הסערה החלה לפני כשבוע. ביום רביעי שעבר הופץ בקבוצות וואטסאפ שונות סרטון שהתגלגל במהרה לעיתונות וזכה לכותרת "סרטון מיני מביך". אנתוני וארן, שחקן קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, תועד ביחד עם כמה מחבריו (שחקני כדורגל מקבוצות אחרות, בליגות נמוכות יותר) כשהם "עושים אקטים מיניים" באישה שככל הנראה לא הייתה בהכרה מלאה, או לחלופין "תוקפים מינית אישה מעולפת", או "עושים מין בהסכמה" – תלוי את מי אתם שואלים.

הסערה הזו התנהלה, ועדיין מתנהלת, באופן כמעט בלעדי במדורי הספורט. אנתוני וארן הוא כנראה לא שם שהיה מוכר בכל בית בישראל (עד לתפוצת הסרטון), אך בכל זאת אי אפשר לא לשאול מדוע כאשר שחקן קולנוע, פוליטיקאי או איש תקשורת נחשד בעבירות מין ההתייחסות התקשורתית היא חדשותית גרידא (כמו שאמור לקרות), בעוד שהמקרה של וארן נשאר בגבולות מדורי הספורט.

אנתוני וארן (במרכז). צילום: ליאת אבשלומי, האתר הרשמי של בית"ר ירושלים

יתכן שהציפיות שלנו מספורטאים הן שונות מהציפיות שלנו מאנשים אחרים הנמצאים על הבמה הציבורית, ואולי זה ניסיון העבר (פרשת שחקני נבחרת ישראל ו"נערות הליווי" לדוגמה) הרגיל אותנו לנורמות התנהגות אחרות כאשר מדובר בספורטאים. בהתחשב בעובדה שספורטאים בכלל, ושחקני כדורגל בפרט, מהווים גיבורי תרבות ומודלים לחיקוי עבור ילדים ובני נוער – ההתייחסות לסרטון שהתחילה במבוכה ושעשוע, והמשיכה בהתעלמות מצד מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים היא מעציבה במיוחד.

בינתיים, בעקבות תלונה של חברת הכנסת מרב מיכאלי – ולא, למשל, בעקבות עצם ההפצה של הסרטון שהיא כשלעצמה עבירה על החוק – המשטרה פתחה בחקירת המקרה. יומיים אחרי שהסרטון המדובר נפוץ לכל עבר ואחרי שרבבות צפו בו, אנתוני וארן פתח בהרכב בית"ר ירושלים במשחקה מול מכבי נתניה. ירושלים ניצחה 2-0, עוד ניצחון בעונה שמסתמנת כאחת המוצלחות של המועדון בשנים האחרונות. בעלי הקבוצה, אלי טביב, ויו"ר הקבוצה, אלי אוחנה, סירבו להגיב עד כה על הסרטון. אולי חבל להם לקלקל את ההצלחה בהתייחסות למה שמתרחש מחוץ למגרש.

עם התקדמות חקירת המשטרה בימים האחרונים, הכותרות התחלפו מ-"סרטון מביך", ל-"תשתית ראייתית לביצוע עבירות מין קשות לכאורה" ותיבת פנדורה ישנה ומוכרת נפתחה שוב. אוהדי בית"ר ירושלים, המורגלים במה שהם מכנים "סיקור עוין" כי התקשורת מדגישה שוב ושוב את שירי האוהדים הגזענים, כמו גם את הקשרים בין ארגון "לה פמיליה" שצמח ביציעי הקבוצה לבין ארגוני ימין קיצוני, חשים שהנה, גם בעונה שבה כנגד כל הסיכויים, הקבוצה שלהם מועמדת לאליפות – נמצאה סיבה להרוס להם.

• ניצחון הפמיליה – בית"ר היא כבר לא הקבוצה שלי
• אל תלכו להתלונן במשטרה – שרון שפורר

כאילו שהתקשורת לא מזכירה להם כל הזמן שאף שחקן ערבי עוד לא לבש את חולצת הקבוצה מסיבות גזעניות גרידא, כאילו שלא הספיק שהיא מתייחסת להצלחה שלהם העונה כמקרית ומייחסת זאת לחולשתן של רוב קבוצות ליגת העל, גם כשנראה שהעסק עובד טוב מתמיד, צץ לו אותו "סרטון מביך".

הגדיל לעשות חמי אוזן באתר וואלה! שטען כי ח"כיות כתמר זנדברג ומרב מיכאלי מסכנות את החברה שלנו יותר מאנתוני וארן, משום שהן מיהרו לקבוע שהמעשים המתועדים בסרטון הם אונס ועל הדרך הוסיף גם את המשפטים שחשבנו שנעלמו מחיינו ביחד עם הטענות על כך שאם פלונית הייתה מתלבשת פחות חושפני, היא לא הייתה נאנסת. "מה היה שם לפני?", שואל אוזן, "מה היה אחרי? מי הבחורה? מה היא עושה שם בכלל? למה היא שוכבת ככה בסרטון?". הוא כותב על וארן והאישה בסרטון כלל אינה צד לסיפור מבחינתו.

אבל מה עם קובי?

אבל אוזן לא לבד. לעיתונאים ולעיתונאיות המצייצים בטוויטר כנגד ההתנהלות של המועדון, אוהדי בית"ר מצייצים  – ולא בלי סיבה – "איפה הייתם כשקובי בראיינט פרש?". ואולי הגיע הזמן לדבר באמת על קובי בראיינט.

פרישתו המתוקשרת של קובי בראיינט מהאן.בי.איי לפני שנתיים לוותה בשבחים, טורים מתרפקים ומרגשים ובאפס אזכורים לפרשה ההיא, שבגינה בראיינט נחשד באונס. יש לציין שבראיינט זכה לאחרונה בפרס אוסקר לסרט אנימציה קצר, על סרטו Dear Basketball, המבוסס על מכתב הפרידה שלו מהענף. הזכייה הזאת עוררה גם היא הדים בנוגע לעברו הבעייתי של בראיינט. היו שתהו איך דווקא בשיאה של שנה שהוגדרה על ידי קמפיין #MeToo אנשים כמו בראיינט זוכים בפרסים באין מפריע.

אז מה באמת קרה שם? בחודש יולי 2003, לילה לפני שהוא אמור לעבור ניתוח, קובי בראיינט השתכן בבית מלון בקולורדו. עובדת המלון, בת 19 באותו הזמן, הגישה למחרת תלונה במשטרה בטענה שבראיינט אנס אותה באותו הלילה בחדרו. תחילה הכחיש בראיינט שקיים יחסי מין עם המתלוננת, אולם לאחר שהשוטרים סיפרו לו כי בידיהם ראיות פיזיות – הוא הודה בקיום היחסים וטען שהם היו "נורמלים". כשהשוטרים עימתו אותו עם סימני האלימות על צווארה של המתלוננת, הוא הודה בכך שחנק אותה במהלך האקט המיני. כשהוא נשאל באיזו עוצמה חנק אותה, הוא ענה "הידיים שלי חזקות, אני לא יודע". לבסוף, המתלוננת סירבה להעיד בבית המשפט, והתיק נסגר.

התנצל פומבית. קובי בראיינט (מימין) צילום: Keith Allison

תביעה אזרחית שהיא הגישה נגד בראיינט הסתיימה בפשרה שפרטיה אינם ידועים לציבור. הפרשה כולה הסתיימה בצעד שנחשב יוצא דופן גם היום – הודעת התנצלות שפרסם בראיינט: "אני רוצה להתנצל בפניה על ההתנהגות שלי באותו הלילה, ועל הסבל שהיא חוותה בשנה שעברה מאז. למרות שהשנה הזאת הייתה נוראית עבורי באופן אישי, אני יכול רק לדמיין את הכאב שהיא נאלצה לספוג… חשוב לי להבהיר שאני לא מפקפק במניעים שלה, שום סכום כסף לא שולם לה".

נזכיר שמדובר באדם שהיה סופרסטאר באן.בי.איי, בעל שם, מעמד ואמצעים כלכליים, נזכיר שהיחס לתלונות על תקיפה מינית באותם הימים היה שונה מהיחס שאנחנו רואים היום – בהתחשב בתנאים האלו, הפשרה וההתנצלות של בראיינט מלמדת שככל הנראה היו לו סיבות לא לרצות להגיע לבית המשפט בהליך האזרחי.

למרבה ההתפתעה, או שלא, לא דבק רבב של ממש בבראיינט שנחשב לאחד משחקני הכדורסל הגדולים של דורו, ולאחד מהשחקנים הגדולים בכל הזמנים. אוהדי בית"ר צודקים כשהם תוקפים את תקשורת הספורט הישראלית שנפרדה מבראיינט מבלי להזכיר את המקרה, ומזדעזעת כרגע מוארן.

הבעיה היא שגם הם לא רוצים לדבר לגופם של מעשים. מי שנזכר בפרשה של בראיינט רק לשם הויכוח, וליתר דיוק כדי להגן על המועדון שלו – לא באמת מעוניין לטפל בעבירות מין. הדיון הוא לא על המעשים עצמם, על המשמעות שלהם, או על איך ניתן ונכון וראוי להגיב להם. הדיון שמתקיים בין אוהדי בית"ר מהצד האחד, לתקשורת הספורט מהצד השני – הוא חלק מהוויכוח הנצחי על מהו "סיקור הוגן". עוד שיחה בין גברים, על גברים, שאפילו "הסרטון המביך" לא הצליח להסיט את מסלולה הידוע מראש.

במקום להשעות את וראן עד לסיום החקירה, לתת לו את ההזדמנות להגן על שמו ובמקביל לייצר את הרושם שהמועדון מתייחס ברצינות לסערה – בית"ר שידרה עסקים כרגיל, או במילים אחרות, הפגינה אפס אכפתיות. האוהדים מצידם, מעדיפים להפנות אצבע מאשימה לתקשורת. כל הזמן הזה, אף אחד בעולם הספורט לא טורח להתייחס ברצינות למעשים, להראות שערכים לא נמדדים רק בסף הפלילי, שיש התנהגויות שאינן מקובלות, או שלכל הפחות ראוי לבדוק אותן לעומק. במקום כל אלו, אנחנו מדברים מי צודק יותר. בשום שלב בשיחה לא ניתן מקום לחוויותיהן של הנשים שנפגעו בדרך, לא נשאלת השאלה כיצד ניתן לשנות ולמנוע את ההתנהגויות האלימות האלו ויוצרים נורמות חדשות.

ההזדמנות עדיין קיימת, הגיע הזמן. אולי יוזמה שהופיעה בימים האחרונים מצדם של כמה אוהדי בית"ר ירושלים, לתרומה לנפגעות תקיפה מינית בעקבות פרשת וארן, היא צעד חיובי ראשון וחשוב לניצול ההזדמנות הזאת.

[mc4wp_form id="1006521"]