כשאזרח ישראלי נחשד בפשע, יש צורך להוכיח בבית המשפט מעל לספק סביר שהנאשם אכן עשה את העבירה המדוברת על מנת שאפשר יהיה להרשיע אותו, ובמידת הצורך, לשלול את חירותו. כאשר הנאשם הוא פליט, המדינה, באמצעות משרד הפנים, עושה שימוש נרחב ביותר בכלי ענישה זה. זה קורה בעיקר בהליך הנוהל הפלילי בו לחופש אין מחיר או תאריך. במסגרת הנוהל, ניתן לכלוא פליטים ללא הרשעה בבית משפט לזמן לא מוגבל.

עוד באותו נושא:

• עד שיימאס להם והם ילכו מפה
• דעאש- אל תחכו לנו. סהרונים, הנה אנחנו באים
• שפחת מין בדרך מאתיופיה לישראל: עשו בנו מה שרצו

סיפורו של א’ הוא שונה ומכעיס אף יותר. בסופו ניתן לראות שוב את הקלות שבה חירותו של אדם נשללת ממנו. א’ הוא מבקש מקלט מדרפור שהגיע לישראל בשנת 2012. לפני ארבעה חודשים משרד הפנים הורה ל-א’ להתייצב במתקן חולות. אך בחודש אוקטובר האחרון – עוד לפני שקיבל א’ את הזימון – התחייב משרד הפנים שלא לזמן דרפורים למתקן חולות. הוא עשה זאת, ככל הנראה, מתוך הבנה שהאנשים ממערב סודן שלא מקבלים תשובות על בקשות המקלט שלהם במשך שנים הם כנראה הקבוצה הראשונה שיום אחד, לישראל לא תהיה ברירה אלא להכיר בהם כפליטים. א’ לא התייצב בחולות כנדרש. הוא נתפס, וכעונש נשלח לכלא סהרונים לתקופה של 60 ימים שבסיומם אמור היה להיות מועבר לחולות לשנה.

כש-א’ פנה אלינו בבקשה שנעזור לו להשתחרר מכלא סהרונים, פנינו לבית הדין בדרישה להורות למשרד הפנים לערוך לא’ ראיון זיהוי. אם יתברר בראיון שהוא אכן דרפורי, יש לשחררו מהכלא באופן מיידי. זוהי התגובה שנתן משרד הפנים לבקשתנו:

“המוחזק הוא נתין סודן אמנם, אולם אין כל אינדיקציה כי הנ”ל מזוהה כנתין ממוצא דרפורי ומשכך, לא נפל כל פגם בהתנהלות המשיבה ובהוצאת צו המשמורת אשר יש בהם כדי לאיין את חוקיות המשמורת“.

בידו של משרד הפנים מצוי דרכונו של א’. בדרכון כתוב שמה של עיר הולדתו, שבבדיקה פשוטה בגוגל מפות ניתן לראות שנמצאת בדרפור. למרות זאת, החליט משרד הפנים כי דרכון הוא לא אינדיקציה מספקת לעריכת ראיון זיהוי. מעניין איזו אינדיקציה כן תספק את משרד הפנים ללא צורך בהתערבות בית הדין.

למזלו של א’, באופן חריג הדיינת קריספין-בוקר הורתה לערוך לו בדחיפות ראיון זיהוי, שכן, אי בדיקת הטענות שהעלינו בבקשה לבית הדין, גורמות לשלילת חירותו של א’ בקלות שאין לאפשר במדינת ישראל:

“מאחר והזכות שנשללת מן המוחזק היא חירותו, מן הראוי היה, לכל הפחות, לערוך למוחזק שימוע חדש, המבהיר את שאלת נתינותו ואת היכולת להמשיך ולהחזיקו במשמורת“.

למשרד הפנים לא נותרה ברירה אלא לערוך לאדם ראיון זיהוי, יום לאחר ההוראה של הדיינת קריספין- בוקר. בעקבות הראיון שוחרר א’ וקיבל את חירותו מחדש.

סיפורו של א’ הוא רק מקרה אחד. בישראל כלואים מאות מבקשי מקלט שלאחר בירור מסתבר שהכליאה שלהם נעשתה באופן שרירותי וללא סיבה מוצדקת. המוקד לפליטים ולמהגרים מנסה לעשות ככל שביכולתו על מנת לסייע לאותם אנשים, אך ישנם עוד רבים שלא נצליח להגיע אליהם. התחושה היא שבמשרד הפנים צריכים להפנים את שאמר השופט מנחם אלון-

“כליאתו של אדם מאחורי סורג ובריח, ללא הסכמה מפורשת בחוק, ולו לדקה אחת, דינה כדין שלילת חירות לשעה אחת, ל-72 שעות, ולכל תקופה שהיא. אין מידה ואין שיעור לערכה ולארכה של חירות האדם. שלילת חירות לכל תקופה שהיא, היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית“.

הכותב הוא מתנדב במוקד לפליטים ולמהגרים