לפני ימים אחדים האשים שר הרווחה, חיים כץ, את הרשות לזכויות ניצולי השואה, כי לא העבירה למעלה מ-400 מיליון שקלים לניצולי שואה, למרות שהיו זכאים לכך, וכי כעשרים אלף ניצולים החיים היום לא מימשו את זכויותיהם. סביר שהשר כץ עשה חסד עם משרד האוצר ועם הרשות, שהיא חלק ממנו. נראה שהסכומים גדולים בהרבה. מכל מקום, בצד תמיכה ושבח לשר כץ, על ששב והעלה לשיח הציבורי את טיפולה המקומם של מדינת ישראל בניצולי השואה, מפתיעות דווקא תגובות הפליאה והזעזוע מהנתונים שנחשפו.
כבר ביוני 2008 מתח דוח דורנר ביקורת נוקבת על שהרשות פועלת בחוסר שקיפות ואינה מיידעת את הניצולים אודות זכויותיהם השונות. במאמר בעיתון כלכליסט (אוגוסט 2013) הצבעתי על כך שנהלי הרשות, אותם נהלים המקנים זכאויות להטבות וטיפול רפואי, הוסתרו מעיני הציבור, וכי הרשות הטעתה את הניצולים בפרסומיה הרשמיים בנוגע לזכויותיהם. הדבר חמור במיוחד שעה שמימוש הזכויות – הנסתרות – אינו נעשה באופן אוטומטי, אלא מותנה בהגשת בקשה ספציפית מצד הניצול.
אין זו דוגמא יחידה להתנהלות הרשות בחוסר שקיפות ובאופן הפוגע בניצולים. עד לפני כארבע שנים סירבה הרשות להמציא לניצולי שואה, אלה שאזרו כוח לפעול למען זכויותיהם, את פרוטוקול הוועדה הרפואית שדנה בעניינם. כל שקיבל הניצול לידיו היה הודעה לאקונית המודיעה לו אודות החלטת הוועדה, בלא כל פירוט אודות מהלך הדיון, ממצאי הוועדה או נימוקיה. בהודעתה כתבה הרשות לניצולים, קשישים ונכים, תשושי גוף ונפש, כי אם ברצונם לעיין בפרוטוקול הוועדה הרפואית – שמראש היה אמור להישלח לביתם בלא שיבקשוהו כלל – וללמוד ממנו כיצד נקבעו זכויותיהם, עליהם להגיע למשרדיה (בת"א או בחיפה). בנוסף נכתב בהודעה, שאם ברצון הניצול לערער על החלטת הוועדה עומדים לרשותו 30 יום (ממועד קבלת ההודעה ולא ממועד העיון בפרוטוקול, חלילה).
במענה לפנייה בעניין זה, טענה הרשות כי היא פועלת בשקיפות מלאה וכי על פי התקנות (משנת 1954) אין היא חייבת בהמצאת הפרוטוקול המלא. דבר והיפוכו. עם זאת "כל ניצול המבקש לקבל את פרוטוקול הדיון בעניינו יכול לעשות זאת בפניה טלפונית, ופרוטוקול הדיון נשלח אליו בדואר".
פניות נוספות ופסיקת בית המשפט המחוזי בת"א במקרה שהובא לפניו [ע"ו 902-06-12 זכאי נ' הרשות המוסמכת], הניעו את הרשות לחדול ממדיניות הסתרת הפרוטוקולים ולהודיע כי אלה יישלחו לניצולים כעניין שבשגרה: "נערכת בימים אלה עבודת מטה אשר בסופה יוסדר משלוח הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות אל הניצולים, אף ללא בקשה מפורשת מצידם". מסתבר כי ברשות לזכויות ניצולי שואה, גם קיפולם והכנסתם למעטפה של שלושה עמודי פרוטוקול הצריכו עבודת מטה.
היבט אחר בהתנהלותה המקוממת של הרשות, שראוי כי השר כץ ייתן עליו את דעתו, הוא התעלמותה מהמלצה נוספת של ועדת דורנר. דוח דורנר הדגיש את הצורך בהכשרתם של הרופאים לקראת מילוי תפקידם בוועדות הרפואיות של ניצולי השואה, קודם למינויים: "באשר לידע המקצועי, התברר לנו כי איש מן הרופאים המחליטים בתביעות הניצולים לא עבר הכשרה מיוחדת, שתקנה לו מיומנות מקצועית להעריך את השפעת השואה על התחלואה הנפשית והפיזית בקרב הניצולים (…) הרי שראוי כי טרם מינוי לתפקיד זה יוכשרו המועמדים במסגרת השתלמות מיוחדת שתציידם במידע הרפואי, המשפטי והסטטיסטי המיוחד לניצולי שואה, ושכיחותה של תחלואה מסוימת בקרב הניצולים".
למרות המלצתה המפורשת של וועדת דורנר, עד היום (כשמונה שנים לאחר פרסום הדוח) אין קביעה בחוק ולפיה על רופאי הוועדות הרפואיות של הרשות לזכויות ניצולי השואה לעבור השתלמויות כאמור. הדבר צורם במיוחד, נוכח תיקונו של חוק הביטוח הלאומי כבר בשנת 2009. על פי חוק הביטוח הלאומי, והתקנות מכוחו, לא מכהנים רופאים במוסד לביטוח לאומי כחברים בוועדה רפואית כלשהי, אלא אם עברו הכשרות ייעודיות לתפקידם. הכשרות אלה מועברות בידי מוסד אקדמי מוכר, על פי תכנית שאושרה מראש על ידי משרד הבריאות. הן מתמקדות בהיבטים רפואיים, משפטיים ומנהליים של קביעת הנכות ושיעורה בתחומי הרפואה השונים, לרבות הכרות מעמיקה של הדין והפסיקה הרלבנטית, הסמכויות והחובות של הוועדות, ועוד.
אלא שהכשרות עולות כסף. הייתכן שבמשרד האוצר החליטו שוב לחסוך על חשבון הניצולים? למרבה הצער, הם כבר רגילים לכך.
עו"ד ורו"ח קובי זכאי אינו עוסק בייצוג ניצולי שואה
