הערב (שני) זה אמור היה לקרות. המפגש ה-22 במספר בין מריה שראפובה לסרינה וויליאמס, אולי היריבות המשמעותית ביותר שעוד נוכחת בטניס הנשים, ואחת היריבויות הגדולות של שנות האלפיים חוזרת למרכז הבמה בשמינית הגמר של הרולאן גרוס. היינו בסיפור הזה כל כך הרבה פעמים בעבר, ועדיין – משהו במפגש הענקיות הזה עדיין חי, מותח, ומרגש בדיוק ממש כמו שהיה לפני עשור, אולי אפילו קצת יותר.
רגע לפני שהמשחק היה אמור להיערך, סביב 16:30, סרינה וויליאמס כינסה מסיבת עיתונאים. היא אמרה שבמשחק במוצאי שבת מול יוליה גורגס בסיבוב השלישי היא התחילה להרגיש כאבים חדים בשרירי החזה והכתפיים. כאבים שהיא לא התמודדה עמם בעבר. היא סיפרה כי אתמול כששיחקה ביחד עם אחותה ונוס בטורניר הזוגות הם ניסו חבישות ותמיכות מיוחדות – שלצערה לא שיפרו את המצב. "כרגע אני לא יכולה להגיש וזה קצת קשה לשחק אם אני לא מסוגלת להגיש סרב". היא לא התעלמה מהבאזז העצום סביב המשחק שהיה אמור להתרחש "אני מעבר למאוכזבת, נתתי הכל על המגרש בשביל להגיע לרגע הזה… זה מאוד קשה כי אני אוהבת לשחק מול מריה, זה משחק שאני תמיד אוספת את עצמי בשבילו, והיא תמיד מביאה את הטניס הכי טוב שלה מולי".
מריה שראפובה (מימין) וסרינה וויליאמס. המפגש ה-22
אז מה הופך את האירוע הזה לכך כך מיוחד? מדוע הפרישה המפתיעה של סרינה מהדהדת תחושות החמצה בקרב אוהדים ברחבי העולם? ובכן, יש אלף ואחת דרכים לספר את הסיפור המיוחד הזה, שממשיך לרתק מיליוני אוהדים ואוהדות ברחבי העולם. אחת מול השנייה ניצבות שתי גיבורות, שהן גם שתי אנטי גיבורות. הדרך הנדושה-משהו להסתכל על הדו-קרב הזה היא הנרטיב שבו שראפובה מייצגת את הטניס הקלאסי והאירופי, שלא סתם מכונה "הספורט הלבן". מולה ניצבת סרינה שאין נציגה מושלמת ממנה לאגדת "החלום האמריקאי", האפרו-אמריקנית שצמחה מהעוני לכבוש את כל הפסגות האפשריות. אבל הסיפור שלנו מורכב יותר.
אפשר גם להיזכר במפגש האחרון שלהן. זה היה באליפות אוסטרליה הפתוחה של 2016, ברבע הגמר. סרינה ניצחה במשחק שלא היה רק האחרון בין השתיים, אלא גם המשחק האחרון של שראפובה לפני שהושעתה בשל שימוש בחומרים אסורים. עברה שנה מאז ששראפובה חזרה למגרשים, הקלון עדיין מרחף מעל, ובינתיים גם סרינה הספיקה לצאת מהסבב ולחזור. תשעה חודשים חלפו מאז שסרינה ילדה את בתה הבכורה, ושלושה חודשים מאז שהיא חזרה לסבב. אחרי היעדרויות ממושכות שהעלו סימני שאלה בקשר ליכולת שלהן לחזור לפסגה – שוב הן כאן. רלוונטיות מאי פעם.
אבל סיפורים ספורטיביים מעניינים באמת, הם כאלו שחוצים את גבולות המגרש. אולי יותר מכל, החזרה של שתיהן למגרש המרכזי בטורניר גראנד סלאם מסמלת את התהפכות היוצרות בקרב התדמיתי בין וויליאמס לשראפובה. בסוף 2015 פורסם כי שראפובה הרוויחה עשרה מיליון דולר יותר מוויליאמס מפרסומות וחסויות. באותה השנה, ראוי להזכיר, לקחה סרינה שלושה גראנד סלאמים ברצף. זאת הייתה ללא ספק אחת השנים הגדולות בקריירה שלה, וכנראה אחת השנים הגדולות בקריירה של טניסאית כלשהי. לשם השוואה, באותה העונה שראפובה הגיעה לגמר של אוסטרליה (והפסידה לוויליאמס), ולחצי הגמר של ווימבלדון (והפסידה לוויליאמס). בקרב רבים התעוררה השאלה מדוע בהינתן עליונות מובהקת של וויליאמס על המגרש – המפרסמים המשיכו להעדיף את שראפובה?
היום, כשסרינה אהודה ומחובקת מאי פעם, קשה לדמיין עד כמה דעת הקהל עליה הייתה שונה מאיך שהיא היום. מספר תקריות עם שופטים, נוסף על דעות קדומות לגבי נשים שחורות יצרו לה דימוי שלANGRY BLACK WOMAN, אישה שחורה וזועמת. מה שיכול להיות אנושי ואף אטרקטיבי כשמדובר בגבר לבן כמו ג'ון מקנרו, התברר כמאיים ומרתיע כשזה בא מאישה כמו סרינה וויליאמס. שראפובה, "הרגועה" יותר, נכנסה גם היא לשבלונה סטראוטיפית, במקרה שלה – "הרוסייה הקרה", הקולית, שאמנם גונחת על המגרש, אבל לא עושה צרות ותמיד מחייכת ברגע הנכון. השילוב של הדימוי הקלאסי אך הסטראוטיפי הזה, ביחד עם מראה שהולם אידאל יופי מערבי – היה כל מה שמותג יכול לבקש. שנה לאחר מכן, בקיץ של 2016 הוכרז רשמית כי סרינה עברה את שראפובה ברווחים מפרסומות. כנראה שהדומיננטיות הבלתי נתפסת שלה על המגרש באותה התקופה עשתה את שלה.
ויש עוד דרך להבין את הדו-קרב המתמשך בין השתיים. מבט על המספרים מושך את הקרקע מתחת לרגלי ה"יריבות" הזאת: מ-21 מפגשים בין השתיים, סרינה יצאה מ-19 כשידה על העליונה, אבל המתח והרגש ביניהן הם מעבר למספרים. סרינה הייתה ככל הנראה השחקנית היחידה בסבב שדיברה לזכותה של שראפובה אחרי שהאחרונה הודיעה כי השתמשה בחומרים אסורים. "אני חושבת שהיא הפגינה הרבה אומץ והרבה לב, ואני חושבת שזה ניכר בכל מה שהיא עושה, וזה (ההודאה שהשתמשה בחומרים אסורים – ש"ע) לא היה שונה". שלשום היא אף אמרה כי מעולם לא היו לה רגשות שליליים כלפי שראפובה. ועדיין – כל מפגש עם שראפובה הוציא מסרינה את הטניס הטוב ביותר שלה, וגם המילים הדיפלומטיות ביותר שלה, מתקשות להרגיע את הבעבוע התקשורתי סביב למשחק הזה.
למען האמת, סרינה יכולה להמשיך להרגיע את הרוחות. שראפובה דאגה לתאר בפרוטרוט את היריבות הזאת כפי שהיא חוותה אותה, באוטוביוגרפיה שלה שיצאה לאור בסוף 2017. הכל התחיל כשהייתה בת 12, תלמידה צעירה באקדמיה לטניס בפלורידה. ונוס וסרינה שכבר אז סומנו כדבר הבא, הגיעו לאימון פתוח. כבר אז, שראפובה הצעירה קיבלה החלטה שתדבוק בה לאורך כל הקריירה שלה: "מעולם לא שמתי את עצמי בעמדה שבה אני מסתכלת עליהן מלמטה, מעריצה אותן, אוהדת שלהן". במקום לשבת בקהל, הילדה מריה צפתה באימון מרחוק, מסתתרת, לבדה "צופה ב-20 השנים הבאות של חיי".
שראפובה, שמתנשאת לגובה מטר ושמונים ושמונה סנטימטרים (גבוהה מסרינה ביותר מ-10 סנטימטרים), מתארת בספרה את הפליאה שחשה כשעמדה לראשונה בצד השני של מגרש הטניס מול וויליאמס: "הנוכחות הפיזית שלה גדולה הרבה יותר מכפי שנראה בטלוויזיה… והיא גבוהה, מאוד גבוהה". בנרטיב של שראפובה, היריבות ביניהן הוגדרה בגמר של ווימבלדון 2004, הפעם הראשונה (והלפני אחרונה) שבה הרוסיה יצאה מנצחת. לדבריה, מאז שוויליאמס גילתה כי שראפובה שמעה אותה בוכה בחדר ההלבשה אחרי ההפסד, היא גמרה בלבה לא להפסיד יותר לכוכבת הצעירה והעולה.
"אני חושבת ששראפובה היא הפייבוריטית". מסיבת העיתונאים של סרינה וויליאמס, לפני ההודעה על ביטול המשחק
הן כנראה לא יודו בזה, אבל בסופו של יום, המאצ'אפ הזה ממשיך לרתק אותנו בעיקר בגלל שהוא מציב אחת מול השנייה שתי ספורטאיות שדומות מאוד האחת לשנייה. שתיהן התחילו מאפס, שראפובה היגרה ביחד עם אביה מרוסיה לארצות הברית בגיל 6, בשביל החלום הקלוש שאולי תהפוך לשחקנית טניס מקצוענית. על סיפורן של ונוס וסרינה שהוריהן לימדו אותן לשחק טניס באמת שאין צורך להרחיב. נכון להיום הן שתי השחקניות היחידות בסבב הנשים שלקחו לפחות פעם אחת כל אחד מארבעת הגראנד סלאמים. שתיהן שייכות לדור שהגיע בגיל צעיר מאוד לפסגה – שראפובה לקחה את הגראנד סלאם הראשון שלה, באותו גמר מכריע בווימבלדון 2004, כשהייתה בת 17 בלבד, הגראנד סלאם הראשון שסרינה לקחה היה אליפות ארצות הברית הפתוחה של שנת 1999, כשהייתה בת 18. אבל מעבר לקווי הדמיון הספורטיבים והביוגרפיים – יש משהו בכריזמה, בנוכחות הממגנטת, באישיות שחוצה את גבולות הספורט והפכה כל אחת מהן לכוכבת בינלאומית ולשם מוכר בכל בית – הסטאר-קווליטי הזה שקיים רק להן, ומעמיד אותן פעם אחר פעם האחת מול השנייה. כבר 15 שנים שמריה שראפובה וסרינה וויליאמס הן הן הפנים של טניס הנשים.
היריבות המוחצנת-מודחקת ביניהן מניעה את שתיהן, וממסגרת כל אחת מהן כגיבורה של הסיפור שהיא רוצה לספר. לכן לא פלא שגם כשהמספרים מציירים תמונה כה חד-צדדית לטובתה של סרינה – היא עדיין נמדדת אל מול שראפובה בכל משחק מחדש. במסיבת העיתונאים שאחרי הסיבוב השלישי היא אף הודתה שלתחושתה שראפובה היא כנראה הפייבוריטית לניצחון הפעם. בהתחשב במשחקים הקודמים שלה בטורניר, ובסטטיסטיקה המהדהדת לטובתה, לא בטוח כמה שותפים יש לתחושות האלו של סרינה. אבל, כאמור, הסיפור של שראפובה וסרינה הוא הרבה מעבר למספרים. סרינה תמשיך להיבדק ובתקווה הפציעה תחלים ונראה אותה שוב על המגרשים בקרוב, ושראפובה ממשיכה לרבע הגמר – ואולי עוד תפתיע את כולנו. היא כבר מזמן הוכיחה ששום דבר לא מעבר ליכולותיה.
