באחת הסצנות הידועות ביותר של הסדרה הבריטית "כן אדוני ראש הממשלה", ראש הממשלה מפרשן את מפת התקשורת של בריטניה. "אני יודע בדיוק מי קורא את העיתונים", הוא אומר. "את הדיילי מירור קוראים אנשים שחושבים שהם מנהלים את המדינה. את הגרדיאן קוראים מי שחושבים שהם צריכים לנהל את המדינה. את הטיימס קוראים האנשים שמנהלים את המדינה בפועל. את הדיילי מייל קוראות הנשים שלהם". עובד המדינה המפרי שואל אותו, "מה עם הסאן, אדוני ראש הממשלה?". כאן נכנס לשיחה עובד מדינה שלישי וקובע: "לקוראי הסאן לא חשוב מי מנהלת את המדינה, כל עוד יש לה ציצים גדולים".
דמות ראש הממשלה בתכנית הייתה אמנם גבר, אבל כשהפרק ההוא נכתב, ב-1987, מרגרט תאצ'ר הייתה זו שעמדה בראש ממשלת בריטניה. שלושים שנה אחר כך, בריטניה שוב מובלת בידי אשה – ראשת המפלגה השמרנית, תרזה מיי. מיי נכנסה לתפקיד ביולי 2016, בעקבות פרישתו של דיוויד קמרון, עם המשימה המאתגרת של הוצאת הברקזיט לפועל. גם בראשות ממשלת סקוטלנד עומדת היום אשה, ניקולה סטרג'ן, ראשת מפלגת העצמאות של סקוטלנד (SNP).
מלבד הפערים האידאולוגיים בין מיי השמרנית לסטרג'ן הפרוגרסיבית, עזיבת האיחוד האירופי היא מקור למתח בין שתי הממשלות והעומדות בראשיהן. מחר צפויה מיי להפעיל את סעיף 50 של אמנת האיחוד האירופי, כלומר, לפתוח באופן רשמי את תהליך פרישת בריטניה מהאיחוד. סטרג'ן, בתגובה, הודיעה שתעלה היום (שלישי) הצעה בפרלמנט הסקוטי לקיום משאל עם נוסף. אתמול, שתי המנהיגות נפגשו בגלזגו לתיאום עמדות. אפשר היה לכתוב הרבה על הפגישה הזאת, ורוב כלי התקשורת בבריטניה אכן עשו זאת. הם כתבו על דעת הקהל הסקוטית, על התעקשות של מיי להצמד לעניינים טכניים בטענה ש"זה אינו הזמן" לדון במשאל עם סקוטי נוסף, על הצעדים הבאים של סטרג'ן.
עיתון אחד בחר להזכיר לנו מה באמת משנה כשמדובר בנשים. אבל אחרי שלושים שנה, נראה שהטעמים השתנו. אם בשנות השמונים העיתונים העדיפו לדבר על שדיים, בשביל הדיילי מייל של 2017, רגליים הן הנושא החם.
DAILY MAIL FRONT PAGE: Blueprint to save the NHS #skypapers pic.twitter.com/aV8PTzfbsx
— Sky News (@SkyNews) March 27, 2017
"Never mind Brexit, who won legs-it!" הכריזה הכותרת הראשית, לצד תמונת שתי המנהיגות בחצאיות. בתוך העיתון הופיע טור מאת שרה ויין שכותרתו "הנשקים החזקים ביותר ברשותן? הרגליים הללו!". הכותבת התרשמה יותר מסטרג'ן, שהישיבה שלה נראתה לה פלרטטנית ופתיינית יותר משל מיי. האינטרנט, כמובן, לא נשאר חייב. פוליטיקאים, עיתונאים, ושלל משתמשי טוויטר אחרים מיהרו להגיב על הסיקור הסקסיסטי.
The Daily Mail. Edited by adolescent teenage boys. pic.twitter.com/D2EYTUpK4N
— David Schneider (@davidschneider) March 27, 2017
People are asking the Daily Mail to rate their legs #legsit pic.twitter.com/Jx8sifDQLp
— David Raven (@journoraven) March 28, 2017
Now we're talking!!! #legsit pic.twitter.com/esHZuRJPMJ
— Patrick Fogarty (@Pcf4) March 28, 2017
Remember: If you hate the American media, it could always be worse. https://t.co/uJjEG62wFs
— Blake Hounshell (@blakehounshell) March 27, 2017
תוך כמה שעות, במהדורה השניה, ניסו במייל לצמצם נזקים. הם הגדילו והדגישו את שמה של ויין, מבהירים לקוראים שאשה אחראית לכותרת הזו, והתייחסו אליה כמין פרשנות הומוריסטית למפגש בין המנהיגות. כדאי אולי לציין שלא רק הכותבת היא אשה – אלא גם רוב הקהל של הדיילי מייל. ב-1987, הכותבים של "כן אדוני ראש הממשלה" התייחסו אליו כעיתון לנשותיהם של מי שמנהיג את המדינה. נכון ל-2014, זה היה העיתון היחיד בבריטניה שנשים היוו למעלה מ-50% מקהל הקוראים שלו.
הדיילי מייל גם היה הראשון לפרסם מדורי נשים. עצוב לחשוב על זה, אבל אולי זו הסיבה למעבר מהשדיים לרגליים. במייל חשבו, אולי, שזה מה שמעניין את הקוראות שלהן. לא ברקזיט ולא עצמאות סקוטית, אלא הרגליים האלה – המסוכנות, הפלרטטניות, הפתייניות. זה הנשק החזק ביותר של ראשת ממשלת בריטניה ושל מנהיגת סקוטלנד, וזה גם הנשק החזק ביותר שלכן, מיידלעך.
הכותבת היא סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת קיימברידג', בריטניה
