גם את המעט הזה. שוב חוזרים לאותה נקודה שלא מאפשרת לאנשים מהפריפריה הזדמנות שווה. בית הספר הוא לב שפועם ומיכל מחזיקה אותו בשיניים.  אומנות לא צריכה להיות רק במרכז או להיות פריבילגיה של עשירים ומקושרים. האומנות בפריפריה עוסקת בדברים שאנשים במקומות אחרים בארץ פחות פוגשים בהם: מצוקות כלכליות, קסאמים, יחסי יהודים-ערבים ועוד”.

צילום: הדסה חג'בי
“האפשרות היחידה ללמוד”. נוי חג’בי צילום: הדסה חג’בי

אייל אסולין (38) הוא מורה לפיסול ולאקטיביזם חברתי כבר 7 שנים בבית הספר. “אני נולדתי וגר באופקים ולמדתי בבצלאל לתואר ראשון ושני. לא עזבתי את אופקים גם בזמן הלימודים. הייתי נוסע וחוזר כל יום. היום יש לנו הזדמנות לאפשר לתלמידים כאן מהדרום את לימודי האומנות ולעודד אותם.

“כל בתי הספר לאומנות בארץ נמצאים בקשיים, אבל עבורנו זה ממש קריטי. אנחנו גם ככה כל הזמן מתמודדים עם קשיים ונאלצים לקצץ. בסוף זה פוגע בתלמידים, אם זה במלגות או בבנק החומרים שאנחנו מסוגלים לתת להם במסגרת שכר הלימוד. אנחנו חייבים לשמור על בית הספר שנותן מענה לאנשים יצירתיים ומאפשר להם לממש את הפנטזיה לעסוק באומנות ולהתבונן במציאות. זה בית ספר ייחודי כי המגוון של הסטודנטים לא קיים בשום מקום ואנחנו עושים שינויים בחיים של אנשים”.

ממשרד התרבות והספורט נמסר בתגובה: “ בית הספר לאמנות במכללת ספיר יכול היה להיתמך בתקנת תרבות בקהילה בשנת 2017. לצערנו, הוא לא הגיש בקשת תמיכה לתקנה זו. הוא הגיש בקשת תמיכה לפי בתקנת בתי הספר. אנו פועלים יחד עם בית הספר כדי לפתור את סוגיית שיוכו למל”ג. יצויין, כי משרד התרבות והספורט פועל בשיתוף פעולה עם מכללת ספיר בכלל ועם בית הספר לאמנות בפרט”.

תגובות

|

Send this to a friend