הערב בשעה 20:30 יתקיים בבבית היוצר של אקו"ם בנמל תל אביב הארוע "התראה חמורה אחרונה!", מופע המשלב שירה, רוק ותערוכת צילום הקשורים במחאה והתנגדות. מתוכו אנחנו מביאים שני שירים:
הולך אל פיטוריו/ יודית שחר
אדם משכים לעמל יומו
הגוף גופו – הפנים פניו
רוחץ לובש בגדיו
נושק לילדיו
אדם הולך אל פיטוריו
הגוף גופו – הפנים פניו
המילים קמוצות קפוצות – מילותיו
הפעולות חוזרות נשנות – פעולותיו
העמיתים יודעים שותקים – עמיתיו
בסוף יומו יוזמן לבוס
בחדרו חלון עירום נפער
אל קיר בטון אטום:
סל-שעות תקציב-קיצוץ
תפוקה-ניהול-ייעול.
הגוף גופו – הפנים פניו
על קיר מול עיניו כתם אור מפקיר
נוטש גוסס מפרפר על חייו
בחוץ יסיט מבט מעמיתיו
הגוף גופו
הפנים – בבקשה מששו – פניו: פניו.
והמערבולת שבראש: ארנונה-משכנתא
מים-חשמל רופא-שיניים
לא. שיניים לא עכשיו.
והחלל התפל שנצרב
והבחילה שדואה וגואה
והבחילה.
יודית שחר, הוציאה שני ספרי שירה, "זו אני מדברת" (בבל), ו"לכל רחוב משוגעת משלו" (קשב לשירה). היא מורה לחינוך מיוחד ומנחת קבוצות
זוכרת/ ראג'אא נאטור
זכרוני תא ריק מוברח היטב
קול נמוך וצרוד בוקע ממנו
את לא ילדה
אני מכיר את תוכך
והצבעים בליבך
את זוכרת?
אני זוכרת
משקרת!!
הקול מעביר ידו על שפתי
אצבעות לאורך הלסת
רוח לעפעפיים
זעזועי שמחה נורים
לתהום נפערת
את זוכרת את זה?
אני זוכרת …
אצבע מחליקה מטה לאורך זרועי
יד נלכדת בידי
אני זוכרת
הבד שלולית צהובה…
עשרת הדברות לחות … ונבולות
דלת החלום נקרעת
אחיי אינם צעירים!
כסי את עצמך!!
את לא ילדה!
הכאב הנוקשה אינו מתכסה…
אני רוכנת לעבר הקול ונושפת
ראג'אא נאטור היא פעילה חברתית ומשוררת פלסטינית מיפו
